אכן נשמע כמו לופ נוראי. ואפילו מסוכן. את פוגעת בעצמך ביותר מידי אופנים! זה באמת נשמע שקרסה לחלוטין יכולת ההכלה של כאב, זעם, חרדה ועוד רגשות בלתי נסבלים שהופכים לפגיעה עצמית שמסממת את אלה. האם הפסיכולוגית מודעת לחומרת המצב? אני יודעת שאת כרגע לא חושבת על הסכנות ולא מחוברת לשום רצון לחיות, אבל צריך שם איזה "מבוגר אחראי" שיעזור לך לשמור על עצמך וילמד אותך להיות טובה אל עצמך.

המילים שלך מאוד נוגעות. כמו תמיד.

התוכן והרגש קשים וכואבים ויכולים לזעזע אבל במקום זה הם מעוררים הרבה הבנה ואמפתיה

שומדבר שכתבת לא נשמע בוטה וצורם

אני כל כך מבינה... חוסר רצון להכיל את עצמך... להישפך החוצה מעצמך...

נראה שהתנתקת מעצמך לגמרי ומתייחסת לעצמך כמו מישהי זרה

אבל אי אפשר באמת להיפרד מעצמך כשאת לא רק אחת עם עצמך את גם אחת עם כל מה שסביבך

זה נשמע מפוצץ ולא מובן או ההיפך רוחני בשקל וקלישאתי. אני באמת מאמינה שיש בהבנה הזאת הרבה ריפוי בשבילנו

היי יקרה, קשה ועצוב לקרוא את הדברים שאת מספרת, הייאוש הזה מוכר לי מאוד, החתכים ההרסניים שגורמים לך להתעסק עם עצמך, הימים שאת שוכבת במיטה... גם אני 3 ימים במיטה חוץ מ 2 בקרים שהייתי אצל הפסיכולוגית וחזרתי למיטה אחרי הטיפול... הרגשות השליליים השעמום והטמטום וכו' מוכרים בהחלט וכואבים מאוד! את חייבת חייבת לטפל בעצמך, אי אפשר ככה להמשיך! את במצב לא טוב בכלל וחייבת לתת למישהו לקחת אחריות על עצמך אם את לא מסוגלת ( אני אומרת את זה גם לעצמי...) ואל תבטלי פגישות עם הפסיכוגית זה נראה לא עוזר ומרגיש לא עוזר ולפעמים גרוע יותר אבל לפחות יש לך יציאה, יש לך דיבור עם מישהו ואת לא לבד, מישהו מקשיב לך, גם אם את לא מדברת... היום ישבתי אצלה ופשוט לא דיברתי כמה זמן, ישבנו שתינו בשקט, עצם זה שהיא מראה לך שהיא איתך ואך לא לבד זה מה שחשוב! תנסי בבקשה לנסות לקבוע איתה למחר או מחרתיים, אני הכי מבינה אותך כמה זה קשה לצאת מהמיטה ובשביל מה לצאת לנשום אוויר וכו'.. אבל תעשי את זה בלי לשים לב שאת עושה את זה... את חשובה לי ואני דואגת לך! בת כמה את?

היי יקרה, מה שלומך היום? מקווה שיותר טוב מאתמול... אני לא מאמינה שאת בת 21? את באמת נשמעת כמו מי שעברו עליה חיים לא פשוטים... אני עשר שנים מעלייך ועברו עליי באמת שנים לא פשוטות, אבל מה לך ולכל הסיפור הזה? בחורה צעירה בתחילת שנות העשרים לחייך, את אמורה למלא אותם כל טוב, הלוואי ויכלתי לחזור לגילך הייתי משנה הרבה הרבה דברים! חומר למחשבה... כל החיים עוד לפנייך! קומי, "התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך" , קומי מהמקום בו את נמצאת, מהחשיכה האופפת אותך, תתחילי לעשות משהו עם עצמך, את יכולה ומסוגלת את צעירה! שיואו איזה כיף לך! התעוררי לחיים, חיים שאת תבני לעצמך, חיים שאת רוצה לעצמך! את עוד יכולה לשנות דברים, את גבעול ירוק שרק צומח, תכווני אותו, יש לך כח, אני רואה, אני מרגישה!!! גוף ונפש הולכים ביחד, אם הגוף נרפא גם הנפש יכולה להירפא כמו צלקת שנשארת אבל המקום הגליד והבריא, משהו יישאר אבל יהיה לך הכח להתגבר הצלקת אם נוגעים בה כבר לא כואבת. מבינה אותך שאת מיואשת, גם אני , אבל אני מאמינה שבקרוב נצא מזה, אי אפשר לסבול יותר מידי, אנחנו מתבכבשות בתוך עצמנו עד שנתבשל לטיפול הולם מצדנו... אוהבת ודואגת לך באמת מכל הלב, הפחדת אותי עם התיאורים שלך... ליל מנוחה ואשמח לשמוע שהלכת לפסיכולוגית וספרת לה איך הרגשת ומה עשית ע"מ שתעזור לך, תקשיב לך שלא תהיי לבד, אני כ"כ יודעת מה זה להיות לבד...