יש המון ניסים. גם לך, אני בטוח. לי יותר קל לראות אותם כשאני מפסיק לקגע לראות הכל כמובן מאליו. מפסיק רק לשניה, ופתאום יש מלא ניסים קטנים.

למה צד? בסך הכל כתבתי שיש מלא ניסים קטנים שכל הזמן מתרחשים (גם לי וגם לך וגם לאפרת) וצריך למצוא את הדרך לראות אותם. כמו שכתבת להכיר בדברים ולהיות מסוגל לראות ניסים קטנים. וחוץ מזה אין טוב ורע, נכון ושגוי, וכאלה. כל החשיבה השיפוטית הזאת עושה רע בכלל, פוגעת בעור הפנים בפרט, ואני מתאמץ למגר אותה ממני, וחושב שכדאי לכולם.