לפני כחצי שנה עברתי תאונת אופניים קשה, ברכיבת שטח, בנסיון כושל לבצע קפיצה מעל מכשול צללתי לתוך האדמה כך שראשי נחבט באדמה כאשר כל משקל גופי מאחוריו. התחושה הראשונית הייתה ניתוק מוחלט מכל גופי, למעשה הרגשתי כאילו ראשי צף באויר ללא קשר לגוף, שררה דממה מוחלטת, לא חשתי כל כאב, לא חשתי כלום, רק ראש צף בודד באויר.

הראש שהיה מוגן בקסדה לא נפגע, המחשבה הייתה צלולה ובהירה,הבנתי את מצבי, מכיוון שהייתי לבדי, התחלתי בנסיונות להגיע לכיס מכנסי אל הנייד כדי להזעיק עזרה, לא הצלחתי להזיז אף אבר מלבד ראשי, הבטתי ימינה אל המקום שבו נדמה היה לי שמונחת היד.. נאדה, כלום, ראיתי רק אדמה, המשכתי לסרוק סביב ואז ראיתי את היד מעט הצידה, הבטתי אל קצות האצבעות וניסיתי להזיז אותן, בהתחלה ללא הצלחה, לאחר מספר נסיונות ראיתי שמשהו זז, אך לא היה סיכוי להגיע אל הכיס,

באותם רגעים חשבתי רק איך להגיע אל הנייד המונח בכיסי. לא היה לי סיכוי, כך עברו להם כ 10 דקות, ואז הגיע המלאך המושיע שלי, רוכב אופניים שבמקרה רכב באזור, הוא לקח שליטה על המצב הזעיק אמבולנס, לאחר כשעה וחצי הגעתי לחדר מיון טראומה ברמב\"ם. כבר במהלך הנסיעה באמבולנס החלו לחזור אלי תחושות, יכולתי להזיז את הרגליים, ואת קצות האצבעות בידיים, לאחר סידרת בדיקות, CT ו - MRI נתגלה שבר בחוליה צווארית C5 ובצקת בחוט השדרה, מה שגרם לשיתוק בשתי הידיים, למזלי לא נזקקתי לניתוח אלא רק לתהליך שיקום ארוך, לאחר שבוע אישפוז ברמב\"ם עברתי לשיקום,

כאשר אני במצב בו רגלי מתפקדות, אני מסוגל ללכת, אך שתי ידיי זזות רק מעט. בליתי 6 שבועות בבית חולים שיקומי שוהם

שם טופלתי בפיזיוטרפיה ובריפוי בעיסוק, לא הסתפקתי בטיפולים היומיים שהוקצבו לי, הופעתי פעם נוספת לטיפול ביוזמתי

כאשר אני מנצל מכשירים פנויים, בנוסף יצאתי לצעידות יומיות ברחבי ביה\"ח ומתרגל את ידיי תוך כדי כך. לאחר 6 שבועות חזרתי לביתי עם מוטיבציה גבוהה להשתקם, רכשתי אביזרי עזר לתרגילי פיזיוטרפיה, ולמעשה פתחתי לי מכון טיפולים פרטי, בנוסף טופלתי דרך קפ\"ח פעמיים בשבוע.. היום כחצי שנה אחרי הארוע אני מתפקד באופן מלא, אמנם ידיי נחלשו אך השגתי חזרה את טווחי התנועה בשתי ידיי, חזרתי לפעילות מלאה כולל רכיבה על אופניים ולמעשה בקושי אני מרגיש מגבלה כלשהי..