את הגמילה שלי התחלתי בידיעה שאין לי ולא תהיה לי "סביבה סטרילית". אשתי מעשנת, חבריי מעשנים ובני משפחתי מעשנים. רק בעבודה תודה לאל לא מעשנים (מי שכן חייב לצאת החוצה מסניין ולהתרחק למקום העישון, אסור לעשן ליד הכניסה לבניין). בקרבת מכרי ואהובי - אני מוקף עשן. הדרך שלי להתמודד עם חשק לסיגריה זה שאני אומר לעצמי "אתה רוצה לחזור להיות מעשן?". התשובה היא לא והחשק מודחק הצידה. ככל שעובר הזמן אני למד שהחשק הוא רגעי והוא עובר מהר.

ואו מוג'ו אני מקנאה בך, אני ממש סובלת כל סיגריה ולא מצליחה להגמל, איזה כיף לך, כל הכבוד אתה חזק, והרווחת ביושר בריאות חדשה, גמר חתימה טובה לך.

הולכת הרבה לים עולה במדרגות ונזכרת איך אני מתנשמת בשנים האחרונות בגלל העישון אומרת לעצמי משפטים תומכים כמו: תעניקי לעצמך חופשה בחו"ל אם תחזיקי מעמד חודש תוכלי לרוץ תוכלי לרקוד יותר