שלום רב

אני לא בטוחה שזו הקהילה הנכונה אבל אין לי מושג איפה לכתוב
יש לי נערה מדהימה, רגישה וחכמה ומוכשרת.

בשנים האחרונות לאחר מצוקה והתקפי חאדה פנינו לטיפול. בטיפול העלתה בתי כי יש לה מחשבות מוזרות. היא מתארת זאת כמחשבות בהם היא חושבת שמישהו קורא בשמה שוב ושוב או לפעמים שמדובר בחבר או מישהו מוכר.

מאחר ואני עצמי עובדת בבריאות הנפש ומעט מכירה שאלתי אותה האם היא שומעת זאת כקולות כמו למשל הקול שלי או מישהו שמדבר איתה. היא התעקשה להסביר לי שאינה שומעת זאת כקול חיצוני אלא כמחשבה. היא אמרה שהיא מרגישה שזאת מחשבה שלה רק שזה מפחיד אותה מאוד.

היא טענה שהמחשבות מגיעות רק כשהיא במיטה ונחה. גם כשהיא במצב רוח טוב. כדי להפסיק את זה היא צריכה לקום מהמיטה. זה קורה לה לדבריה רק בשכיבה ואף פעם לא עם חברים.

בנוסף יש לה חרדות מטורפות מאנשים זרים. גם כשמגיעים אלי חברים שלי שהיא מכירה היא רצה לידר ומתכסה בשמיכה. יש לה פחדים איומים: רעש של נערים מבחוץ, קולות של מוסיקה רועשת. כל דבר גורם לה לחרדה.

בנוסף טענה כי לפעמים יש לה תחושה שמישהו מנסה לצפות בה או להכנס לראש שלה.

יש לציין כי היא מול החברים שלה היא מתנהגת כרגיל: צוחקת, מתבדחת איתם. החרדות מתרחשות רק כאשר היא מול אנשים או אפילו ילדים שאינה מכירה.

אני לא מצליחה להבין במה מדובר. האם אלו סממנים של פסיכוזה? היא מתעקשת שהמחשבות אינם קולות חיצוניים כך שאיני מצליחה להבין

אני עצמי כרגע מודאגת מאוד. איני מצליחה להבין מה קורה לילדה שלי. עלי לציין שאני לקיתי בעבר בדיכאון אבל אין לי חרדות ובדרך כלל אני מסתובבת בתחושה שאני מוגנת ושתמיד יהיו אנשים טובים סביבי שיעזרו. לצערי בתי אינה מרגישה כך היא מאמינה שאנשים הם רעים ואינ בואחת באף אחד מלבד בהוריה ובחברים שלה.

לאחרונה התחילה לקבל אביליפיי והיא חשה בהטבה במחשבות אבל עדיין יש אי שקט וחרדות. אני מאוד מודאגת אני לא מבינה מה קורה לילדה שלי? האם עברה טראומה כלשהי. לא היו תופעות כאלו בגיל 11 של חרדות בעוצמה כזו. זה התחיל בגיל ההתבגרות. אני שואלת את עצמי שוב ושוב האם אלו סממנים של פסיכוזה אבל מאחר והיא מתארת זאת כמחשבות ומדגישה שהיא יודעת שזה לא מציאותי , אני פשוט לא מצליחה להבין.