עד שהרופאים יענו לך.הייתי רוצה לומר בכל הנוגע לחרדה והחששות שלך,שרוב החולים שמועמדים לעבור קולונוסקופיה היו שמחים לדעתי לעבור את הבדיקה בתנאי אישפוז בבית חולים.שם יש לך את כל התמיכה הלוגיסטית.המידע ותשובה לכל שאלה (ויש שאלות לרוב)לא נראה לי שיש לך מה לחשוש בגלל הניתוח הקיסרי.בדרך כלל החשש הוא אצל זקנים בגיל מתקדם מהתנקבות של המעי  ובטח לא במעי רגיז כמו בקוליטיס או קרוהן ולא אצל אדם צעיר.מבחינת ההרדמה (בשני המקרים היא דומה ומדובר בטשטוש ולא בהרדמה עמוקה כמו בניתוח.טשטוש שלעיתים מותיר אותך עירני לגמרי(כמו שלי זה קורה אחרי חצי דקה של הרדמות אני מתעורר ואף משוחח עם הצוות וצופה במסך) אך בהחלט מונעת כל תחושה בתנועת הקולונוסקופ וחלילה כאב כלשהו.שיא הרוגע ובלי קמצוץ של הגזמה.הגסטרואנטרולוג/ית ודאי ידע להחליט אם הקולונוסקופ הסטנדרטי מתאים או לא עוד בזמן שיבוא לראותך במחלקה(אם לא .תדרשי שיבקר אותך במחלקה אם זו לא הגסטרו ששלחה אותך) .

בריאות

שלום לכותבת,

תשובתו המפורטת של אבי 88 מתייחסת לאחת הנקודות החשובות בפנייתך שהינה החרדה והחשש-מכל אפשרות פעולה-למשל-מקיום השלשול, מההמלצה לביצוע קולונוסקופיה לבירור השלשול ומאפשרות אי ביצוע הקולונוסקופיה כאחד. חשוב לטפל בחרדה זו במקביל לבירור וטיפול בתסמינים השונים מהם את סובלת.

לנושא הבירור עצמו-נראה שהשלמת חלק ניכר מבירור של שינוי בהרגלי יציאות שאת מתארת. מעבר לדיון מעמיק איתך באופי התסמינים, הרקע הרפואי שלך, תרופות נוספות שאת נוטלת ועוד, בדיקות נוספות שעשויות לסייע בהערכה האם המרכיב העיקרי לשלשול הוא של מעי רגיש או מצב אחר המלווה בדלקת הן לדוגמא בדיקת קלפרוטקטין בצואה ובדיקות סרולוגיות שונות. מטרת הקולונוסקופיה היא להדגים האם מראה המעי הגס והדק תקין, או אם יש ממצאים שניתן לראות ומהם,  והאם ביופסיות תומכות או לא בדלקת (גם אם המעי נראה תקין).  לתשובה על שאלות אילו החלופה המקובלת ביותר היא קולונוסקופיה. (בייחוד כאשר יש צורך בביופסיה, ששאר אמצעי ההדמיה והבירור אינם מאפשרים) ניתן לבצע קולונוסקופיה גם לאחר ניתוח קיסרי וגם  באנשים רזים. מטרת ההרדמה היא להקל על אי הנוחות שעשויה להיגרם במהלך הבדיקה ומרבית המטופלים אכן אינם סובלים מכאב במהלך ביצוע הבדיקה.

הסיכון לסיבוכים שונים, כגון התנקבות של המעי, קיים אך נדיר . מומלץ לדון בהכנה ובבדיקה עם הרופא/ה המבצע/ת וכמובן לקרוא את טופסי ההכנה וההסכמה שמכילים מידע נוסף שמיועד לסייע לך להבין טוב יותר את מהות הבדיקה מהלכה, מטרותיה והסיכונים הכרוכים בה.

בהצלחה וכל טוב איריס דותן

ושוב.לאדם שהוא לא מאובחן סופית לגבי הגורמים לתופעות שיש לו וניגש לבדיקת קולונוסקופיה.אין חולק בין אנשי מקצוע שעדיף לנצל את היתרונות שמוצעים בתנאי אשפוז לבירור יסודי ומעמיק כולל לחרדתיות והקשר שלה לתת משקל ולשילשולים ויש קשר(חולי קוליטיס למשל חוו לא אחת פרץ של שלשולים וריצות סרק לשרותים עם יציאות נוזליות ובלתי נשלטות בצבעי אנזימי המרה ללא מוצקים כלל-קראתי פעם באתר medscape מחקר מאד מעניין שיש נסיונות לפתח חומר שיעכב את היצור הבלתי נשלט של אנזימי המרה במצבים אלה.תארו לכם כמה אלפי שעות של ישיבה על אסלות זה יכול לחסוך מחולי ibd כולל השליטה בחרדות שמא תתרחש "קטסטרופה" בהיותם רחוקים מכל אסלה שהיא המזור האולטימטיבי לאותו רגע חרדתי המתעתע בהם בלוף מחזורי וגורם להם לעבור ל"יד החיים" ההולכים ומתבזבזים בשנים הכי יפות).לך מאיה עד למועד הבדיקה הייתי מציע:תתרכזי בטיפול בחרדות וקבלת טיפול להן ויתכן שהכל יפתר ויביא למזור המיוחל וראיתי לא אחת כאלה בסביבתי שזה היה הכיוון.בנוסף רצוי לצרוך את הפרוביוטיקה שלטעמי הכי יעילה(vls#3) בצורה הגרגירית ולא היבשה(יקרה אבל שווה לאירועים כאלה מזמן לזמן).את כל השאר תשאירי לגסטרואנטרולוגים שיודעים את העבודה ותסמכי עליהם.ובכך תעשי כברת דרך גדולה בדרך לפתרון.

הנה סרטון שהעלתה משתמשת בפרוביוטיקה הזו:https://www.youtube.com/watch?v=lc5qzrcqaXo

בריאות

תודה רבה רבה לכולכם. וכן, אני באמת חייבת לטפל בחרדות במקביל. הייתי בטיפול פסיכולוגי המון שנים והייתה רגיעה וכעת מאז שבעלי אובחן עם קוליטיס לפני חצי שנה, זה קשה לי נפשית באופן כללי וגם בגלל שזה מציף אצלי שוב חרדות בעוצמה גבוהה, שאני מנסה כמובן כמה שפחות לשתף בהן את בעלי ולתת לו כל הזמן את התמיכה. 

כמה תובנות מבעל ניסיון רב שנים בעקבות בחירתך לחשוף שאצל בעלך התגלה קוליטיס.לפעמים "אחים או בני משפחה לצרה"מעצימה ומאחדת כוחות במלחמה הכל כך קשה נגד האיומים והסכנות מבית ומחוץ.אם כל אחד מבני זוג יתרכז בחלקת האלוהים שלו וילחם בנפרד על בריאותו,על פרטיותו ועוד.הסיכוי להצלחה ולקיום התא המשפחתי לאורך שנים הוא קטן(הסטטיסטיקה לא משקרת).אתן דוגמא:לפני מס שנים הפנתה אלי אחותי חברה שבעלה היה במצב קשה  בגלל הקוליטיס אתה התמודד שנים.כל כך הופתעתי שהיא אפילו לא ידעה איזו תרופה נוטל בעלה לקוליטיס בנוסף לדברים אחרים שצפו.השיחה נגמרה בכך שאמרתי לה שנראה לי ש"בעלך כנראה לא מרגיש בבית" .לדעתי זו טעות שלא לשתף אותו בכל מה שעובר עליך וזה יותר חמור כשזו בחירה גם של הצד השני.איחוד כוחות ושיתוף בלי סודות.מעצימה כוחות נפש ומקלה מאד על ההתמודדות ובמיוחד במחלות אוטואימוניות רבות מסוג זה שהמרכיב הפסיכוסומאטי בהם הוא עצום.ולבסוף :לכל זוג נשוי ובטח עם בעיה רפואית דו צדדית קיימת המלצה חמה של בעלי מקצוע ללכת כשיש צורך לטיפול פסיכולוגי תמיד ביחד.פסיכולוג הוגן וישר,יגיד לך בביקור הראשון שטיפול חד צדדי הוא "מתכון בטוח" לגירושין בעתיד.קשה לשמוע כזה משפט,אבל מאד נכון.

בריאות

אבי, אתה מאוד צודק. אנחנו דווקא זוג עם תקשורת מאוד טובה שבאמת מדברים על הכול וגם הולכים לייעוץ זוגי. בתקופה הזו פשוט לעיתים אני מרגישה שבגלל הלחצים והחרדות שלו מהמצב שלו, אני לא רוצה להוסיף גם את שלי. אני כן משתפת אותו במה שאני מרגישה אבל לעיתים פחות ממה שהייתי רוצה.