שלום אופיר יקרה, ראשית אני חייבת להגיד שבהודעתך הקצרה הרשמת אותי מאוד - אני מתרשמת שאת מאוד מחוברת לעצמך ולמתרחש בתוכך, שנית את חכמה וסקרנית - ניגשת לקרוא וללמוד ושילשית את ערה מאוד לסביבתך ומסוגלת לנתח את תפיסותייהם באופן מרשים. הסיבה לפנות לעזרה מקצועית היא בראש ובראשונה להקל על הסבל שלך! אי יציבות במצב הרוח כפי שתיארת, בין אם עונים לקרטריונים כאלה או אחרים או לא, הנם מתישים וקשים. אין סיבה לשאת לבד את הקושי הזה, בטח לא בגילך הצעיר. ניתן וחשוב לעזור בייצוב, בשיפור המיומנות שלך להתמודד עם התנודות ולוויסות מצב הרוח שלך ולהתמודד עם השינויים. סטיגמה כפי שתיארת לצערנו קיימת בחברה באופן רחב. אולי יהיה יותר קל לפנות תחילה לטיפול פסיכולוגי? אם ידרש, המטפל.ת תוכל לעזור לך גם לפנות לעזרה פסיכיאטרית, שייתכן ולא הכרחית. הייתי שמחה לנסות לעזור לך לפנות למי ממשפחתך לבקש עזרה. קודם כל, בואי תחשבי למי אפשר לפנות שיוכל לעזור - אולי יותר קל לפנות לאמא? לאבא? לאח.ות גדול.ה? עם מי יותר קל לך לדבר? וגם מעניין אותי מה לדעתך הורייך רואים לגבי מצב הרוח שלך? תיארת שינויים קשים, אני מניחה שהשפיעו על ההתנהגות שלך, מה ההורים אומרים על זה? מה אמרת על זה? מה דעתך?