סיפור עצוב אצלי, אומנם אני דיי טרי אבל כן שמתי לב, שאם אוכלים במבה וכו' זה עובר ולכן, זו מלחמה להימנע מזה ומצליח ברוב המקרים אך יש פעמים בהם אני נופל, לאחר מזה משתדל לחזור לשגרה ומוסיף הליכה כפיצוי

זה עובר לך, כי זה נמס בפה ונוזל, מטבע הדברים, עובר יותר טוב ובקלות מאשר מוצק. בנוסף, זה מתפרק לך בפה ולכן, אתה מקבל גם פחממות ריקות וזה רק מזיק לתהליך שלך ולכן, מומלץ אומנם לא להימנע באופן מוחלט מפאת הסיבה, שזה יכול להביא רק תוצאה הפוכה אבל כן להמעיט ולבחור נכון את המאכלים שאתה אוכל

כאשר יש לי אכילה רגשית, למדתי לזהות את זה ולפעמים, אני כן מרשה לעצמי לאכול למשל, קוביה של שוקולד ולא בעבר, את כל החבילה, אבל ברוב המקרים, אני מעדיף לא להיות בבית ולעשות הליכה למשל או ללכת לחברים העיקר, להיות עסוק ולא לחשוב על זה

שאלה חשובה לדעתי
לזהות אכילה ריגשית לוקח זמן ורוב המקרים, אנו בוחרים להתעלם ממנה ולכן, צריך להבין מה גורם לה ולמה זה קרה ואיך כמובן הגענו לזה, האם יכלנו להימנע מזה? האם זה בידים שלנו או שמא נכפה עלינו ממצביי החיים? חשוב לעטוף את עצמך בסביבה, חמה ותומכת וכזו שמדרבנת ולא כזו שמובילה מטה

אני הולכת לאמץ את העצה של ענת מהמפגש והיא לחכות 20 דקות ולראות אם אחרי 20 דקות עדיין בא לי או לא.
חוץ מזה לנסות לעסוק במשהו אחר בזמן זה