God is love
אני רוצה להגיד שזה אף לא קל להתמודד עם המחלה הקטלנית הזאת שהיא עמי מגיל צעיר מאוד נראה לי ואפילו לפני שנהייתי אנורקסית לפני 21 שנים ומאנורקסיה וספורט כפייתי עברתי לנוח ביותר זה לאכול נורמלי ולהקיא מה שכל בנאדם נורמלי אוכל ונהנה מזה
ביום שילדתי ראיתי את האור של ישוע המשיח והוא ברך אותי בלידה ומאז אני כבר לא חולנית במעשה ההקאה אך אני מאוד רגישה עדיין ומתרגשת ונחנקת מדיבורים של אנשים שאין להם מודעות כמה רגישה אני בתוך תוכי אפילו השטן שלח שני רופאים לדבר איתי על כריתת קיבה כשהתייעצתי בכלל על עניין המרה שלי שעושה אבנים
לדבר זה הכי טוב להוציא את הסם הזה בצורה בריאה לא דרך האסלה
למדתי לשתף עם בעלי ואמא לפעמים הם מזדהים לפעמים לא
למה אני צריכה כל הזמן לפחד ממישהו שיגיד שאני שמנה או תעשי דייטה או כריתת קיבה האם זה נורמלי להרגיש מכוער או מעוות כשאתה מאוד יפה?!!!!
האם נשאר בעולם הזה טיפה של אנושיות???
שתפו אותי חברים ותתמכו באחותכם היום היה לי יום רע וכמעט נפלתי אך האל עצר אותי תודה רבה לכם