היי יקרה. נשמע שעובר עלייך ימים קשים. יש מישהו שאת נעזרת בו ? אל תישארי לבד!! שולחת חיזוקים וכאן בשבילך אם תרצי בפרטי

לפני שבוע, הייתי חושבת שכתבת אותי. הרגשתי בדיוק ככה. בדיוק. ראיתי הכל שחור. לא ראיתי שום אור. והיו לי משימות שלא הצלחתי להביא את עצמי לבצע. אבל החיים חזקים מהכל. ועשיתי משהו, ועוד משהו, ולאט לאט מתרוממת. לצערי, כשטוב לי אני גם רעבה.. אז אוכלת יותר. הרעבתי את עצמי כשהייתי ממש למטה. אל תישארי לבד בדיכאון וברע. תוציאי. מהמקום הכי נמוך, אנחנו יכולות רק לעלות. ועוד משפט שקראתי ואני בטח הורסת עכשיו, כי אני לא זוכרת את הציטוט המדוייק, אבל בגדול זה אמר שמשהו שבור הוא לווא דווקא רע, כי השברים מאפשרים לאור להיכנס. מקווה שהאור ייכנס אליך. חיבוק מרחוק.. אבל מבין ומכיל.

לא יודעת אם זו תופעה מצויה, אבל זה מה שקורה לי. בעבר גם אני ביטלתי פגישות. עכשיו פשוט מחכה שהיא תעדכן אותי אם היא ממשיכה איתי או לא( המתנה של למעלה משבועיים, לכ יכולה לשאת את זה) בא לי להגיד לה שאני לא רוצה להמשיך רק כדי להפטר מאי הודאות די נמאס ונמאס לאכול נמאס לי מהכל כאילו רק המוות יכול לעזור דיייייייייי

אמרתי לה. הייתי ברורה. ואין לה תשובה. אין כלום שעושה לי טוב אני חרשת. בלי שירים. שונאת בני אדם. וכרגע גם אימונים אין לי. כל מה שקיים בעולם שלי זה רק רע וחרא!

המאמנת שלי החליטה שאני מסכנת אותה או היא אותי מקצועית. כרגע חזרתי ממנה. הודיעה לי שזה האימון האחרון עד ש ואני לא רוצה לעלות במשקל לא רוצה להשמין. רוצה לרדת. כל גרם שעולה מוריד אותי לתהומות. עליתי קילו וחצי מצלחת מרק אומללה. אני לא מבינה את זה. אני לא יכולה לאכול כלום

היא טוענת שאני בתת משקל. (לא) וחלשה. מרחיקה את המשפחה. לא מעוניינת. מרגישה שמעיקים עלי. דורשים יותר מידי. זו בדיוק הבעיה. אנשים וקשרים עושים לי רע. הקשר היחיד שהרגיש שקצת מטיב מוטל באי ודאות שגרמה לי להתדרדר.

אני בכלל שוקלת מחדש כמה הקשר באמת הטיב. אם מחר שוב יהיה מצב דומה אני אקרוס יותר אולי זה לטובה ועדיף לחתוך וזהו אם נגזר עלי לקרוס שיהיה עכשיו בשביל מה להתנדנד.

צריכים קשרים עם אנשים. הבדידות לא טובה לאף אחד. אבל מסכימה שקשר שמוטל בספק, מאוד לא בריא כשהמצב הרגשי ירוד. גם אני מנסה לצמצם במקומות שלא ברורים לי. בסופו של דבר, רק את תהיי שם בשביל עצמך תמיד. תאהבי את עצמך. תשמרי על עצמך. תכבדי את עצמך. אומרת לך.. וגם קצת לי.

מבינה אותך. גם אני נוטה לתת יותר מדי כוח לאנשים אחרים. אבל בסופו של דבר, רק אנחנו אחראיות לאושר שלנו, לרווחה שלנו, לבריאות שלנו. קיבלת פעם החלטה וביצעת אותה על הצד הטוב ביותר? יש לך הצלחות שאת יכולה להיאחז בהן? תחליטי שאת אוכלת. טוב. בריא. מזינה את הגוף. תחליטי שאת מתאמנת, אם זה מה שיעשה לך טוב. צעדים קטנים. לא נוכל להציל את העולם ביום. גם לא את עצמנו. כל יום הוא מאבק. ובכל יום תאספי משהו טוב. בהתחלה אחד, אחר כך בתקווה יותר. את לא לבד!

טוב. אין בי טיפה אופטימיות ואני מרגישה שסתם טוחנים מים אין לי כוח להרים את עצמי אז לאכול???? להתאמן??? תודה בכל מקרה. אני הולכת לבלוע כדורים ולישון כל עוד הם ישפיעו ואז לבלוע שוב נמאס לי נמאס לי מהכל

מישהי יקרה, נשמע שאת בתחתית תחתיתו של הייאוש, בו אין נחמה בכלום ואין טיפת תקווה. זה מקום נורא להיות בו, בעיקר כשאת לבד. אני מקווה, שתצליחי למצוא בך את הכוחות לקבל את העזרה לה את זקוקה עכשיו, גם אם זה אומר מסגרת יותר שומרת ועוטפת. אל תתני לייאוש להכניע אותך...

דנה, את מדברת על אשפוז?(אם לא, אז מה?) הגעתי למקום שאני נמצאת בו עכשיו כי אני חווה נטישה. וכי עליתי במשקל. לא ברור לי איך אשפוז, אם לזו כוונתך, יכול להוות איזה שהוא בדל פתרון. אני לא רואה איך אני מנצחת או מסלקת את היאוש. שאפילו לאכול אין לי כוח. התקף חרדה מאכילת קוביית קרח, והקאה ספונטאנית, כשפשוט אין מה להקיא. בכל מקרה תודה על תגובתך.

מישהי יקרה. הרגשתי ( עד) הבוקר בדיוק כמוך. העפתי את כולם לאן שבא להם ונשארתי עם הסדין תחתי, שמיכה מעלי עד מעל הראש, צומות, ואם לא נרדמתי-כדורים. אצלי דווקא הפסיכותרפיסטית רצתה לעזור אך סירבתי גם לה. רק לשקוע ולטבוע. היום... משום מה... העננים התחילו טיפונת להתפזר. אשמח מאד אם תצרי קשר בפרטי וננסה להתחזק ביחד... לפחות לא נרגיש בודדות בבור השחור הזה!! :heart::heart::heart: