שלום רב,

ההנחיות לקבלת סרוקוול שמכיל Quetiapine דרך סל התרופות כוללות מספר אבחנות. הרופאה שלכם נותנת את הטיפול לאבחנה שאיננה בסל.
הסיבה שהאבחנה איננה בסל היא, בין היתר,  הדיווח ב"קווים המנחים לטיפול באלצהיימר", כפי שהוציא איגוד הפסיכולוגים האמריקאים, APA. 
לקווים המנחים, עדכון לאוקטובר 2014 הקלק כאן.
שם, בעמוד 8 אפשר לקרוא כי הטיפול בסרווקול הציג יעילות חלשה בטיפול בבעיות התנהגותיות כמו זו שאתה מתאר, במינונים כפולים מאלה שדודתך מקבלת, ועם תופעות לוואי לא רצויות, של סדציה ועוד.


לפניכם כמה אפשרויות:
1. לעקוף את הוראת הסל, על ידי כך שתבקשו מהרופאה שתרשום אבחנה שמתאימה לסל התרופות ראה כאן למשל: הפרעה בי פולרית קו שני, ואז הקופה תכסה.
2. לפתור את בעיית האגרסיה בדרך אחרת - אפשר ורצוי לנסות לבדוק את כל מכלול התרופות שלה, ואם היא מקבלת גם תרופות לאלצהיימר, יש לשקול לוותר על תרופות אלה כי הן יכולות לגרום לאגרסיה בשכיחות של עד 10% מהמטופלים. ראה בפרק 4, תופעות לוואי של ממוריט (DONEPEZIL ), בעלון לצרכן כאן.

כאשר מדובר בחולה גריטרי, אני ממליצה בחום ללכת על האפשרות השניה, ולהוריד כל תרופה שאיננה נחוצה. האפקט החיובי יכול להיות דרמטי.

בברכה,
סימה לבני
רוקחת
המרכז לייעוץ תרופתי אישי
www.mypharmacist.co.il

סימה שלום לך,
תודה רבה על תשובתך.
1. רופאת המשפחה מסרבת לרשום את האבחנה שציינת, כי אין לה לטענתה "אישור מגבוה"...
    לכן היא הציעה לי לפנות ל'פניות הציבור' בקופת החולים.
2. התרופה ביטלה את כל התקפות הזעם שהיו, ולכן אין סיכוי שננסה לעבור לתרופה אחרת,
   כי ממש לא ברור מה צפוי לקרות עם תרופה שפועלת אחרת...
   היא מקבלת גם ממוריט, ואכן מן הראוי כנראה להפסיק תרופה זו.

קראתי כעת את מסמך ההנחיות של APA : מדובר על ניסוי קטן(מדגם של 40 איש בלבד), שממנו
הוציאו הנחיה גורפת נגד שימוש בתרופה...
המקרה שלנו מוכיח שהתרופה במינון של 100 מ"ג ביום משפיעה לטובה ומבטלת את כל האגרסיות.

המון תודות!
אריק
 

אכן אריק אתה צודק,
הנסוי היה מאד קטן, ולכן לא ניתן להסיק ממנו הנחיות גורפות.
מה שתמוה, זה שלמרות הפוטנציאל השיווקי הגדול של התרופה להתוויה זו, אין ניסוי גדול יותר ומאוחר יותר. וזה אומר דורשני.

אני מציע הסבר לכך:
יתכן שמאחורי חוסר מאמרים רציניים ורבי משתתפים במתן התרופה הנ"ל לטיפול באגרסיה של חולי אלצהיימר, נובע מהעובדה שבגריאטריה תמיד מומלץ יותר להוריד תרופות כשרואים תופעה חדשה ולא להוסיף תרופות לטיפול באותה תופעה.

קשה אולי לקבל את הגישה, אך היא נעשית נפוצה יותר ויותר, ואני אפנה אותך למאמרו המפורסם של פרופ' גרפינקל מתוך העיתון המכובד archive of internal medicine בשבח הורדת התרופות בגריאטריה.  למאמר הקלק כאן.

נקודת המוצא של ההצעה שלי היא כמובן בבדיקה האם הממוריט (Donezepil) עדין נחוץ?
במילים אחרות, ראשית יש להשיב, האם הוא עדין תורם למצב הדמנטי ומשפר אותו?
ולכך יש כמה מבחנים שמקובל לעשות.
כי אם הוא נחוץ, אולי יקשה על המשפחה לקבל החלטה להפסיק אותו, אפילו לתקופת נסיון.
כדי להקל על ההחלטה, מצאתי ב UPTODATE שגם אם מפסיקים טיפול בממוריט לתקופה של כמה שבועות, ניתן להתחיל אותו מחדש אם המצב מורע סמוך להפסקה, מבלי לשנות את הסיכוי לתמותה או להרעה שמביאה לאשפוז במוסד.
הם מצטטים שם מאמר מ 2012, שבדק מעל 24,000 מטופלים על פני שבע שנים, ומסכמים שלא נצפה הבדל בשיעור התמותה והאישפוזים במוסדות, אצל מטופלים שלקחו את התרופה באופן רציף לעומת כאלה שהפסיקו אותה וחזרו לטפל בה לאחר מספר שבועות.
ראה תקציר המאמר כאן.

לסיכום,
אני שמחה שהדודה שלך מסתדרת עם הסרוקוול במינון המדווח,
ולמען האחרים שקוראים את התשובה,
אני חוזרת על המלצתי (והמלצתו של פרופ' גרפינקל):
מגיל מסויים ומעלה, 
תמיד תשקלו הורדת טיפול שעלול לגרום לאגרסיה,
על פני הוספת טיפול באגרסיה, לצד המשך הטיפול שאולי גורם לה.

הנושא מאד חשוב, ואני מודה לך שהצפת אותו,

בברכה,

סימה לבני
רוקחת
המרכז לייעוץ תרופתי אישי
www.mypharmacist.co.il

סימה, המון תודות על ההסבר המפורט.

יש תיאוריה ויש מציאות.
הדודה היתה בהתקפי טירוף נוראיים ביוני 2015, והעלאת המינון של הסרוקואל ל- 100 מ"ג ליום
הרגיעה את כל התופעות, ומאז היא רגועה לחלוטין.
היא עדיין לוקחת מימוריט, כי רופאת המשפחה לא נתנה הוראה להפסיק את מתן התרופה הזו.

סוף שבוע מקסים ותודה על הטירחה ותשומת הלב,

אריק