מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

דנה צינמן ליטרט
דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים. אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.
מורן וילנר סקאל
מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית. בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר. בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי. כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/ אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה. לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!
אפרת וייס שורץ
אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים. בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב. דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהבולמיה בהריון

בולמיה בהריון

28/11/13 4:39
4 תגובות

שלום,
אני בת 28 וסובלת מהפרעת אכילה 7 שנים. היו ימים שלא אכלתי כלום ואז בסוף היום הייתי נתקפת בבולמוס נוראי ואחריו הקאות.
זה פגע לי מאוד בשגרת החיים, אם הייתי אוכלת הייתי חייבת זמן להקיא בלי שאף אחד ישים לב והפסדתי המון דברים בגלל זה, אם זה בילויים, מפגשים חברתיים או כל דבר שהיה תופס אותי אחרי ארוחה שעוד לא הספקתי להקיא.
היום אני בהריון בסוף החודש השלישי ומהרגע שגיליתי ניסיתי כל כך חזק להתמודד עם הבעיה שלי, אכלתי מסודר (כמה שאפשר) ולא הקאתי! כנראה שהפרעת האכילה מתנקמת בי והאכילה המסודרת גורמת לי לעלות במשקל במהירות לא הגיונית! בשבועיים האחרונים זה פשוט הכניע אותי ונתקפתי בבולמוסים והקאות. אני מפחדת פחד מוות מהעליה במשקל, מההקאות, מהעובדה שאני לא סובלת את איך שאני נראת. עצוב לי כל כך, כבר עליתי 5 קילו ואני באמת לא אוכלת דברים משמינים, אני לא מכניסה הביתה חטיפים, עוגיות, לחם או כל דבר שיכול לגרום לי להיכנס למצב של בולמוס והקאות. הבעיה הכי קשה שלי זה הבית של אמא שתמיד מפוצץ באוכל מכל הסוגים (גן עדן לבולמוסים) וסופי השבוע שלי הם הדבר הכי קשה מבחינת התמודדות.
אני באמת לא יודעת מה לעשות ומפחדת להיכנס לדיכאון.
תודה רבה!


תגובות

נולדת-מחדש
28/11/13 6:13

וואי דנה, כ”כ מבינה את מה שאת עוברת. הפחד מעליה במשקל ובמיוחד בהריון. נכנסת בכוונה? כי אם כן, תראי זאת כאומץ. הידיעה שאת הולכת לעלות במשקל ולמרות זאת הלכת על זה.. אין לי באמת איך לייעץ לך כי אני באותו מצב כמו שלך מלבד זה שאני לא מקיאה עכשיו כי כך החלטתי, אבל הבולמוסים שאת מתארת ובמיוחד בסופי שבוע, קשים במיוחד ומתישים.. וכשאין הקאה אחרי ואת בטוחה שהכל הולך להצטרף לגלגלי שומן אצלך בגוף. והפחד הזה... שגורם לנו לעשות הרבה שטויות. האם יש לך פחד להזיק לעובר? מה יותר חזק, הפחד על העובר, או הפחד מהמשקל? אשמח שתשתפי, זה מעניין אותי ההתמודדות עם הפרעת אכילה בהריון. אני באופן אישי מפחדת להכנס כשאני במצבי להריון.. מפחדת שאדרדר יותר, שאם אין לי כח וסבלנות היום, מה יהיה כשיהיה לי עוד אחד? למה שאני ילד למצב אומלל?! ומצד שני אני ממש כמהה לתינוקת קטנה..

דנה121
28/11/13 10:41

אני כל כך שמחה מישהו הגיב, זו פעם ראשונה שאני כותבת על המצב שלי. 

אני נשואה קרוב לשלוש שנים וההריון היה מפתיעה קצת. 

שגיליתי שאני בהריון מאוד דאגתי לעובר ואכלתי באמת מסודר בלי ״שטויות״ בין ארוחות כי ידעתי שאני לא הולכת להקיא. אבל עם הזמן שאני רואה שאני ממש ממש עולה במשקל אז חזרתי להקאות.

אני כבר לא יודעת להגיד מה יותר חשוב לי העובר  או העובדה שאני פשוט הופכת להיות שמנה! 

אז אני לא מקיאה כל יום כמו שהיה לפני ההריון אבל לפחות פעמיים בשבוע :/ 

קשה לי וזה פשוט פוגע לי בשגרת החיים אני מפחדת להיכנס לדיכאון וכל היום שלי מסתובב סביב מה אכלתי, מתי אני אוכל שוב, כמה אני אוכל ואיך אפשר שבלי עליה על המשקל בכל הזדמנות שיש לי. 

אני ממש ממש מבינה שזה כבר לא רק אני ואני חייבת עזרה אבל אני לא רוצה שבעלי והמשפחה שלי יגלו. 

איך מתגברים על זה? ויכול להיות שכבר פגעתי בעובר? 

 

נולדת-מחדש
28/11/13 12:07

נראה לי שכדאי לך לפנות בדחיפות לטיפול על מנת לא לחזור לזה

מיכל-אפק
28/11/13 21:37

הי דנה,

ראשית ברכות על ההריון.

אני אישית חושבת שרצוי וכדאי שתהיי בכל תקופת ההריון במעקב דיאטני שבועי, זאת על מנת לראות שאת עולה באופן תקין במשקל. אם התחלת את ההריון בחוסר משקלי, אז הגוף שלך ממלא מחסנים ומשלים את החסר לו בשביל ליצור הריון בריא, וזה דבר טוב. ייתכן גם שמה שנראה לך חריג ולא בריא ולא נורמלי - הוא למעשה כן נורמלי. ובשביל כך צריך מעקב מיקצועי צמוד. 

שנית, אני מציעה לך לשתף את הסביבה שלך בבעיה ולבקש עזרה ותמיכה. זה לא נכון להתחיל משפחה עם סודות ושקרים. כמו כן את באמת זקוקה לעזרה ותמיכה של הסביבה הקרובה. 

חשוב גם לשתף את הרופא שאחראי על מעקב ההריון שלך שאת סובלת מהפרעת אכילה, זאת על מנת שיהיה מעקב מדוקדק אחרי התפתחות העובר, צריך לבדוק שהוא מתפתח בקצב התקין.

לבסוף, אם את מרגישה שהדיכאון משתלט והוא יותר מידי - ניתן לשקול גם טיפול תרופתי נגד דיכאון אשר מותר לקחת בהריון (יש כאלה!). בשביל כך צריך פסיכיאטר. 

מהיכן את בארץ? האם את צריכה עזרה במציאת מטפלים טובים ומתאימים? האם שקלת לפנות למחלקה להפרעות אכילה בתל השומר?

 

 

מיכל