הכי מבינה והכי מזדהה איתך בעולם וזה אכזרי והכי לא צודק שיש. בגלל זה מתנהלת קבוצה בפייסבוק שנקראת "דורשים טיפול טוב יותר לחולי הפרעות אכילה" ונעשים מאבקים עצומים לשיפור התנאים. מה שמצחיק באופן אבסורדי זה שהמדינה שלנו מלאה באנשים גאונים בתחום שכן רוצים לעזור קןראים ומאד מתקדמים בנסיון שלהם להבין מהות אמיתית שת הפרעת אכילה כרונית ןהם יודעים שהיא לא מתחילה ונגמרת בדיאטה למטרת רזון עליה במשקל שלום בי ונפטרנו או לחילופין להפסיק בולמוסים לתקופה וזהו. אבל הגופים הציבוריים מלאים באנשים שמקבלים משכורת זעומה למדי ולכן הם די ממורמרים ולא ממש רוצים לעשותא ת העבודה שלהם כראוי, מה שגורם לנו החולות לסבול, ובאופן די עצוב להישלח הביתה. אני לא יכולה לספור כמ פעמים נזרקתי במצבי קיצון הביתה, כמה שקרים וסילופים נאמרו על מצבי. וזה למה אני כן ממליצה לך להשתמש בקצבת נכות (יש לך? אם לא תשיגי) למטרת טיפול פרטני. מספיק שיש לך פסיכולוג/ית עובים עם כימיה שמאמינים בך ושתפרחי ודיאטנית טובה מומחית בתחום אפילו לא צריך פרטית אפשר מכבי או הקופה שלך שתאמין בך- ואת יכולה לראות שזה יעזור. ❤

הייתה לי פסיכולוגית בסדר שהייתי מסוגלת לממן במשך תקופה אבל ברור לי שזה לא מספיק. כרגע הקצבה של הביטוח לאומי( שהתחלתי לקבל השנה כי הייתי חייב לעזוב את עבודתי למען האשפוז) מכסה את החובות שצברתי כתוצאה מבולמוסים והלוואות סטודנטים. מרגיש לי שניצחנו אותי במלחמת ההתשה שנמשכה קרוב לשנתיים בחיפוש אחר טיפול ראוי במרפאות אמבולטריות וכרגע אין לי פשוט כוח לכלום. נמאס לי מעצמי והאשפוזים רק הסלימו את מצבי הנפשי. הכי עצוב בכל הסיפור הזה הוא שנאמר לי לא פעם אחת. ולא פעמיים במהלך האשפוזים בתל השומר שהם מיועדים לכישלון. אם אתם יודעים שזו לא הדרך עבורי אז לא שווה לנסות דרך אחרת. אותי לא העיפו אלא פשוט ויתרו מראש. כך או כך הנזק שהמטפלים האלו עושים, גדולים ככל שיהיו, הוא עצום.

הי אלינור, באמת עצוב לי כמטפלת לשמוע על החוויות הקשות שפגשת במהלך הניסיון לטפל בהפרעת האכילה. ללא ספק, אין מושלם, לא טיפול ולא אנשים. עבדתי במרפאה ציבורית בארץ להפרעות אכילה במשך שבע שנים. ועבדתי גם בארה״ב. ואני יכולה לאמר שיש מקום רב לשינוי ושיפור במקומות ודרכי הטיפול בהפרעות אכילה. אך איני יכולה לאמר ולתמוך בכך שמטפלים בהפרעות אכילה תומכים בשליחת מטופלות הביתה אם אלו יכולים לתת מענה למצב הקליני ובריאותי של אותן מטופלות. מאד חשוב לזכור שזוהי מערכת הירארכית מורכבת מאד ולרוב אנשי הטיפול בהפרעות אכילה עומדים בין הצורך לטפל לבין אי האפשרות לתת מענה מתאים ונכון (עקב אילוצי מערכת שונים). לשמחתי ישנם אנשים, גם אנשי מקצוע וגם אחרים (כמו בקבוצה הזו אליה המליצו לך להצטרף, שלא מרפים ופעילים מול משרד הבריאות לפתח עוד ועוד תוכניות טיפול (אשפוז יום לדוגמא) באזורי הפריפריה- שזה מה שהכי חסר. כולי תקוה שתצליחי בכל זאת למצוא מענה טיפולי. מקוה שלא תתייאשי. שתמצאי בתוכך את התקוה והכוחות להמשיך. מאחלת לך שנה טובה ובריאה. מיכל