אני תמיד שואל את עצמי, האם לעובדה שגדלתי כבן יחיד לאם חד-הורית יש קשר למצב שלי היום. אני כבר לא יודע מה זה. מעולם לא הייתה לי דמות אב חזקה בבית, אמא שלי אדם מאוד חזק אך מעולם לא כיבדתי אותה ועד היום צר לי על זה מאוד והיא כבר איבדה כל תקווה שיצא ממני משהו, היא כבר לא מעירה לי כמו פעם, היא הרימה ידיים בכל מה שקשור אליי.

שלום,

מתוך זה שאתה כותב ומשתף עולה שיש בך עדיין תקווה ורצון לשנות, ונשמע שיש בך גם סקרנות להתבונן על עצמך ועל החיים ולנסות להבין. 
פרידה היא אחד הדברים הקשים ביותר שאנחנו עוברים בחיים ונשמע שזה מוסיף על המצוקה שלך. 
אני חושבת שיש בך רצון להתחיל ולעשות סדר בדברים ולראות איך מתקדמים מפה הלאה, אבל קשה לשמור לאורך זמן על תקווה ואופטימיות כשאין מקורות לתמיכה ולשיתוף, ולכן בעיניי חשוב מאוד שתמצא לעצמך מסגרת שתוכל לספק לך את התמיכה הזאת. אפשר לקבל את התמיכה גם פה, ובמקומות אחרים ברחבי הרשת, אבל הייתי מנסה למצוא מקום של עזרה גם בחוץ. אם יש בעיה כלכלית אפשר לנסות ולמצוא מסגרת של טיפול או תמיכה במסגרת ציבוריות.

בבלוג שלי פה פרסמתי פוסט עם רשימה של מקומות שבהם ניתן לקבל טיפול מוזל או חינם. ייתכן ושם תמצא לעצמך כתובת מתאימה, או שאולי יש מקומות אחרים שבהם תוכל למצוא כתובת.

לא הייתי מוותרת על האפשרות להיעזר.

רחל

היי סד2, הדברים שאתה כותב נראים לך אולי מיוחדים או מייחדים אותך אבל אני מרגיש צורך ל"עשות סדר בבלגאן". אנחנו שייכים לדור שעל אף שהשקיע ונתן והקריב, התגמול הוא מצומצם מאד עד כדי לא קיים. יש בכך משהו חברתי, של חוסר יכולת להתמקם בחיים ולמצוא עבודה נאותה ולהתקדם הלאה. מהבחינה התעסוקתית והלימודית, חשוב שתפצל מה שאתה מרגיש לכיוונים שונים - מקצועי ואישי, זה אולי יסייע לך להבין ולמקד את הקשיים. בצד התעסוקתי, הייתי ממליץ לך על אף ההשקעה הניכרת לקחת יועץ כלכלי, אפילו בשירות באינטרנט של כמה אלפי שקלים, שיסייע לך לעשות סדר בחשבונות, להבין את החובות במידה וישנם, לעשות תכנית ליציאה מעשית מהמשבר. בנוסף, מה אתה אוהב? אילו תחומים מעסיקים אותך? מה חלמת להיות? לדעתי חשוב שתלמד במוסד מוכר כדי שיסייע לך בפן המקצועי ולא פחות - באישי. אם מדברים על הפן האישי, לדעתי אתה חייב סיוע מקצועי שיאפשר לך לצאת למסע של הכרה עצמית. אני יודע שעכשיו הכל נשמע שחור, מבלבל, חסר תקווה וחסר אופק אבל לא כך ותוכל למצוא את עצמך במקום אחר לחלוטין אם תושיט את ידך למקור מקצועי. מדבר מי שחווה דיכאון חמור בשנים האחרונות, ואנחנו באותה סביבת גיל, כך שהדברים מוכרים. לגבי בת זוגתך, יש קשיים בפן הזה, תשמח שאתה לפחות אוהב נשים ואין לך התלבטות מטורפת נוספת, שבנוסף לחולשות החברתיות והחרדות, אתה במקום טוב להתחיל בו. אני חושב שיש דברים, כפי ששר עידן רייכל, "מוטב לא לדעת הכל", רצוי לדעתי שתעבור תהליך של וויתור על מערכת היחסים הנפלאה שהייתה, ורק שתוותר באמת (כי כרגע נראה כי אתה תלוי במה שהיה ואינו עוד, ואני חלילה לא מצביע על סיכוי חידוש הקשר אחרי שתתחזק) - תוכל לשוב לקשר מספק, הפעם מעמדה שוות ערך, ואפילו יותר מכך כי תהיה לך יכולת הערכה נהדרת של עצמך. מצורת הכתיבה שלך עולה כי אתה מודע לעצמך, לקשיים, לחולשות, מה הן נקודות החוזק? אולי אתה נראה טוב חיצונית, שזה תכונה מולדת שגם מסייעת? אולי אתה בעל יכולת ניתוח והבנה של נקודות מורכבות? אולי יש לך יכולות בתחום האמנותי? קח דף לבן, או במחשב נייד/נייח ורשום את כל הנקודות החיוביות שלך. אתה שופט את עצמך כלא יוצלח, בעוד שלי נראה כי יש דברים ששכחת לראות, כמה אירוני, אני בדיוק כמוך. בקיצור, בשעת לפנות בוקר שבה גם אני מצוי בקשיים, חלקם מוכרים וחלקם חדשים, מאחל לך שתוציא את עצמך מהבוץ, תעשה סדר בבלגאן ולאט לאט תתחיל להבין איפה אתה יכול להצליח. אני ממליץ שקודם תרגע ותזכיר לעצמך (או אולי תלמד את עצמך?) איפה אתה כן חזק, איפה הצלחת, איפה התגברת, איפה לא אפשרת למציאות להכריע אותך. בהצלחה, ותמשיך לכתוב.

תודה רבה לשניכם.

מבולבל- כן אתה די מבין איך זה מרגיש. אני מודע לכך שכן יש בי דברים טובים, אחרת אותה בחורה לדוגמא לא הייתה מבזבזת כלכך הרבה שנים על משהו שאין בו כלום ובלי קשר לכך אני מכיר את עצמי ומכיר בי דברים שאף אדם אחר לא מכיר ויודע שהם טובים ושיש בי המון כוונות טובות (למרות התוצאות שלא מוכיחות דבר) שאף אחד לא רואה, אך העולם מתנהל היום בצורה כזו שלא משנה מה יש ומה אין בך, ברגע שאין לך את הכישורים הדרושים, או את הבטחון הכלכלי, אין הרבה אנשים שיהיו מוכנים לפנות אליך. לא רק מבחינה תעסוקתית, מבחינת כל פן בחיים, גם בזוגיות וגם בקשרים עם המין שלך ודגש על זוגיות. כולם מתרחקים ממך ומנדים אותך כאילו אתה עושה נזק לכל אדם שבא בקרבתך. כאילו הם מפחדים להדבק בחוסר ההצלחה שלך. היום כולם ממהרים, בסוף כולם מגיעים לאותו מקום ואנשים שוכחים לחיות, שוכחים להבין, לשאול מה קורה, להתעניין, לנסות ולהקשיב. זה כבר כמעט ולא קיים, לפחות לא בסביבה שלי ואני בטוח שבעוד לא מעט מקומות זה כבר מזמן אבד. שכחנו מה זה להיות אנושי. בני-אדם נהיו אגואיסטים יותר מאי-פעם ואם בעבר הם היום אגואיסטים כלפי הטבע שבחוץ, אז היום הם כאלה כלפי עצמם. נכון שאדם הוא אגואיסטי מטבעו, כך שאני לא מצפה מכל אדם שיהיה לעזר לאדם אחר, אבל כן מצפה מהאנשים הקרובים אליך, או יותר נכון שהיו קרובים כי עכשיו הם לא שם.

יש לי הרבה מה להוסיף על זה ואפשר לכתוב על זה ספר:) אני חושב שהבנת את כוונותי.

תודה.

לSAD2, אני לגמרי חדש כאן. אני בשליש השלישי של חיי, גרוש אב לילדים בוגרים---ומזדהה עם כמה דברים שכתבת. התחלתי לכתוב כדי לגלות שזה הולך להיות ארוך ובמידה מסוימת לא קוהורנטי לכן הפעם רק ארשום כמה נקודות ללא סדר כלשהו: (1) הזמן באמת ובתמים — מרפא יעיל ורחום (2) תפישת עולמך היא בוגרת לגילך וכתיבתך חושפת אדם בעל מודעות עצמית ואינטליגנציה ריגשית גבוהות—הלואי עלי חצי מכך בגילך (3) אני באמת ובתמים מאמין שקשיים ואתגרים מקדמים אותנו אם אנחנו בוחנים אותם באומץ וללא בריחה מהם (תחום בו אני מומחה.) (4) הדשא של השכן לא יותר ירוק ובכל מקרה חשוב שנתמקד בעשבים השוטים בחצר שלנו. (5) תבחן אפשרויות או טכניקות לגדל עור של פיל במובן החיובי ופחות נתון להשפעות חיצוניות—זה אתגר לא פשוט ואם תצליח בו, ולו באופן חלקי, אני מצפה ללמוד ממך. יש לי כמה שאלות אליך: האם יש לך passion למשהו? מה אתה עושה לממש כיוון זה? האם ישנה אפשרות שתעסוק בתחום כל שהוא לעשות קצת כסף ובמקביל תתקדם עלידי לימודים ו/או התנסות בתחום אותו אתה אוהב ובו אתה רוצה להיות מעורב בטווח הארוך? האם אתה עושה מספיק פעילות גופנית ,תזונה בריאה, שהייה בשמש בצורה מבוקרת ושותה מספיק מים? —הכי חשוב לדעתי שתדע שאתה רק בתחילת הדרך ואפשרויות רבות פתוחות לפניך ללמוד,לעשות ולנתב את חייך למרות הקשיים והאתגרים העכשויים ואתה תמיד יכול לעשות reset navigation ולהפוך דף במידת האפשר. ובנושא יחסים עם המין היפה (והנבון) תתחזק (לא, לא במובן הדתי) תתארגן מחדש ואז דברים יקרו מאליהם (עם מעט מאד מאמץ) מיכאל

SAD היקר

הדברים שאתה כותב נוגעים ללב, אתה אדם רגיש שיכול לעצור ולהתבונן על המקום שאתה נמצא בו, על הסביבה, על השאיפות שלך ועל האנשים מסביבך, נראה לי שיש בך רגישות גבוהה לכל מה שקורה, לכל מה שנוגע ואיפשהו הלכת לאיבוד בעולם הדיגיטאלי, המנוכר של היום. נראה שכמו בשיר של אהוד בנאי "הילד בן 30" עדיין לא החלטת מה אתה רוצה להיות כשתשתחרר מהצבא. הכאב שלך מן הפרידה ברור ונוגע ללב, אהבה יכולה לשפר את הרגשתנו אך כשהיא מתייצבת גם בזוגיות השאלות שהדחקת לגבי הזהות המקצועית עלו, אי אפשר כנראה להסתמך רק על האהבה כמקור לסיפוק בחיים ואתה זקוק למקורות סיפוק נוספים, למסגרות נוספות, לעבודה- גם היא לא העבודה האידיאלית, עצם התעסוקה, המפגש עם אנשים יסייע לך לצאת קצת מן הנבירה העצמית והחיפוש העצמי שלא עושה רושם שמקדם אותך אלא רק מחליש עוד. כדאי לך להתחיל אפילו בקטן, במשרה חלקית אם לא מלאה ולאט לאט להכניס עוד תכנים לחייך, אולי לימודים? אולי תחביב מסויים, אולי לחדש קשרים חברתיים עם אנשים שבעבר הסתדרת אתם. יש גם מקום לטיפול פסיכולוגי ותרופתי כדי לחזק אותך ולהגביר את האנרגיות הנפשיות שלך

בהצלחה

אהלן סד 2,

הייתי נזהר מאד מהכללות חברתיות - כן יש מגמה של אינבידוליזם קיצוני והסתגרות בתוך "העצמי", מבלי לראות אחרים וכבר נכתבו על זה עשרות ספרים, זה מבנה כלכלי חברתי הולך ומפתח במערב.

מצד שני, אל תתן לתיאוריות גדולו לעכב לך את ההתפתחות האישית. אם אתה לא מסכים עם זה - לך ותעשה דברים לשנות את זה, פשוט וכך, בלי קלישאות. לך תלמד מקצוע חברתי או הומני, לך תתחיל לראות אנשים בקבוצות תמיכה, תפתח תחביב גופני שכולל עוד אנשים, תוציא את עצמך מהבוץ.

ממש לא התכוונתי בדבריי שתקח את הפן המלנכולי והכאוב של החברה, כי זה ניתוח מגמה שדי משפיע על העולם שלך, אנחנו הרי יצורים חברתיים. עם זה, יש לך הרבה מקום ויוזמה כן לשנות את הסביבה הקרובה שלך. לא התייחסת למ שהצעתי לך על יועץ כלכלי, טיפול נפשי (שאגב כבר מזמן יצא מלכסיקון "המופרעים"), ייעוץ ע"י מאמן או משהו שיניע את המערכת התקועה שלך, שלא באשמתך - מהיכרות כאובה ועקובה מנפש (בפרפרזה על הוראות צבאיות שנכתבו בדם) - עם הסוגייה.

מאחל לך התמודדות מוצלחת במידת האפשר ותמשיך לכתוב כאן, זו קהילה. 

סד יקר. אחזק את דברי האחרים. הכתיבה שלך רהוטה ומבטאת יכולת מרשימה לראות את עצמך מן הצד ולהתבטא. צריך לנסות להבין מה "תוקע" אותך בחיים, האם זה דיכאון?, הפרעת קשב וריכוז?, חסר מיוניות כלשהן?, אני רוצה לחזק את ידיך בעצם העובדה שיש לך ובך הרבה נקודות חוזק ויש מקום להרבה אופטימיות. האם ניסית אי פעם טיפול?

תודה לכולכם על התגובות הטובות. מיכאל7- יש לי תשוקה עזה למוסיקה, תמיד רציתי לעסוק בזה, תמיד חשבתי על כך, אני עוסק בזה המון שנים מאז ני ילד, אך אני מעט ריאלי. יודע שזה תחום לא פשוט, יודע שזה לא מניב הרבה בגלל התחרות הרבה בשוק הזה. מאז ומעולם רציתי להיות עצמאי ולנהל את עצמי, אך לא יודע איך ומהיכן להתחיל. מבחינת בריאות, אני לא הכי משקיע בבריאות שלי, אני מאוד מזניח את עצמי מהבחינה הזו. סליחה שאני לא מתייחס אל שאר הנקודות. מבולבל- בנוגע לטיפול, כן אני מאוד רוצה את זה, מעולם לא באמת עשיתי את זה. לא ישבתי עם מטפל והוצאתי הכל. אני בטוח שזה יעזור לי רבות וגם כמובן מטפל כלכלי מאוד יעזור לי פה. יותר מזה, היום במקום שאני בו, כל עזרה קטנה תוציא אותי מעט משם, תחזיר לי את הבטחון, התקווה והאופטימיות שאבדו להן. הייתי אדם אופטימי בעברי, למרות שהמצב שלי לא היה שונה גם אז, תמיד חשבתי חיובי בנוגע אל העתיד שלי, ראיתי את עצמי עולה מעל הקשיים ומצליח למרות הכל. אני יודע שיש בי לא מעט פוטנציאל בתחומים שונים וזו הסיבה שתמיד הייתי אופטימי בעברי, אך היום לצערי אני כבר לא רואה את זה. אני מחפש את מה שנשאר וקשה לי להבחין בזה, הכל מטושטש ולא ברור לי. היום אני מסתכל קדימה ואני רק מפחד כי אני לא רואה הרבה וזה מאוד מפחיד אותי כי תמיד כמו שאמרתי כן ראיתי עתיד והיום אין את זה יותר. אני לא אדם אובדני, מעולם לא פגעתי בעצמי ומעולם לא באמת חשבתי על זה. גם כיום זה אינו דבר שעובר לי בראש וגם אם כן, רק מעסיקה אותי שם השאלה האם אחסר. כמו שאמרתי, אני לא ובדני ולמרות שאני כבר מתקשה לראות עתיד ברור, אני עדיין מאמין בתוך תוכי שאני כן יכול לחיות בכבוד, לפרנס את עצמי בכבוד, להיות בשלום עם הקרובים אליי ולהציע לעולם משהו ממני. אני מאוד אוהב לעזור ולייעץ לאנשים בתחומים שונים בחיים, זהו גם דבר שחשבתי על לעשות בעתיד. אני עדיין בשלבי חשיבה. צריך מישהו שיכוון אותי לדרך אחת שאוכל ללכת בה כי לבד אני נכנע לצמתים ולפיתולים שיש בה, אני לא החלטי. שוב תודה לכם.

סד יקר. אם תרשה לי לעשות לך סדר עדיפויות: נראה לי שהדבר הכי חשוב עבורך כרגע הוא לקבל טיפול ומאחר שזו מטרת העל, נדמה לי שאתה צריך למצוא כל עבודה בכדי לממן את הטיפול. אני ממש יכולה להרגיש עד כמה טיפול יכול לסייע לך וליצור את אותה קרקע בטוחה שממנה תוכל להמריא....מה דעתך?