הי אורי, נתחיל בענין החומציות והבסיסיות של הפירות. יש להבדיל בין חומציות או בסיסיות הפרי כפי שהוא, ובין השפעתו על המצב החומצי בסיסי של הגוף עם עיכולו. ובכן, מרבית הפירות הם חומציים מטיבם, כלומר מדד החומציות שלהם (ה -PH) נמוך משבע. יש פירות חומציים יותר כמו פירות הדר, אפרסקים, שזיפים ותפוחים, ופירות חומציים פחות כמו בננה, תמרים, מלון ואננס. אולם השפעת פירות אלה ואלה על הגוף היא בסיסית דווקא. כלומר לאחר אכילתם משרים הפירות דווקא סביבה בסיסית יותר בגוף. זאת להבדיל מבשר למשל, הגורם לסביבה חומצית יותר לאחר עיכולו. חשוב לציין כי בגוף נשמרת רמת חומציות קבועה ללא קשר למזון שאנו אוכלים, בין היתר בעזרת וויסות של הכליות. לענין הבחירה איזה פרי לאכול אני מאמינה כי הגיוון הוא הדרך הנכונה, ולא כל מיני טבלאות של חומציות. לכל פרי תרומה חיובית לגוף וכדאי לצרוך מכולם במידה, כמובן בהתאם למצב הרפואי ולסבילות האישית.

וכעת לענין האינדקס הגליקמי. מדד זה משווה את מהירות העליה של הסוכר בדם לאחר אכילה של מזונות שונים ביחס לסוכר לבן או קמח לבן. לפירות שונים אכן אינדקס גליקמי שונה, למשל לתפוחים, אגסים ודובדבנים אינדקס גליקמי נמוך, לאפרסקים, בננות ותפוזים אינדקס גליקמי ממוצע ולאננס תמרים וצימוקים אינדקס גליקמי גבוה. אולם גם האינדקס הגליקמי הינו מדד שקשה להסתמך עליו, היות והשפעת מזונות שונים היא שונה אצל אנשים שונים, וכן ב"חיים האמיתיים" לא אוכלים בדרך כלל מזון בודד אלא מספר מזונות בארוחה, ואז כל המדידה משתנה. כמו כן נמצא שכמות הפחמימות שבמזון היא זו שמשפיעה יותר על רמת הסוכר מאשר האינדקס הגליקמי. לכן גם במקרה זה אני סבורה שאין תחליף לגוון בסוגי הפירות מחד, והכרה של ההשפעה של כל פרי על רמות הסוכר באופן אישי מאידך, ובחירת סוגי הפירות וכמותם בהתאם.