מנהלי קהילה

פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.

מורן וילנר סקאל

שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!

אפרת וייס שורץ

נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.

כמוניהפרעות אכילה12 הקאות בשבת מחלה נוראיתתתת

12 הקאות בשבת מחלה נוראיתתתת

כולינה

18/03/14 17:33

7 תגובות

אז המחלה שלי מסתכמת להערכתי כך: בין 3-8 הקאות כל יום ובשבת זה מגיע לשיא... בממוצע שבועי 30 הקאות ובממוצע חודשי 120 הקאות, מזעזעעעעע לא בשליטה ובטיפול מחכים שארצה לצאת מהמחלה, אז חבל על הזמן שלי בטיפול, חבל על הכסף, אולי אעשה פסק זמן עד שבאמת ארצה לצאת מהמחלה, רק שאני כל כך רוצה לצאת מהסבל הזה שהם לא מאמינים לי וכנראה שאני לא מספיק סובלת שארצה לצאת מהמחלה כך אמרה לי הפסיכולוגית.
נמאס לי בא לי למותתתתתת

תגובות

neverest1

19/03/14 0:05

אמרתי לך כבר לא פעם...."זכיתי" לראות את אשתי מקיאה מידי כל היריון החל מהבועות הראשונים ועד חדר הלידה - כ 36 שבועות של הקאה אחת ארוכה. איפה הנשים השלוות המלטפות את הבטן ההריונית בקטלוגים של שילב ורב קט ואיפה היא.... 5 מקלחות ביום, אובדן שליטה, צרבות בחילות והקאות לא פוסקות. נכון שאת לא בהריון. כמה שאני מבין אותך.

נולדת מחדש

19/03/14 6:42

זה בהחלט נורא, קשה לשמוע שזה מה שאת עוברת.... קשה לי לחשוב על סבלך שכך את עוברת, אני בכיוון השני לנפילה לתהום, לא רוצה לאכול בכלל רק להיות בצום. חושבת עליך המון גם שאני לא מי יודע מה בתפקוד היום.

כולינה

19/03/14 8:01

ההבדל ביני לבינך נולדת מחדש יקרה הוא: שאני לא רוצה לצום, לא רוצה יותר צומות!!! רוצה לאכול! רוצה לאכול נורמלי! אי אפשר לחיות עם הצומות לנצח! אם זה היה אפשרי הייתי ממשיכה עם המשחק הזה, אבל אי אפשר לשחק כך עם החיים, אלו לא כללי המשחק ולכן אי אפשר לשחק... אז אני מוכנה לאכול רק שהבעיה שלי היא ההקאות וחוסר השליטה, כי אני מתחילה בשכנוע עצמי שמותר לי לאכול וזה בסדר וכך צריך להיות, אך מיד עולה לי החרדה הג'וק ששולט עליי מארוחה לארוחה! כל ארוחה היא כישלון, כישלון נחרץ לבולמוסים והקאות. ברור שהיה לי כיף כשלא אכלתי כי לא נלחמתי עם ההקאות אך נלחמתי עם הרעב שלי, בכל מצב יש מלחמה, אבל אני מעדיפה להילחם עם דבר נורמלי שהוא האוכל ולא הצומות!!!! ואני נכשלת כל רגע ביום מחדש!!!! וזה מה שמתסכל, זה מה שמייאש, זה מה ששובר אותי, שאני מנסה להיות בסדר וזה לא קורה! חוסר אוכל זה לא הדבר הנכון על שמירה במשקל, את רזה ואני רזה אבל צריך לשמור על זה בבריאות ולא בהרס עצמי! ונמאס לי מההרס העצמי שלי, והפסיכולוגית לא חושבת כמוני:-(

נולדת מחדש

19/03/14 8:11

מה היא חושבת הפסיכולוגית? ברור שצריך להילחם בהרס העצמי ברור לגמרי. והדרך היחידה היא לאכול נורמלי בלי לצמצם ובלי להקיא

כולינה

19/03/14 8:16

היא שומעת את כל סיפורי הזוועות שלי וההרס העצמי וההתעללויות ולא שומעת שום דבר חיובי שאני עושה בנידון, היא לא מבינה שאני לא מסוגלת לעשות זאת בעצמי, אני אומרת לה כמה אני חייבת חייבת חייבת לשנות ומה שחשוב לה זה הרצון שלי לא החיוב שלי את עצמי, היא לא חושבת שבכח זה יעזור הרצון צריך לבוא ממני וכנראה היא אמרה שאני לא מספיק רוצה.