האוכל הוא ההתמכרות שלנו זה אין ספק
המקום שאליו אנו פונים בכל מצב אם זה טוב או רע
העיקר, להתעלם מהבעיה וכאן, הניתוח נותן לדעתי לנו כלי להתמודד ולהבין מה הבעיה ולא להתחמק
מה הדיאטנית שאליה הלכת אמרה?
היא המליצה לך?

היי,

עדיין לא הייתי אצל דיאטנית.

רופא המשפחה ביקש שאלך קודם כל לשמוע הרצאה על סוגי הניתוחים בקופה
ואז משם נמשיך לבדיקות וכיו\"ב, ככל שאהיה מעוניינת להמשיך בתהליך.

השאלה ששאלתי היא פשוט תהיה,
כי באמת לא ברור לי העניין הזה.

הדחף הזה ללכת לאוכל תמיד נמצא גם לאחר ניתוח שלא יהיה ספק אחרת
השאלה מה אנו בוחרים לעשות
איפה אנו שמים את הגבול החדש שלנו? איפה יותר ומה יותר כדאי לנו?

שיחה בדרך כלל עושים דרך קופת החולים במרפאה להשמנת היתר בבית החולים שם מציגים לך את כל סוגי הניתוחים ומסבירים לך לפרוטרוט את כל הנושא. חשוב באמת לשמוע הרצאה כזו או לדבר עם מנותחים וותיקים שיכולים לספר לך את זה

היי,
תודה לכולם על המענה.

וליצחק - הייתי כבר בהרצאה
אני עדיין שוקלת את הדברים.

השאלה שלי נוגעת לסתירה שאני מנסה ליישב והיא שכתוב שהניתוח אינו מתאים לאנשים בעלי הפרעות אכילה כביכול
אבל מצד שני, ברור לי שבפועל רובנו לא היינו מגיעים למצב בו אנחנו נמצאים לולא הפרעות אכילה כאלה ואחרות.

אין ספק שאחרי הניתוח צריך הרבה עבודהעל שינוי הרגלים
אני מדברת על עצם הייחצון של הניתוח ככזה שלא מתאים לאוכלוסייה שבעצם צריכה אותו.

כל השמנה קיצונית מהווה הפרעת אכילה במידה מסוימת. אני מניח שהכוונה להפרעות פסיכיאטריות מוגדרות כמו בולמיה וכו\'. היום מרבית האוכלוסיה, כולל אני, אוכלת הרבה יותר ממה שהיא צריכה. מדובר בכמות ובשליטה. כדי לעבור את הניתוח ולהצליח לשמור על התוצאות, צריך להבין את המשמעות המלאה של הניתוח ושל ההגבלה באכילה אחריו ואת היכולת להתמודד עם השינויים. בגלל זה כל כך חשוב ליווי פסיכולוגי לתהליך. בהצלחה

חשוב מאוד להתייעץ עם פסיכולוגית כשם שד\"ר גרון המכובד רשם.
לאחר מכן, לחשוב עם עצמך, אם זה הפתרון עבורך ואם כן, אני בטוח שאת תמצאי את המטרה שבשבילה, שווה לעשות את הצעד הזה חרף, כל הקשיים. אין ספק, שהאוכל הוא מנחם אבל, הוא לא העיקר בייחוד, לאחר ניתוח. אלא העשייה עצמה והשינוי הרגלים כשם שרשמו והפעילות הגופנית, להנות מכל טעם

שאלה טובה
זו שאלה שהרבה לדעתי שואלים וגם אני עשיתי את זה
הלכתי לדבר עם חברה טובה ועם פסיכולוגית מקופת החולים כייעוץ מה דעתן
שתיהן אמרו לי שכדאי ללכת על זה כי שתיהן ידעו את ההיסטוריה שלי ואת הניסיונות שלי לרדת במשקל וכמה כמהתי לזה
היום אני בביקורת של הפסיכולוגית מדיי פעם כי זו לא בושה כלל לדעתי ואפילו זה מקדם אותי ושינה לי פרספקטיבה
לכי על זה
את לא תצטערי

היי,
יש הפרעה ויש הפרעה.
כפי שרשם דר\' גירון, הכוונה היא להפרעות יותר מוגדרות.
בפגישה עם דיאטנית בריאטרית לפני הניתוח תדע יותר אם הניתוח אכן מומלץ עבורך או לא.

ערב טוב,אכן שאלה שאני שומעת לא מעט... חשוב להבחין בין שני דברים שונים: הפרעת אכילה ואכילה מופרעת. מה שמבחין בין שני המושגים האלה זו השאלה: \"היכן ממוקמת הבעיה?\" - באכילה המופרעת המוקד הבעייתי הוא האכילה. בהפרעת אכילה המוקד הוא נפשי כאשר הביטוי הוא באכילה. אולי אפשר להכליל באופן גס ולהגיד שלרוב הגדול של המועמדים לניתוח בריאטרי יש אכילה מופרעת (אם כי יש כמובן סיבות אחרות להשמנת יתר), אך לא כל מי שאכילתו מופרעת סובל מהפרעת אכילה. להפרעת אכילה יש קריטריונים מוגדרים והיא נחשבת לאבחנה בספר האבחנות הפסיכיאטריות (ה-DSM). לעומת זאת, אכילה מופרעת אינה כזו. בהתאם לכך, גם הטיפול שונה: באכילה מופרעת הטיפול הוא בעיקר התנהגותי ובהפרעת אכילה הטיפול הוא נפשי. זה לא בא להגיד שאין מרכיב רגשי באכילה המופרעת וכמו שנאמר כאן כולנו אוכלים גם מסיבות רגשיות, אך כדי לתת אבחנה של הפרעת אכילה צריכה להיות הפרעה נפשית בעצמה גבוהה שבאה לידי ביטוי באכילה. זו הסיבה שהניתוח לא מתאים למי שמוגדר כמתמודד עם הפרעת אכילה, שהרי הניתוח לא נותן את המענה הנפשי. במידה ויש הפרעת אכילה, ממליצה להתחיל טיפול טרם המועמדות לניתוח. בהצלחה וחג פורים שמח!