חוסר תאבון יכול לנבוע מגורמים שונים, הרגשה יורדה במצב הרוח, מחשבות טורדניות, אלו לא רק דברים שבראש אלו גם הורמונים חומרים כימיים. כמו גם האדפטציה של הגוף למצב מסוים. פעילות גופנית יכולה לעזור, לא ישר וגם לא בטוח. פעילות גופנית יכולה לגרום לגוף להשתוקק ליותר אוכל על מנת לבנות ולחזק את מה שנהרס. פעילות גופנית מעודדת הפרשת הורמונים חומרים כימיים שיכולים לעזור עם מצב הרוח ולעזור עם התיאבון. פעילות גופנית בעיקר בבוקר כמו הליכה מהירה או ריצה מזרזת חילוף חומרים וזה יכול לעזור לך להיות רעבה יותר בהמשך היום ולא להיות שבעה מארוחת הבוקר. כמובן לא ביום אחד יפתח תאבון, יש צורך בהתמדה. מקווה שתצליחי להחזיר את התיאבון.

ניסית בריכה או חדר כושר עם קצת עומס על השרירים מלבד משקל גוף? אולי גם פילאטיס או יוגה? אם זה לא מעודד אותך לאכול, אז באמת לא מומלץ להתאמץ יותר מידי כי זה יזיק לגוף. אני לא רוצה להגיד סתם ושזה יעשה לך רע. אבל ניסית להוסיף חריף לאוכל? או אולי הפוך לאכול משהו מתוק לנסות לפתוח את התיאבון?

אני לא מומחה אבל בריכה זאת לדעתי פעילות מומלצת. אומנם זאת עבודה רק עם משקל הגוף אבל פועלים הרבה שרירים ומתאמצים. בריכה זאת גם פעילות ארובית וגם השרירים מקבלים עומס. יכול להיות שגם זה לא יעזור לך. למרות שההגיון אומר שפעילות תחייב את הגוף להשתוקק ליותר תזונה, במציאות זה לא ככה. מה שלא תעשי הגוף ימשיך בשלו. זה מתסכל. תנסי כל מיני דברים, ומקווה שתמצאי מה שיעזור לך, וזה לא חייב להיות מה שעוזר לאחרים.

שלום לך יקרה. כפי שאת עצמך כתבת מדובר בהפרעת אכילה. מאחורי חוסר התיאבון ישנו עולם שלם של פחדים המיוחסים לאוכל ולעלייה במשקל. מצב כמו שאת מתארת מצריך התערבות טיפולית לא רק של פסיכולוג המתמחה בהפרעות אכילה אלא גם של דיאטנית ורופא. מדובר בגלגל שלג - ככל שאת לא אוכלת הקיבה מצטמקת ומתקשה להתרחב כשאת סופסוף אוכלת משהו. במקביל הדחף לאכול יורד. הספורט שאת עושה נעשה על גוף ״בלי דלק״ ועלול לפגוע בשרירים ובתפקוד הלב. אז צריכה להחליט שאת מטפלת במצב - לומדת לאהוב את עצמך ואת גופך ונותנת לעצמך זמן לשקם את כל המערכות שנפגעו. החדשות הטובות הן שאפשר להבריא ולהיות במקום אחר לגמרי את רק צריכה להחליט שזו היא בחירתך . מה דעתך?

היי סקיני. אני גם סבלתי מהפרעות אכילה - אנורקסיה, לפני שנים רבות. ויצאתי מזה לגמרי. ממש ממש לגמרי! אלו היו שנים קשות אבל אפשר לנצח את המחלה הארורה ולעבור את זה וגם להיות רזה ולהרגיש טוב עם עצמך. לקחו אותי לדיאטנית פסיכיאטר פסיכולוגית... בסופו של דבר אני חושבת שמה שעזר היה הרבה דברים ביחד והרצון העז שלי לחיות כמו בת אדם נורמלית ולהנות מהחיים. תזכרי שזה הכל בראש. אם תרצי תכתבי לי בפרטי , אשמח לחלוק מניסיוני כדי שתעזרי לעצמך.

לא בהכרח תשמיני וגם אם זה יקרה תוכלי להגיע למשקל יעד בדרך בריאה ונכונה. כרגע את הורסת את עצמך ופשוט חבל על החיים שאת מפסידה. אני יודעת איך זה לחשוב על כל קלוריה ולחשב כל דבר שאת נוגעת בו. לאכול בסתר. להימנע ממפגשים חברתיים. וואוו, זה כל כך לא שווה את זה.... ואת יודעת שגם כשתגיעי למשקל יעד שלך מה יקרה? את תגיעי לשם. ואז תרצי יעד חדש לכבוש. יותר נמוך. דיי, תעזרי לעצמך. תנסי להתחיל לאהוב את עצמך.

דרך אגב, מה שהניע אצלי את הכל היה שהתחלתי לתרגל יוגה וזה פתח לי ערוץ של חיבור לגוף, קשב לגוף ולצרכים שלו. המון המון בריאות וחיבור.