מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילה קחו אותי ממני

קחו אותי ממני

2 תגובות


היום הסתיימו עשרה ימי הסתגרות טיפשיים לחלוטין וחסרי תכלית.. ובכל זאת אם זה היה תלוי בי לא הייתי יוצאת.


פשוט נגמרו הסיגריות והמשלשלים.. גם הפלסטרים והמשחה האנטיביוטית.. אז יצאתי לקנות.. גם אין לי אוכל בבית,


אבל את זה לא קניתי.. אני חוזרת אל הקבר שלי, לאכול שתי ביצים ביום לרוקן אותן לאסלה באמצעות משלשלים או לפעמים


על ידי הקאה כתוצאה מגוף רווי אלכוהול. לרצות לשחרר את עצמי ממני ובמקום זה לחתוך בגופי פתחי אוויר כדי שאוכל לקחת


נשימה ולהמשיך.. להמשיך לחיות את ההפרעה, את הדיכאון, את הסבל האינסופי. 


זה לא קרה סתם שהחלטתי להמשיך את הלופ הזה.. אחותי התכתבה איתי אתמול, אמרתי לה כמה היא חשובה לי וחילקתי לה


המון מחמאות.. אבל היא לא קיבלה אותן, היא אמרה משפט שגמר אותי "אני רוצה להיות כמוך, בתקופה שהיית נורא חולה, את הסבל


לא הייתי לוקחת, אבל נראה לי שהיית שלמה עם איך שנראית.. גם אני רוצה"


אוי.. אחות יקרה, לעולם לא הייתי שלמה, לעולם לא אהיה.. וכן, למרות זאת גם אני רוצה את זה בחזרה, וגם אני הייתי מוותרת על הסבל. אני מצטערת,


אחות יקרה.. לוקחת את כל הקרדיט אליי, אני אשמה במה שאת עוברת, והלוואי שלא היית גדלה איתי באותו הבית, והלוואי שלא


הייתי.. אני נורא נורא מצטערת.. לעולם לא אצליח לתקן את זה .. או לקחת את זה ממך, רק מקווה שתהיי חזקה לצאת מזה וגם לסלוח לי, אני לא אסלח לעצמי.. אבל אולי העונש שלי למעלה יהיה קל יותר אם תסלחי.


תגובות

לולי8
04/01/14 19:45

:(

מיכל-אפק
04/01/14 21:39

קופצת לי שוב ושוב השאלה - למה שתיכן צריכות לסבול? למה שתיכן צריכות להיות ברזון חולני בשביל להתקיים?!???

מה קרה לכן? מה עבר עליכן?

גם אני מצטערת מאד לקרוא את מה שעובר עליך.  נשמע לי כמו סיוט.

אני רוצה לחזור ולציין כי חשוב שתקבלי עזרה. תחזרי לטיפול, תקפידי ללכת, שתפי בכל מה שעובר עליך!!

אם כבר, אז גם את זה תוכלי ללמד את אחותך - לא רק איך נכנסים למצב קשה אלא גם איך יוצאים ממנו, ושאפשר לצאת ממנו!!