ההרגל שלי..

שמי רז, אני מנותח מעקף קיבה מזה כ – 5 שנים.

בתחילת הדרך, בימים בהם מגששים את הדרך החדשה, מצאתי את עצמי חווה תחושות ומחשבות שלא הכרתי בעבר. למשל, האם לא אוכל לאכול יותר, האם נגזר עליי לא לאכול יותר, את המאכלים שאהבתי כל הזמן?

הימים עברו ואיתם המחשבות, אף הן התגברו.

לאט לאט, הרגשתי את עצמי דועך מכל בחינה אפשרית – הן בריאותית והן בפן של העשייה העצמית שלי ששאפה לאפס בעקבות הדיכאון שהייתי שרוי בו במשך זמן רב.

לשם פתרון הבעיה, נעזרתי ברופאים רבים, חברים אשר עשו לפניי ניתוח בריאטרי וכמובן, חיפושים אין סופיים ברשת האינטרנט אך בזמנו המידע שהיה על הניתוחים, לא היה נפוץ כשם שהיום ולכן, היה קשה למצוא מידע מהימן ואמיתי.

לאחר ששבעתי מרופאים, חיפושים בלתי נדלים אחר פתרון וכמובן, ניסיונות אין ספור,

החלטתי לעצור את כל החיפושים והתהליכים שהייתי שרוי בהם במשך שנה וחצי ולבחון, מה הכי טוב עבורי ומה יקדם אותי לעבר המטרה שאז הייתה לי, לצאת לדרך חדשה ולשים את כל המכאובים והתהיות בצד ולהתרכז בעיקר.

החלטתי לאחר זמן רב בו לא עסקתי בספורט מסיבות רפואיות ולא הייתי פעיל גופנית, להתחיל ספורט, לקחת אחריות אישית על החיים שלי בנחישות יתר ולעזור הן לרופאים והן לעצמי למצוא את הבעיה ולצאת לדרכי החדשה והנכונה.

לאחר תקופה, גילו את הבעיה שיש לי ולאט לאט, התחילו במתן פתרונות, שחלקם עזרו וחלקם לא.

בנוסף, לא הייתי מסוגל לשתות כלל מים כמים ולאט לאט עם הזמן, לקחתי יוזמה אישית והתחלתי לנסות לשתות מים למרות כאבים שהיו לי כתוצאה מכך על מנת, שהגוף יתרגל למים ולא למיץ וכו\'.

עשיתי ועדיין עושה שימוש, באפליקציה אשר מזכירה לי לשתות כל זמן מדוד ולפי זה, אני משתדל לשתות ולעמוד בכמות אשר אני חייב לעמוד בה.

כיום, המסע שלי נמשך אך המצב נראה טוב יותר בהרבה מאשר מה שהיה לפני זמן רב ולאחר כל הקשיים שעברתי וחוויתי.

אין ספק, שאם לא הייתי משנה את הרגל השתייה, לא הייתי מאמץ ספורט כדרך חיים ולא הייתי משנה את הגישה שלי ואת הראייה למצב שלי, לא הייתי מתקדם ונותן לגוף שלי את הכלים להבריא.