ניקיתי את הלב מכעס על אמא/ הקשר שלי עם אמא שלי.



התרגלתי עם השנים לא לשתף את אמא שלי כמעט בכלום. מתנהגת בנימוס (פחות או יותר...), עושה מה שמוטל עלי. אבל לא משתפת. אמא שלי מצידה היתה באה אלי בטענות כל הזמן: למה את לא מספרת כלום/ מזמינה אותי/ מתקשרת לדודות וכו\' וכו\'

זו היתה החוויה שלי ולא הבנתי מה רע בזה וכמה זה חבל. נראה לי תגובה טבעית להתנהגות שלה.

עם השנים וחלפו הרבה... אמא שלי היתה שנים בטיפול פסיכולוגי וגם אני (פחות ממנה) ויחסינו השתפרו פלאים! אני בשוק מעצמי על כך שהמשקעים נעלמו. איך נפתחתי, איך היא השתנתה, הקשר נעים, הדדי.

ברור שעצם היותי אמא בעצמי גם למתבגרים כבר, גם גורם להבין יותר אותה כאמא ולראות דברים אחרת.

תמיד ברחתי מקשר קרוב אתה, נרתעתי מלקבל ממנה נשיקה או חיבוק. ממש!כעסתי עליה...

והיום אין זכר לכך ב\"ה.

מאחלת לכולם!