תודה רבה על התגובות.עינת,בדיוק על מכשיר כזה המליץ לי פרופ מילר,אבל שוב,זה לא פותר את הבעיה מהשורש.אני בעיקר מחפשת תשובה לשאלה מדוע זה קרה למרות שכל הבדיקות תקינות.וגם תשובה האם זה יעבור.החלטתי שיהיה לי קל יותר להשלים עם זה אם מישהו אחר יגיד לי את זה

היי,

ה- drop foot, או בעברית – רגל שמוטה, הוא סימפטום שכיח בטרשת נפוצה. חשוב לטפל בו כי פוגע באיכות ההליכה ויכול להוביל לנפילות. במידה והטיפולים השיקומיים לא הצליחו לשפר את הסימפטום, כדאי להשתמש באמצעי עזר.

ל- drop foot ניתן להשתמש בדיקטוס – זהו אביזר פשוט שבו מחוברים לנעל מעין גומיות שמושכות את הרגל כלפי מעלה ומונעות ממנה מלצנוח. או מכשירים המתבססים על גירוי חשמלי כמו הביונס, שהיה החלוץ בתחום, אך היום כבר יש לו אלטרנטיבות ומתחרים.

לטעמי, כדאי להשתמש באמצעי עזר כי הם מאפשרים שיפור באיכות החיים ומאפשרים הליכה יציבה ובטוחה. חלק מאנשי המקצוע מאמינים כי הליכה באופן תקין (כלומר ללא ה- drop foot) לאורך זמן בזכות אמצעי העזר (בעיקר החשמליים) יכולים לעודד ולעורר את שיקום הרגל. 

במידה וההדמיה תקינה לחלוטין ואין עדות להתקף חדש מומלץ לבדוק האם יתכנו סיבות אחרות לדרופ פוט. גם לחץ על עצב פריפרי עשוי לגרום לתופעה. מומלץ להתיעץ עם הנוירולוג המטפל. חשוב להמשיך עם טיפולי פיזיותרפיה ובמידת הצורך עם אמצעי עזר כגון הדיקטוס.

הי, אני משתמש בשני מכשירים של נס. למעשה גם היום כשאני עם כיסא גלגלים הם עוזרים לי לעבור לכיסאות רגילים מידי פעם... בהתחלה היה לי רק מכשיר אחד, אחרכך מכשיר וקביים קנדיים, 2 מכשירים וקביים ועכשיו כיסא... רגל שמוטה גורמת לנפילות ולדעתי במקביל לפזיותרפיה כדאי להשתמש בעזרה כסד פיני.

אצלי לפחות זה נגרם הן כי העצבוב לכף הרגל מאד בעייתי על סף הלא קיים ולכן אני לא מרים את הרגל והן בגלל שהשריר בקדמת השוק מאד נחלש.. המכשיר של נס אפשרות לתרגל את השריר באמצעות גירוי חשמלי.

"האם זה יעבור"? אינני רופא ולכן אני מתקשה לענות. במקרה שלי אני יכול לומר שזה לא יעבור. אמנם חיזוק השריר והשימוש בסדים ולאחר מכן בקביים הורידו חלק ניכר מהקשיים היום יומיום אך אצלי זה לא עבר...

שוב תודה אבל אני ממש מבולבלת כבר.במכתב לוועדה רפואית בזמנו היה כתוב שיש לי שיתוק בשוק אבל אז לא היה את הסיפור עם הרגל השמוטה.בעצם לא ממש אכפת לי למה זה קרה זה יותר בעלי שההסבר חשוב לו.אכפת לי רק שיעבור כבר...

מחזיק אצבעות... וככול שידוע לי, גם מקריאה וגם מנסיון, התופעה לא מרמזת על הקשיים שצפויים. אפשר לשפיר את המצב, כן אני חושב שכדאי לך ללכת לפזיותרפיה ולהעלות את העניין שם.

למרבה הפליאה שתי MRI אחרונים עמוד שדרה צווארי וגבי לא מראים שום דבר.אני ממש מעריצה אתכם על ה״השלמה״זה רחוק ממני שנות אור וממרר לי את החיים.

איך קיבלת את הרושם שמישהו משלים עם מצב של נכות פיזית? מעבר לזה שאני עושה פיזיותרפיה ומתאמץ להישאר פעיל קוגניטיבית, אני שונא את הכיסא גלגלים. שלשום הבת הקטנה שלי ראתה אותי עומד ואמרה (ילדה בת 4) "נו אבא, הוא לכאן, אתה יכול ללכת". אף אחד לא משלים עם הנכות. אבל אני לא הולך לוותר על כל החלומות שלי והכיסא עוזר לי להגשים חלק מהם...

השבוע נסענו המשפחה לאילת. אני רספר על ההתמודדות בפוסט נפרד. ברור לי ואני מקווה שגם לך שבלי הכיסא לא הייתי מסוגל להעניק לבנותי את החוויה. כיסא, סד, קביים - שנואים עד מאד. אבל מה האלטרנטיבה - להיכנס למיטה ולא לצאת? לעבור לגור בביטוח לאומי או בקופת חולים? כן, נכה אבל עדיין אדם שנהנה מכל מיני דברים, ורוצה לעשות כל מיני דברים. ואני לא מתכוון להעניש את עצמי.

רונן אני מתנצלת אבל לא לזה התכוונתי.כתבתי את המילה השלמה במרכאות.כוונתי הייתה הסתגלות טובה למצב החדש דבר שאצלי לוקה מאוד בחסר מסיבות שונות.בטיול האחרון לברלין עם בעלי לראשונה בחיי ויתרתי על דברים.זה לא היה נורא מאוד הבנתי בסך הכל אבל אני בטוחה שאם הייתי פתוחה יותר לשינוי הזה וגם בעלי הייתי נניח לוקחת כסא גלגלים לטיול וככה לא מוותרת על כלום וגם מספיקה יותר ממה שכבר עשיתי מבלי להתעייף ולסבול.אבל כשהצעתי את זה לפני הטיול,למעשה דיברתי על קלנועית זה התקבל בכזה זעזוע שפשוט ויתרתי.אני מבינה שגם לבעלי קשה אבל די לי כבר לא אכפת מה יגידו אם ידברו וכל זה.זה לוקח ממני אנרגיות מיותרות ויקרות.הלוואי רונן שהייתי כמוך יוצאת לטייל עם כל המשפחה בלי התחשבנות מיותרת.כרגע זה בשלב שאפילו לחנות בחניית נכים זה סיפור גדול...

גם לי היה קטע עם חניות נכים - פעם בכוונה הייתי חונה במקומות אחרים כדי להוכיח שאני לא נכה. ולפני קצת יותר משנה התחלתי לכתוב על מה אני מוותר כי אני גאה מכדי להשתמש בכיסא גלגלים. והיו ברשימה הזאת המון דברים... אז היו לי הרבה שיחות עם אישתי, עם חברים, משפחה ואנשים בעבודה והיום אני יושב בכיסא גלגלים.

דרופ פוט (קושי להרים את כף הרגל כלפי מעלה) הינה בעיה שכיחה לא רק בחולי טרשת. המיקום לאורך הציר העצבי עשוי להיות במוח,  חוט שדרה, שורש שדרתי  או עצב הקפי. נוירולוג בבדיקה גופנית עשוי לאתר את מיקום הנזק אולם לעיתים יש צורך בבדיקות הדמיה. כמו בכל התקף טרשת,  לא ניתן לחזות מראש האם החולשה תעלם לחלוטין או תשאר במידה זו או אחרת. הטיפול התסמיני כולל כאמור פיזיותרפיה ועזרים שונים. במידה ומדובר בביטוי של התקף כמובן שיש  מקום לסטרואידים.

עדיין הטיפול התסמיני העיקרי הינו בסדים מסוגים שונים, אולם ראשית יש צורך לבחון היכן לאורך מערכת העצבים נמצאת הפגיעה ולהתיעץ עם הרופא המטפל. לעיתים ניתן להציע גם אפשרויות כירורגיות או טיפוליות בהתאם למיקום הפגיעה.