פעם הייתי מחכה לחגים , הייתי ככ מחכה לזה ..
פעם אהבתי ארוחות משפחתיות .
היום זה הפחד הכי גדול שלי בכלל אוכל זו אהבה ושנאה אצלי...
אני לא מאובחנת או משהו כזה .
אבל אני חןשבת שעליתי על המחלה שלי ..אני מתארת לעצמי שזה כמו אצל כולן. התחיל מדיאטה תמימה לחלוטין .
כן כן ככה זה התחיל וזה ככ ממכר ככ מפחיד לא חלמתי בחיים שלי שאהיה אכנס לזה אתה פשוט נשאב לתוך עולם מרושע עולם מפחיד עולם קטן של שקר של פחדים של דיכאון ..
בחיים לא הייתי בדיכאון הבסיס שלי מאוד שמח יש לי משפחה מדהימה חברים עבודה טובה לימודים ..
אפילו בת זוג יש לי ואין לי מושג איך היא בכלל רוצה בחורה שמנה שכמוני היא טוענת שאני מושלמת שאני מהממת ..
אבל אני חושבת ככ שונה ממנה אני מתנהגת עם אנשים וגם איתה במצבי רוח שונים אני יכולה יום שלם להעלם להכנס לתוך המערבולת של הדיכאון של השנאה עצמית ..
אני מתביישת בעצמי אני שמנה ומגעילה
אוף אין יום שאני לא בוכה ןכןאבת בעבר כשהכל התחיל הורדתי
המון שמשקל קרוב ל30 קג כן כן הייתי בטטה גם עכשיו..
ולאט לאט הרי טתה לא כל החיים יכול לחיות על טיפה אוכל
ושוב אני אכלתי מאוד בריא מאוד מסודר עשיתי המון ספורט ויום אחד הרשתי לעצמי לאכול דברים ששנה שלמה לא הראשתי לעצמי.כמו מתוקים חטיפים וכד..
ככה זה התחיל פעם בשבוע אחכ טיפה יותר אני זוכרת שהייתי אוכלת כמו מיקסר ממש מלא הכל מתוק מלוח בשר הכל הכל בכמויות מטורפות והייתי רזה ואנשים אמרו לי וואוו איזה כיף לך שאת לא משמינה באותו רגע לא חשבתי שאני רזה רק עכשיו שאני מסתכלת על תמונות של פעם כלומר שנה אני אומרת לעצמי אואו הייתי רזה ..
בכל אופן מה שאני מנסה לומר שאני צעד צעד נכנסתי לבולמיה לא ידעתי מה יש לי למה אני אוכלת ככ הרבה האם זה בסדר הטם זה רגיל זה היה או הכל או כלום.. הייתי אוכלת עם חברים לצורך העיניין במסעדה הייתי מזמינה כמויות אדירות ולא הבנתי מה זה חשבתי זה בסדר..
מכיון שהיו לי רגשי אשמה עצב דיכאון בכי וכל מיני דברים אחרי
הבנתי שאני בבעיה !!!!!.אז כן בהתחלה לא הייתי מקיאה ..
אבל היום אני יכולה להיות דוקטור בהקאות אני לא לוקחת משלשלים האמת זה יותר באופן טבעי תמיד זה היה לי ככ אוכלת ישר שירותים תמיד.
אוף נמאס לי להתעסק באוכל נמאס לי להתעסק במשקל
זה כבר מגיע למצב שאני רואה בנות רזות אני שונאת אותן .אני משווה תמיד על כל בנאדם שאני מתסכלת זה ישר על המראה..
על הגוף על ההיקף על הכל..
היום אני יכולה לומר שאני חולת בולמיה ולא אנורקסיה כמו שחשבתי למרות שאני מרגישה שאני נשאבת לשם לפעמים
אמא שלי טוענת ואומרת שאני כמו גפרור שאני רזה אבל אני באמת לא !!!!!!!!!!
אני אפילו לא בתת משקל . הלוואי הייתי אני שונאת את עצמי .
אני מתה לשתף לספר לפרוק ואין לי למי אני מפחדת שיתרחקו ממני ..
אני מתה לספר לחברה שלי ויש לי בעיה גדולה איתה אתן יודעת מה ..
היא גם בעבר היתה שמנה היא הורידה המון במשקל
היא אוכלת בריא לפחות ככה היא טוענת ואומרת ...
חאחרונה היא טוענת שהיא שמנה קצת ..
וזה מפריע לה זה מרגיז אותה עכשיו היא טוענת שאני רזה לא מידי אבל גוף טוב אני חושבת שלהכי לא כן..
קיצר כל פעם שאנחנו יחד היא גוררת אותי למסעדות נותנת לי שוקולדים שותות אייס ודברים משמנים ואז היא אומרת ואיי זה משמין והיא לא יודעת כלום עלי זא על המחלה על שהייתי בעבר שמנה ממש ..
אני בסרטים איתה ממש נמאס לי כל פגגישה איתה זה אוכל אוכל אוכל ואז אני כועסת ובוכה ואנע מפחדת שאני תגלה עלי...ואני אומרת לה אני לא רעבה לא בא לי והיא בכח ..
אוף עוד מעט החג נמאס לי מהארוחות הגדולות האלו בא לי ללכת לישון ןלא לכלום ..שונאת את עצמי שונאת הכל ..
רוצה טיפול ומפחדת מטיפול נמאס לי לחיות ככה לא כיף לי רע לי
התרחקתי מכולם משפחה כלומר דודים אירועים וכו אני כבר לא הולכת עם חברים בקושי רע לי בכל מקום
אני חושבת שאני שמנה מכוערת בטטה ואני לא יודעת למה כולם אומרים לי שאני יפה ומוכשרת ומהממת אני לא מאמינה להם בכלל הם שקרנים ..
טוב סתם חפרתי נראה לי
חג שמח לכולן כמה שאפשר אין עליכם בעולם זה המקום היחד שאני הכי חשופה הכי פתוחה אז יקירות תודה לכן...