מעניין דינה, לא חשבתי להסתכל על זה כעל אור. אצלי זה הוביל לעצב גדול וקושי ופתאום אני מסתכלת אחרת. כן משמח אותי לראות קונצנזוס יחסי בעם בכלל, ואחד שנסב על יסוד תרבות בפרט.

אני לעתים רחוקות מרגישה צער ממש על אובדן של אישיות ציבורית (ובכלל די אדישה וקהה למה שמתרחש סביבי בתור בנאדם מכור) ובמקרה הזה היה לי עצוב. וגם תחושת פספוס ומין הזדהות בקטנה עם מישהו שלא חי את החיים שהוא יכול בגלל רגישות יתר. הרבה אנשים אהבו והעריכו אותו אבל הוא היה די מיוסר ואני מקווה שהוא נהנה מהחיים הפרטיים שלו ולא הצטער מדי על מה שפספס בקריירה. אפשר לחבר "אור" לאדם שהיה - אמיתי ועם לב נקי מה שמאוד נדיר.