שלום סימון1,

רמות גבוהות של חומצת שתן/חומצה אורית (היפראוריצמיה) אינן מהוות מחלה בפני עצמה אמנם מצב זה נקשר להתפתחות מצבים רפואיים כגון שגדון/גאוט ואבני כליה. בנוסף, היפראוריצמיה נקשרה לאי ספיקת כליות, סיבוכים לבביים והפרעות מטבוליות על כן יש לדאוג לאיזון הגורמים הרלוונטיים כגון רמות כולסטרול וסוכר והימנעות מעישון.

על פי הערך של מחלת השגדון (גאוט) בויקירפואה, אותו ניתן לראות כאן: "במרבית החולים בעלי היפראוריצמיה לא מתפתחת מחלה קלינית (היפראוריצמיה לא סימפטומטית), ולכן אין התוויה לטפל בהם".

אין די מידע בספרות הרפואית אודות יעילות של התערבות תרופתית במצבים של היפראורצמיה ללא תסמינים. מהמידע הקיים בספרות הרפואית עולה כי חולים הסובלים מהפיראוריצמיה ללא תסמינים  (ללא גאוט או פגיעה כלייתית אופיינית)  עלולים בכל שלב לפתח תסמינים. עם זאת כשני שליש מהם נותרים ללא התפתחות תסמינים.

בעלון לרופא הישראלי אותו ניתן לראות כאן, מצויין כי "באופן כללי, היפראוריצמיה אסימפטומטית (ללא תסמינים) אינה נחשבת התוויה לשימוש באלוריל. שינויי דיאטה ונוזלים וטיפול בגורם עשויים להביא לתיקון" (מקור באנגלית).

במקרים רבים וכאשר לא מדובר ברמות גבוהות בצורה בולטת במיוחד מתקבלת החלטה שלא לטפל בצורה קבועה בחולים שאינם סימפטומטיים בעקבות השיקול שכאשר מופיעים התסמינים, הם ניתנים לטיפול בצורה יעילה.

עבור כל מי שרמות חומצת השתן אצלם הם מעל 8 מ"ג/ד"ל, צעד מקובל בטרם החלטה על התחלת של טיפול תרופתי הוא שינויי אורח חיים הכוללים: תזונה מתאימה, ירידה במשקל, הימנעות מאלכוהול ומשקאות ממותקים וביצוע התעמלות קבועה. ניתן לקרוא על שינויי אורח חיים מתאימים באתר של שירותי בריאות כללית כאן ובאתר של עמותת "עתיד" (עמותת הדיאטנים והתזונאים בישראל) כאן. במידת הצורך ניתן להתייעץ עם עם תזונאי/ת.

בנוסף, מומלץ להימנע משימוש בתרופות העלולות להעלות את רמות חומצת השתן ובהן תרופות משתנות כגון פוסיד ודיזותיאזיד, תרופות ממשפחת חסמי ACE ועוד. מנגד ישנן תרופות מסויימות המיועדות למטרות אחרות אשר עשויות לסייע בהפחתת רמות החומצה האורית, למשל לוסרטן המיועדת לטיפול ביתר לחץ דם, כך שבחולים הסובלים מיתר לחץ דם ורמות גבוהות של חומצת שתן ישנו הגיון להעדיף תרופה זו על פני תרופות אחרות. כדאי לבדוק התאמת יתר התרופות הניטלות על ידך עם הרופא.

בנוגע לכליות, התרופה מתפנה מהגוף על ידי הכליות ועל כן נדרשת התאמת מינון בעת ירידה בתפקוד הכלייתי. בבחינת הסיכון להשפעה לרעה על התפקוד הכלייתי, חשוב לציין כי להיפראוריצמיה בעצמה משוייכת השפעה לרעה על התפקוד הכלייתי. מהמידע הקיים באתר MICROMEDEX עולה כי שכיחות הופעת אי ספיקת כליות הינה פחות מ1% בקרב המשתמשים בתרופה אלוריל כפי שעולה ממחקרים קליניים. ייתכן והסיכון גבוה יותר בקרב מי שסובלים מירידה בתפקוד הכלייתי.

התרופה אלוריל הינה תרופת הבחירה לטיפול בהיפראוריצמיה. קיימת אפשרות טיפולית נוספת להורדת רמות חומצה אורית בשם Feburic (עלון לצרכן). היא אינה נכללת בסל הבריאות עבור כל החולים אלא רק במקרים של חולים שכשלו בטיפול באלוריל או פיתחו תופעות לוואי לטיפול או שאינם יכולים לקבל טיפול באלוריל. הרחבה בנושא הכללת התרופה Feburic בסל הבריאות ניתן לראות כאן.

לסיכום, נראה כי הסיכון הכרוך בנטילת התרופה אלוריל עבורך אינו גבוה אמנם ככל הנראה הדבר נכון גם לגבי הסיכון הכרוך בהפסקתה. החלטה על הצורך בטיפול צריכה להתקבל עבור כל מטופל לגופו תוך הערכת התועלת מהטיפול אל מול הסיכון לתופעות בלתי רצויות. מאחר ומדובר בתרופת מרשם רק רופא יכול להורות לך על התחלה או הפסקה של נטילתה. במידה וישנה מחלוקת בין רופאים, בימינו ניתן תמיד לגשת לרופא נוסף ולשמוע את דעתו.

מקווה שסייעתי עם תשובתי.

בברכת בריאות שלמה,

ד"ר דני זיו

רוקח קליני

מוזמנים לבקר באתר וגם בדוקטור לתרופות בפייס (-:

www.drpharma.co.il

מוזמנים לקרוא על מרכז המידע התרופתי של הדסה

מרכז למידע תרופתי הדסה