לופוס – כל מה שצריך לדעת על מחלת הזאבת

לופוס היא מחלת חיסון עצמי, שבה תאי מערכת החיסון, מאבדים את הסבילות החיסונית שלהם, ובמקום לתקוף פולשים חיצוניים, הם תוקפים תאים ורקמות של הגוף.
מקורו של השם זאבת לקוח מהביטוי הלטיני לופוס, והמחלה נקראה כך בשל צורת הפריחה האופיינית לה, של נקודות אדומות על הלחיים והאף, שככל הנראה הזכירה לרופאים בתקופת ימי הביניים, את הכתמים שעל פניהם של זאבים.

הביטוי של מחלת הזאבת רחב ומגוון, ומכיוון שאין חולה אחד הדומה למשנהו, קיים קושי להכליל את הגורמים למחלה וסיכויי ההחלמה. אולם ישנם סימפטומים משותפים לכל החולים, ואף הוכח כי אם המחלה מאובחנת בשלביה המוקדמים, ניתן לטפל בה באמצעות תרופות וסטרואידים למניעת דיכוי המערכת החיסונית.

במי פוגעת המחלה?

המחלה פוגעת באחד מתוך כל 1,000 אנשים באוכלוסייה. היא שכיחה יותר בקרב נשים בגיל הפריון, אך עלולה לפגוע גם בגברים, קשישים וילדים. המחלה מופיעה בצורות שונות, ופוגעת בעיקר במפרקים, אך במקרים מורכבים יותר היא יכולה לפגוע גם בלב, בכלי הדם, בכליות ובמערכת העצבים המרכזית, ולגרום לשבץ מוחי ולמוות.

הגורמים להופעת המחלה:

כיום עדיין לא ידוע מהו הגורם שמעורר את המחלה, אך ידוע כי כדי לפתח אותה נדרש שילוב של הרכב גנטי, כאשר יש פגיעה בכמה גנים בו זמנית, הרכב הורמונאלי וגורמים סביבתיים כגון: חשיפה ממושכת לקרינת שמש, זיהומים ושימוש בתרופות מסוימות להורדת לחץ דם, להפרעות קצב ותרופה אנטיביוטית.

הסימפטומים למחלת הזאבת:

אחוז גבוה של חולי הזאבת סובלים מדלקות מפרקים בכפות הידיים, במרפקים, בברכיים ובכתפיים. אצל כמחציתם מופיעה פריחת פרפר, שבאה לידי ביטוי בהופעת נקודות אדומות על הלחיים והאף, ונראית כדמות פרפר, וכן בהופעת נקודות שטוחות ובהירות על פני כל הגוף, בעיקר באזורים החשופים לשמש. בנוסף החולים סובלים מנשירת שיער ומהופעת פצעים קטנים בפה.

רוב חולי זאבת סובלים מחום גבוה לאורך זמן, וחשים חולשה ועייפות. המחלה גורמת לירידה במשקל עקב פגיעה במערכת העיכול, ולהקאות ושלשולים. במקרים קשים המחלה עלולה לגרום לדלקת בכליות ולפגיעה במערכת העצבים, שבאה לידי ביטוי בהפרעות פסיכיאטריות כמו דיכאון או חרדה.

אבחון המחלה:

קיימים מספר סוגי ביטוי של המחלה, כמו תפרחת הפרפר, דלקת מפרקים, הפרעות בתפקוד מערכת העצבים ועוד. הופעת התסמינים ורמתם שונה מאדם לאדם, ואף ייתכן שלא יופיעו כלל או שיופיעו רק בשלבים מאוחרים. יחד עם זאת אצל כמעט כל חולי זאבת ניתן למצוא בבדיקת דם נוגדנים נגד גרעין התא וקרישת יתר של הדם.

אבחון מוקדם של המחלה מאפשר מתן טיפול תרופתי יעיל להפחתת הסימפטומים, אולם אם המחלה לא מאובחנת בזמן או לא מטופלת כראוי, עלולה להתרחש צבירה של ביטויי מחלה, המובילות לנכות ולתמותה.

טיפול במחלה

אין עדיין טיפול שיכול להביא להחלמה, לכן כיום הטיפול מתמקד בהקלה על הסימפטומים. הטיפול הראשוני שניתן נועד למניעת דיכוי המערכת החיסונית באמצעות תרופות נוגדות מלריה, מתן סטרואידים במינון נמוך וזריקות מקומיות למפרקים.

טיפולים אלטרנטיביים כמו: נטורופתיה, הומיאופתיה, דיקור סיני, ונטילת תוספי תזונה כמו: אומגה 3 ו-6 ויטמיןE ומזונות עשירים בנוגדי חמצון, נמצאו גם הם יעילים בהפחתת התסמינים. בנוסף מומלץ לחולי זאבת להימנע מעישון ומחשיפה לשמש, ולעבור באופן קבוע ושגרתי ביקורת רפואית כדי לאבחן סיבוכים רפואיים בהקדם.

אחוזי החלמה

ברוב המקרים המחלה מורכבת מתקופות של רגיעה ופעילות. המחלה עשויה להיות קטלנית ולגרום לזיהומים, לנכות ולמוות, אולם באמצעות טיפול יעיל להפחתת הסימפטומים ולמניעת סיבוכים, ניתן להמשיך ולנהל אורח חיים תקין ולהפחית את שיעור התמותה. הסיכויים להחלמה על פי נתונים מחקריים מעידים על כך שמעל 90% מחולי זאבת שורדים כחמש שנים לאחר התפרצות המחלה, מעל 80% שורדים כעשר שנים לאחר התפרצותה ו- 78% שורדים כעשרים שנה.

http://www.beok.co.il/Category/Article/14574/לופוס+–+כל+מה+שצריך+לדעת+על+מחלת+הזאבת