לצערי או לשמחתי קשה לי לשפוט נמצא במקום דיי דומה...לפעמים טיפול תרופתי משבית רגשות כלפי האחר...ונותן לך הרגשה שרק אתה נמצא כאן. לפעמים זה בסדר לפעמים זה מתיש

תמיד תדעי שהחברה או החבר הכי טובים שלך...זו את עצמך...גם לי יש ימים אבודים...וקשים מאד ,אבל אסור להשבר כי סהכ כיף כאן עם כל הקושי... ואני בטוח שיש אנשים שאת חשובה להם,גם אם הם לא כל היום אומרים את זה...

בר יקרה,מה קרה? למה את ככ נסערת?... מישהו אמר לך לא, ומיליון אמרו לך לא, ויגיעו האנשים הנכונים שיגידו לך כן, ושירצו אותך מאוד. אני לא יודעת בת כמה את, אבל מניחה שאת צעירה מאוד, וההרגשה של לא להיות אהובה היא מהבית. אז תנסי לא להיות קשה עם עצמך כל כך. ולהבין שמה שאת עוברת בהווה לא קשור לחוויה הראשונית והלא טובה בבית. אני מסכימה עם גיל 123 שאת חייבת!!!!! לעשות עבודה כדי להיות חברה טובה של עצמך ולדאוג לעצמך. אני מדברת מתוך עצמי שזה המאבק שאני עושה. אז הייתה לי ילדות מחורבנת אבל עכשיו אני פה ויש אנשים שאוהבים אותי... ואני עושה מאבק לראות את זה ולזכור את זה ולקום מנפילות.... ותנסי גם אץת לעשות את המאמץ הזה ולא להישאב לבור הזה של הגהינום. אני בטוחה שיש אנשים שאוהבים אותך... אפילו דרך הפוסט הזה את מצטיירת כזאת נערה חמודה ומעוררת אמפטיה. תתעודדי.... תעודדי את עצמך... תעשי משהו טוב לעצמך.... וטוב שכתבת כאן

אני עובדת על עצמי כל הזמן, אבל באמת תמיד אומרים לי לא. הייתי יותר נחמדה.... ובבית הילדות מעולה. זה הכל מגיל ההתבגרות שדפק לי את החיים ואז הרגשות אשם והפחד. ואם אכפת לך.... אני אוכל לדבר איתך בפרטי? בבקשה כבר הגעתי לרמה של אפס סובלנות.....

בר יקרה. אני בהחלט מבינה את המצוקה ואת חוסר הסבלנות בהם את נמצאת. לפעמים מרגישים את העולם ״סוגר״ עלינו ועוד דקה אם לא נקבל את האוויר שאנחנו צריכים.... נמות. אבל זאת רק הרגשה לא באמת המציאות. אני מסכימה עם מופי שאת נמצאת כרגע בסערה. מה גרם לה? כאשר נמצאים בסערה כזו צריך מחסה מפני המבול. מה שאומר שאת צריכה לנסות למצוא את המקום שבו הכי טוב ונוח לך . לקחת הרבה מאוד נשימות עמוקות - לאט ולהוציא דרך הפה. לקחת משהו להרגעה אם יש לך ו / או כל פעילות אחרת שיש בה יכולת להרגיע אותך. חברים אפשר למצוא גם פה בקהילה לאורך השנים שאני מנהלת אותה נוצרו חברויות טובות ומשמעותיות וגם בקליניקה שלי אנשים עשו מהפכים והפכו למעורבים חברתית ובעלי חברים רבים. אם זו המטרה שלך ישנן דרכים להשיגה אבל צריך לפעול לקראתם בתבונה ונחישות. זה לא קורה ברגע אחד אבל זה בהחלט יכול לקרות. מה דעתך?

אני רק צריכה חברה אחת לנסוע איתה לחו"ל עכשיו, אני לא יכולה לחכות יותר, אני כבר מחכה כל השנה. אין לך מושג איך זה שיגע אותי. אין לי כוח יותר נכנעתי לאגואיסטיות של אנשים. מה כבר ביקשתי? אני לא מצליחה להתרכז בשום דבר עד אז. אני ממש כבר איבדתי שליטה ואף אחד בכל העולם כולו לא רוצה לעזור לי וכולם יודעים שאני במצוקה גדולה. אבל אף אחד לא עוזר לי. מחברים לא ממשפחה. אולי תעזרי לי? אני לא חיה, אני לא קולטת את זה. למה נולדתי? אלוהים. למה? למה?

בר10 יקירה.... אני עצמי צריכה לאסוף את עצמי היום....\ אבל נכון שאת צריכה עזרה?... טיפול?... תמיכה?... האם את יכולה לדאוג לך לזה?.... ובכקשר לחברה וחו"ל - אני הייתי נסה להרפות מזה כרגע. תראי איך זה מכניס אותך לסחרור. עזבי את זה אולי. תיכנסי למיטה ותבכי על הבדידות שלך, ומחר קומי ולכי לטפל בזה, ואז אולי עוד שנה או שנתיים תסעי לחו"ל עם חברה שאת באמת רוצה ולא מתוך פשרה ואין ברירה...... תדאגי לעצמך

גם אני זקוקה לחברה..אנימכל כך מבינה את מה שאת אומרת ואני אומרת את זה בעצמי גם.. לא מצליחה להבין את זה, אבל אולי זה חלק מהסדר בתוך הכאוס שנוצר..? אני לא בטוחה שאוכל לטוס לחו"ל כי אני לא עובדת, אני עובדת בלמצוא עבודה.. אבל אשמח לנסות להכיר..

בר, איך את יכולה להגיד שכולם מתייחסים אלייך כמו אל אפס כשכאן את מעוררת בכמה וכמה אנשים שאפילו לא פגשו בך פנים אל פנים אמפטיה ורצון וניסיון לעזור?....

ועוד: את חייבת לעמוד מול הראי ולהגיד לעצמך חמישים פעם: אני כן אצליח! אני שווה! שוב ושוב. את חייבת להילחם בקולות הייאוש. ולהשיג עזרה במקביל. זהו, את כבר מול הראי בר?..... (:

ובר. אולי את יכולה לחשוב עלינו כמו על חברים שלך?... אחרי הכול את משתפת איתנו את מה שמתרחש בנפש שלך ואנחנו מנסים להיות בשבילך.

בר, תנסי להיות גמישה בתודעה כשאת חושבת על המושג חברות. יש כל מיני חברויות. גם מה שקורה בינינו עכשיו הוא אמיתי. אפילו שאני רק טיפ טיפה מכירה אותך, אכפת לי ממך.

בר יקירה, אני כ"כ מבינה את הסערה הזאת שאת מרגישה, את הבדידות שלך. אנשים מנסים לעזור לך ולתת עצות, וזה כ"כ רחוק ממך. כי מה שאת באמת רוצה זה שיהיו איתך ויאהבו אותך. את רוצה לטוס להשתחרר קצת מהבדידות, מהחרדה, מעצמך. אז אני לא אגיד לך לא לטוס , לא אגיד לך להרגע או לנשום. אני רק רוצה להגיד לך שהלב שלי איתך! שזה בסדר איך שאת מרגישה, שאת בסדר!!כי את נלחמת וחיה ורוצה לחיות אפילו שזה ככ קשה. ונכון שזה נראה ששום דבר לא מתקדם, אבל כל צעד קטן שאת עושה, כל משפט קטן שאת כותבת, את מתקדמת, את בדרך!! שולחת לך את אהבתי, תהי חזקה! הנס שלך קרוב - רק תאמיני

די כבר אלוהים די די די למה אתה עושה לי את זה? למה? לא הענשתי את עצמי מספיק שנים? לא עשיתי את זה? כמה אדם יכול לשאת כאב? כמה?

בר, אני ככ מבינה אותך. יש מישהו שאת יכולה לארגן ממנו חיבוק??.... קודם כל לא להיות לבד?.... מה עם ההצעות שנדמה לי שעלו כאן לטיפול?..... מה עם קבוצת תמיכה?..... בר, אני חוזרת על מה שהצעתי כבר. שלדעתי את חייבת לשנות את המחשבה שלך. הקיום שלך והערך שלך כאדם לא תלוי באם תסעי לחול הקיץ או לא!!!!! את חייבת להרפות מזה. הצעתי לך גם לנסות לעמוד מול המראה ולהגיד באמירות שוות לעצמך. אני יטדעת שזה נורא קשה, אבל היית מוכנה בכל זאת לנסות? עכשיו, ברגע זה, לעמוד מול ה מראה ולהגיד בשקט ובהתכווננות, חמש פעמים: אני שווה! את מוכנה?

בר, קראת מה שכתבתי לך?.... את יכולה להתייחס?... אולי תצלצלי לער"ן?... זה מדאיג שכבר כמה ימים את בכזה ייאוש. אני שולחת לך חיבוק חם. ואמיץ. וחזק. כזה שיפיג ממך את תחושל הבדידות ויחמם אותך ויתן לך כוח לקום מהגיהנום ולחפש לעצמך עזרה. תדאגי לעצמך יקירה

בר, תפסיקי לרדת על עצמך. כואב הלב לראות כמה את יורדת על עצמך. תחבקי את עצמך, תגידי לעצמך מילה טובה, תרוממי את עצמך.

אז שמישהו יהיה פה כבר..... כמה כולם רואים שאני נובלת ולא עושים כל כלום? אני לא נושמת יותר.... אף פעם בכל החיים ללא היה לי באמת באמת טוב. אני כל כך דפוקה וחולה באמת. נמאס לי כבר לחכות, התעייפתי מהכל. לבד אי אפשר כלום