יפית26 יקרה שלום,

ראשית, התופעות שאת מתארת ייתכן שהם מהכדור. לכל כדור תופעות לוואי משלו. בדרכ זה אמור לעבור תוך מס ימים. בדר"כ אם לא, פונים חזרה לרופא ומנסים משהו אחר. בענין התרופתי, מציעה לך לפנות לפורום "רוקחות ותרופות" באתרינו. 

שנית, לגבי החרדה. אני לא יודעת אם ומה את יודעת על חרדה. אני מבינה שהתקפי חרדה זה משהו מאוד מבהיל יחד עם זאת, זה רגש מאוד חזק שמגיע וחולף תוך מס דקות. הבעיה היא שהבהלה מהחרדה יוצרת סימפטומים גופניים קשים יותר אשר משפיעים על המחשבות והרגש ואז ההתקף נמשך. חשוב לזכור שחרדה אינה מסמנת שום סכנה ואם לא עושים כלום ונותנים לה לחלוף, היא חולפת ולא מזיקה. כדי לא להיכנס למצב של חוסר אונים העשוי להוביל לדיכאון, חשוב שתמשיכי בעיסוקייך, תעשירי את חייך, תפגשי עם חברים ובשום  פנים ואופן אל תכנעי לתחושות העצב/חוסר האונים המגיעים עם החרדה. חיים "עשירים" הם חיסון מצויין מפני נפילה משום שאט אט לומדים לחיות עם החרדה. האם זה נשמע לך?

נשמע מצוין .. וזה מה שאני עושהממשיכה בחיים כרגיל . אבל .... כמו שאמרתי החרדות כבר הפכו לסוג של דיכאוןדברים שאני לא חייבת לעשות .. הייתי בורחת מהםכמו מפגשים עם חברות .. ודברים דומים שהייתי ישר ממציאה תירוציםלעבודה לא הרשתי לעצמי לא ללכת . כי זו החובה שליופחדתי שאם לא אלך ישר ישימו לב שמשהו לא בסדר איתי.אני ממש מקווה שהציפרלקס יעזור לי כמו שלהרבהקראתי תגובות על הכדור שממש שינה חיים של אנשים.

חייבת לציין ... שהחרדות קצת ירדו מתחילת הטיפולאבל החשק לצאת עם חברות .. והתחושת דיכאון הזאת עדיין לא עברה ..עבר רק שבוע וחצי מתחילת הטיפול.

יפית, ההשפעה של הציפרלקס מגיעה לאחר כ3-4 שבועות לערך. 

ההמנעויות הנוצרות כתוצאה מהחרדה ( שלא ישימו לב, כפי שאמרת) עשויות להגביר את מעגל חוסר האונים. מציעה שכן תצאי ולא תכנעי ולאחר כל פעם כזו, תבדקי מה קרה, גם אם חווית חוסר נוחות. החרדה מביאה איתה את כל המחשבות והניבויים הקטסטרופליים אשר נמצאים בראשך וב מבחן המציאות, לא באמת קורה דבר ואף אחד לא שם לב. וגם אם מישהו שם לב, מה הכי גרוע שיכול להיות מזה, בעיקר אם את עם חברות? חשוב לבחון ולהסיק מסקנות בכל פעם, על היכולת שלך לעבור את האירוע ואז להמשיך. ההשלכה של הפחד מההתקף, היא השלכה הן על המסוגלות שלך והן על ההחלטה לצאת להבא. אם תראי שאת יכולה, למרות אי הנוחות, תחזרי את הקול האומר ״אני מסוגלת ״ ונשמע שאת מסוגלת. נראה לך שאת יכולה לעשות זאת? 

בוודאי שיכולה.אתמול נפגשתי עם חברות .. במקום ציבורי והומה אדםובאמצע המפגש אמרתי לעצמי ... הכל בסדר. הרגשתי טוב .. לא היו את החרדות והדפיקות לב בעוצמה חזקה כמו מלפני חודש וחצי שנפגשנו.. אולי באמת הכדורים מתחילים להשפיעאבל עדיין חסר לי החשק הזה שהיה לי בעבר .זה בא והולך ...

יופי, יפית. נשמע שאת מסוגלת להתמודד וזה בהחלט מגביר את המוטיבציה לצאת. מבחינת החשק, ייתכן שזה בגין הדיכאון . כשאדם נמצא בדיכאון, הכל נראה דרך עדשה אפורה, כל העיסוקים, כל ההנאות שבעבר לא מייצרות שום תחושה של הנאה. עם הזמן זה חוזר ושוב אני מציעה שתמדדי את עוצמת ההנאה , נאמר מ 1-10, כשאת יוצאת וכשאת חוזרת. עם הזמן, המדידה הזו תראה לך את השינוי מיום ליום. המדידה הזו תעזור לך ״ לעקוף״ את העדשה האפורה, הנטייה לראות הכל באור כהה שלא ישתנה, זו שבטוחה שאין הנאה בכלום ולא נותנת משקל להנאה, ולו הקטנה ביותר, שקיימת. 

אני מניחה שגם ההשפעה של הכדור , עם הזמן, תסייע להגברת הרצון לחזור ולהשתתף בפעילויות מהנות. אשמח לשמוע את דעתך