שלום לפונה, לא אוכל לסקור כאן את כל הספרות אבל התיאוריה של חיידק ה MAP כגורם למחלת קרוהן מסתובבת כבר שנים רבות מאוד עם עדויות לכאן ולכאן במחקרים שונים. בשורה התחתונה אין כיום עדות ברורה שמוכיחה את הקשר הזה אם כי לדעתי גם קשר שכזה לא נשלל באופן סופי. חולי קרוהן אכן מגיבים ל אנטיביוטיקות שונות, לא בהכרח רדהיל. מחקר גדול שטיפל באופן רנדומלי לטווח ארוך בקוקטייל אנטיביוטי כנגד חיידק זה הראה שיפור לעומת פלצבו בטווח הקצר אך לאחר זמן היתרון אבד והמחלה היתה פעילה באופן שווה בין הקבוצות. החוקרים הסיקו שהתגובה האנטיביוטית לא היתה בגלל ה MAP אלא יתכן בגלל שינוי כללי במיקרוביום. שלב 3 זה כבר אחרי שטופלו חולים רבים בתרופה בשלב 2 והכוונה לראות באופן סופי יעילות במינונים שנקבעו בשלב 2. בהצלחה. דן טרנר. שערי צדק.

תודה על תגובתך המפורטת, הייתי גם בהרצאה שלך בכנס חולי IBD האחרון בוולפסון ואני מבין שאתה מומחה עולמי בתחום הטיפול האנטיביוטי במחלה. האם יש דרך לדעת כמה זמן החולים היו בהפוגה בשלב 2 בניסוי של RedHill ? ובכלל האם עוקבים אחרי חולים אלה גם כאשר יצאו מהניסוי ? אפשר לטעון שאם חולה קרוהן שיש לו דלקת פעילה ולא מטופל בשום תרופה אחרת לקח את התרופה הניסיונית החדשה של RedHill לטיפול נקודתי בחיידק ה MAP ונכנס להפוגה - ויש כמה חולים כאלה - האם זה לא סימן שיש כאן אולי - ואני מדגיש אולי, עם כל הזהירות הנדרשת שכן זה שלב מאד מוקדם- פתרון משנה כללי משחק ?

לצערי לא בהכרח. הידיעה שמחלת קרוהן (ולעיתים גם קוליטיס כיבית) מגיבה לעיתים שכיחות לאנטיביוטיקה קיימת כבר שנים רבות והוכחה במחקרים קלינים מבוקרים רבים. המנגנונים שבהם טיפולים אנטיביוטייים עשויים להשרות רגיעה רבים ולא בהכרח תלויים ב MAP. אם אתה מתעניין בתוצאות של חברת רדהיל תוכל לפנות אליהם באתר ומה שמפורסם אני בטוח שישמחו לשלוח לך.

שאלה לפרופסור: אם שימוש באנטיביוטיקה לאורך זמן רב באופן קבוע, לא יעיל ולא מומלץ, מה בעצם מנסה להוכיח חברת רדהיל הישראלית בניסוי שלה? לא הבנתי. תודה.

צריך להמתין ולראות את התוצאות. אין ספק שטיפול אנטיביוטי משפר מחלות מעי דלקתיות. הנתונים שיש עד כה ממחקרים שונים שאין השפעה לטווח ארוך. כל תוצאה חדשה- תיבחן בעניין.

"אין השפעה טווח ארוך". הניסוי של רדהיל הוא 26 שבועות. זה נחשב "טווח ארוך" במחקרים השונים שציינת? בניסוי של רדהיל מי שקיבל במבחן ה CDAI פחות מ- 150 נחשב שהגיע לרימיסה ו"הצליח" במבחן. כל מי שקיבל פחות מ 150 במבחן זכאי להמשיך ל 52 שבועות ולפי המצגת האחרונה 50-70 ימשיכו (וכזכור עשו את הניסוי 331 חולים). נחמד אך לא מלהיב, בוודאי כשלא ידוע האם אותם 50-70 וכמה מהם לקחו פלסבו. כשאלה כללית ומנסיונך הרב, האם ה fda יכול לאשר תרופה שלוקחים כל יום 10 כדורי אנטיביוטיקה לאורך זמן על מנת "רק" לשפר במשהו את תסמיני המחלה.. ומה עם זה שהגוף ילמד עם הזמן להתמודד עם האנטיביוטיקה? תודה רבה .

דודו קשה לדון על זה ככה. צריך להמתין לתוצאות הרשמיות לקרוא בנחת את המתודולגיה והמילים הקטנות ואז להחליט אם ואיפה זה נכנס לפרדיגמה הקלינית.

שלום פרופ', בבקשה- מה דעתך על תוצאות רדהיל? מצ"ב. https://maya.tase.co.il/reports/details/1176114/2/0 עדיין בדעה ש "שימוש באנטיביוטיקה בתבונה וכשצריכים. להמעיט אבל כשצריך - חשוב לקחת. As much as needed, as little as possible" ? תודה רבה.

אין בתוצאות המחקר שום דבר מפתיע או דרמטי. כפי שציינתי - מחקרים רבים הראו יעילות של אנטיביוטיקות במחלת קרוהן (שאגב לא נשמרת לאורך זמן). גם כאן יש יעילות מסוימת (אם כי רחוקה מלהיות מרשימה - רגיעה קלינית 42 מול 29 אחוזים עם פלצבו) ואפקט זה הולך ויורד בהמשך.
לא שאין מקום לטיפול אנטיביוטי במחלת קרוהן - דווקא יש ואני ואחרים משתמשים בכלי זה לא מעט. רק שזה רחוק מלהיות קסם. זה עוד כלי בארגז הכלים לשימוש בכל מקרה באופן אישי. כל תרופה חדשה שמתווספת לארגז הכלים מעשירה את האפשרות לבחור.

אני רק שאלה. רגיעה קלינית ל 29 אחוזים שנטלו פלצבו. איך אנשים נכנסים לרגיעה מהתקף קרוהן קשה עם פלצבו, איך? האם זה יד המקרה, התערבות כוח עליון, איך?? איזה הסבר מדעי יש לזה? מה ניתן ללמוד מזה? מישהו מנסה להתעניין בנושא הזה? חוקר את זה?

אכן נושא מרתק שיש עליו לא מעט ספרות. רק אציין שמדובר ברגיעה קלינית. חלק בגלל היכולת של האמונה לגרום לשיפור בתלונות וחלק בגלל שמדובר ממילא במחלה עם עליות וירידות ספונטניות. ובכל מקרה- במחקרים שבוחרים כתוצא רגיעה אנדוסקופית מלאה - אז התגובה לפלצבו שואפת לאפס.

שלום. האמן לי שלא יוצאים בצורה ספונטנית מהתקף של קרוהן או קוליטיס בלי שלא יודעים מה עושים ומה צריך לעשות. לי אמנם זה קרה פעם אחת, אבל גם לא ככה סתם ללא סיבה, והעבודה הקשה החלה לאחר מכן. יכולת האמונה לגרום לשיפור בהחלט מקובל, וזאת גם כמובן הסיבה לשיפור. הבעיה היא שהאמונה שגורמת לשיפור במחקרים הרפואיים היא אמונה שברירית שמתנפצת לרסיסים דקים כאשר האמונה בחומר שנלקח מתערער. להגיע למה שאתה מתאר רגיעה אנדוסקופית מלאה עם פלצבו, ואם אני מצליח להבין נכון אז אתה מתכוון שלא יראו שום סימני דלקת במעי, אז כמובן שעם טיפול דמה קצר שגם כך רמת האמנוה של החולה בטיפול היא אף פעם לא מאה אחוזים, היא אינה אפשרית. אך אני בספק מאוד גדול עם הרפואה מצליחה להביא את החולים בעזרת האמצעים שעומדים לרשותה לרגיעה אנדוסקופית, ואם אולי כן, אז לכמה זמן? להגיע לסוג כזה של רגיעה זה לא דבר שמתרחש ביום או יומיים וזה דורש עבודה קשה מאוד, שינוי מחשבתי עמוק בראש, ואמונה חסרת פשרות בכוח הריפוי העצמי של הגוף, ולא בחומר כזה או אחר. לצערנו הטיפול הזה אינו כלכלי, ולכן לעולם לא ייבדק לעומק. לחולים שסובלים לא נותר הרבה חוץ מאשר להסתמך על סיפורים אישיים של אנשים שהיו חולים מאוד והצליחו להחלץ מהסבל, ולקבל החלטה באיזה כיוון הם בוחרים.

שלום פרופסור מה ההבדל בין רגיעה קלינית לאנדוסקופית ? כי מדובר בנושא מרתק - יש המון מקרים שחולים מספרים שאם עשו כך או אחרת פתאום הכל הסתדר להם. בדיקות הדם שלהם מושלמות והכל טוב. תודה

לכחצי מהחולים עם קרוהן שנמצאים ברגיעה קלינית (ללא כל תלונות) ואפילו עם בדיקות דם תקינות לגמרי, יש עדיין דלקת במעי שניתן לזהות בקולונוסקופיה, קפסולה או קלפרוטקטין בצואה. הדלקת במעי היא הקובעת כי בסופו של דבר היא לרוב מביאה להתלקחויות וסיבוכים. לכן כיום אנו שואפים לרגיעה אנדוסקופית ולא מספיק רק העדר תלונות ובדיקות דם תקינות.