מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.

שיכאב לי

08/01/14 17:03
7 תגובות

אני לא מאמינה. בא לי לצעוק, להרביץ, לשבור, להתפרע, לקרוע את הבטן ולעקור את הלב.



למה אני כזאת שמנה חסרת שליטה? אחרי שבועיים ללא בולמוסים, נתקפתי באחד נוראי, אני לא מפרקת חבילות של עוגיות ולא קופסאות שוקולדים, אבל אוכלת מספיק כדי לשנוא את עצמי ברמה הכי אכזרית שקיימת!



שונאת, שונאת, שונאת! לא יכולתי להקיא.. אין לי כוח. ובשיא טיפשותי לא קניתי משלשלים בפעם האחרונה שיצאתי מהבית, הייתי אופטימית מידי. כואבת לי הבטן, אני חייבת לתקן את זה.. פעילות ספורטיבית לא באה בחשבון, אני שמנה מידי. אפתח בצום.. שיביא כמובן בולמוס נוסף אחריו.. אבל אלו הם חיי.. זה לא ישתנה.. הלוואי שמחר אתגבר על החרדה ואגש לבית מרקחת, מבטיחה לעצמי ליטול 300 משלשלים!!!! מקווה שהם יהרגו אותי. 



מצטערת שאתן צריכות לסבול את כל ה"שיט" הזה שלי.. אולי אני צריכה להפסיק לשתף, זה מקל ומשחרר.. אבל זה לא מגיע לאף אחד מכם שאני אפול עליכם ככה.. אני לא שווה שייתחסו אליי בכלל. מתאפקת כל כך לא לחתוך את עצמי לגזרים.. רק זה מגיע לי. שיכאב לי. 



תגובות

עוגית
08/01/14 17:37

:(

יש סיכוי שתסלחי לעצמך על מה שקרה? את לא עשית שום דבר רע בעצם...

האוכל שאכלת לא רע גם אם הוא יותר ממה שאת מרשה לעצמך וגם אם הוא לא הכי בריאותי ודיאטטי. והוא לא יישאר בבטן שלך לנצח. הוא ישנה צורה ויהפוך לדברים אחרים כמו לאנרגיה ולחום ולשרירים... והחיים ארוכים ומותר שיהיו "נפילות" כאלה... ממבט מלמעלה זה רק אירוע קטן ובודד שיישכח.

Not-worth
08/01/14 17:47

אוי עוגית.. אני באמת באמת באמת התעודדתי ממה שכתבת! על אף שבכל מקרה הייתי שמחה למות עכשיו, מוות הכי אכזרי, מוות בייסורים. אני לא מאמינה שהאוכל הזה הופך למשהו אחר מלבד שומן שמצטבר אצלי בגוף...בגוף העצום, הדוחה והמסכן הזה.. זה לא הוא אשם, זאת אני.. אני חסרת שליטה! כל כך מגיע לי לסבול. 

נולדת-מחדש
08/01/14 19:17

וואי.. כ"כ מבינה אותך... מרגישה כמוך. גועל, עצוב עצוב עצוב!!

מיכל-אפק
09/01/14 21:49

המתקפה העצמית שלך נוראית, וממש ממש לא מגיעה לך! כל כך הרבה רפש ורע כלפיי עצמך. לעזעזל, מאיפה ולמה? אני שמחה שאנחנו יכולים מעט להקל ולשחרר ממך עול כבד. אני רוצה שתמשיכי לכתוב כאן עוד ועוד. אבל בבקשה ממך - מספיק להתקיף את עצמך בצורה כה אכזרית וחסרת הצדקה. אוקיי?

Not-worth
12/01/14 21:21

אין לי מילים לכתוב לכן.. אני מצטערת, נולדת ומיכל.. עברו עליי ימים קשים, אין לי כוח אפילו לכתוב. רק תודה.. תודה גדולה. 

נולדת-מחדש
12/01/14 21:25

להודות זה דבר גדול ביותר. העשייה הכי טובה מתחילה בהודייה. מאחלת לך הצלחה בימים הבאים. על רובינו פה עוברים ימים לא פשוטים בלשון המעטה.. איתך בכאב ובקושי ואשמח גם לחלוק הצלחות.

מיכל-אפק
13/01/14 21:15

כשיהיה לך כוח - ספרי קצת מה עובר עליך? חשוב לי לשמוע. מיכל