מחלת הגאוט  מופיעה עקב שקיעה של גבישי חומצה אורית . גבישים אלו מעוררים תגובה דלקתית  שגורמת להתקפים . 
היא עשויה להיות מלווה במרכיבים אחרים של  הסנדרום המטאבולי שכולל  השמנת יתר , סכרת יתר לחץ דם היפרליפידמיה ועוד. 
במידה ויש התקף של גאוט- בזמן ההתקף יש לקבל טיפול אנטידלקתי ממשפחת ה NSAIDS במידה ואין אי ספיקת כליות , או קולחיצין. אם יש אי ספיקת כליות מקובל לתת קולחיצין במינון מותאם או גלוקוקרוטקואידים ( בכדורים , זריקה מקומית למפרק או זריקה לשריר ) .  יש מקום לשינוי הרגלי חיים - ירידה במשקל ,  דיאטה ים תיכונית כמומלץ לכלל האוכלוסיה (אך עם מיעוט באכילת מאכלי ים עשירים בפורינים והגבלת שתיית משקאות אלכוהולים  ומשקאות ממותקים ( מכילי פרוקטוז ) .) . כמו כן במי שמקבל תרופות אחרות - יש לראות אם מקבל תרופות שמעלות את רמות החומצה האורית ( כמו דיזותיאזיד  ) והאם ניתן לשנות את הטפול התרופתי.  במידה ויש למעלה משני התקפים בשנה  או עדות למחלה כרונית יותר ( קיום של משקעי חומצה אורית תת עוריים -( טופוסים ), אבני כליה , נזק מפרקידלקת מפרקים כרונית ועוד או בנוכחות אי ספיקת כליות )- יש מקום לטיפול שמטרתו להוריד את רמות החומצה האורית . הטיפול המקובל כקו ראשון הוא אלוריל  עם עליה הדרגתת במינון שמטרתה הגעה לרמות חומצה אורית של 6 . במקביל מקובל לתת קולחיצין 1-2 כדורים ליום למניעת ההתקפים עד התייצבות ערכי חומצה האורית סביב 6 והעדר התקפים.