ועודדדדדדדדד מתקפה, הצילו.... זה נורא, נורא, נורא, נורא, נורא, נורא, נורא, נורא, נורא, נורא, נוראאאאאא ואיום!!!!! ככה זה כשמתחילים לאכול נורמלי על פי ה"תפריט"... בולשיט!!!! לולי יקרה, תודה לך, לו רק יכולתי לעזור לכולנו הייתי חוקרת את המחלה ומוצאת לה תרופה רק שאין לי כח להזיז את עצמי וראש לחשוב על משהו!!! מתגברים??? שאלה טובה, אני שואלת איך שורדים אותה??? או שלא שורדים ובסוף מגיעים ביחד איתה לקבר:-(

:( אוף איתך בכאב... גם אני אחרי בליסה של מלא תמרים וקשיו... יאק גועל... הבאסה שאסור לי להקיא... טוב אולי זה למזלי.. אבל זה לא עוזר לי להפסיק לחטוף כמעט כל יום.. דווקא אחרי שאכלתי היום רק פרות.. (אוקי זה ברור, רק בגלל זה) אבל בכלל לא הייתי רעבה... רק התאווה הדוחה הזאת שגורמת לפתוח את החבילה ולא להפסיק אחרי אחד... איח גועל מעצמי... ואין לי מושג איך ימשיך הערב.. (יש לי יומולדת לחברה, ובטח יהיה עוגה אין מצב שאגע גם לא פרור ואח"כ יש אצלי שיעור וקניתי מלא ממתקים שרק מעצם המחשבה עליהם אני נגעלת.. ואם אגע? מה יהיה???

וואווי נשמה גם לי היתה מתקפת תמרים אכלתי איזה 6 תמרים אם לא יותר, זה היה רק חלק קטן מהבולמוס שלי... כיף לך שאת מצליחה לשמור ולא להקיא אני פשוט לא רזה כמוך לכן אין סיכוי שלא אקיא זה לא בקריטריון אצלי... אוי, תיזהרי מהממתקים והעוגה זה נזק, זה טריגר, תיזהרי... אני הייתי בורחת מהבית!!! כמו שעכשיו ברחתי.... גועל נפש של אוכל:-((((

חחח. אני קוראת וצוחקת איך לברוח?! אני המארחת...

אני מאמינה שאעמוד מול הפיתויים... ואגב אחרי הבולמוס הכרחתי את עצמי לאכול מיד ארוחת ערב של ירקות מאודים שהיתה מוכנה כבר מאתמול, כי אחרת בטוח לא אעמוד במתקפה של הלילה שתתחיל עוד מעט.

אבל זה לא נגמר בזה:( כי אז הכנתי  לילדים פתיתים ולקחתי לי צלחת קטנה.. וואי אני לא נושמת.. עוד רגע נחנקת וזה כבר היה לפני שעה

באמת מצחיק, חחחה, את באמת לא יכולה לברוח, בהצלחה בשיעור... וכל הכבוד שאת יוזמת!!! אני לא יכולה לראות פרצופים של בני אדם, הפכתי להיות אוטיסטית, לא מתקשרת עם אף אחד, כמובן שלא עם עצמי! נורא ואיום... מחזיקה לך אצבעות היום שתעמדי בפיתויים ויהיה לך קל, ושיעזרו לך לפנות כי שם הפיתוי הכי גדול! וכל הכבוד שאכלת משהו נורמלי של ירקות, וצלחת קטנה של פתיתים זה לא נורא אם זה קטן את יודעת... הבעיה כשזה הופך לבולמוס, אצלי זה מתחיל תמיד בקטן ומממממיד הופך לבולמוס, אסור לי להתחיל בכלל... ספרי חוויות מהערב אני חוזרת הביתה מאוחר... בורחת מהמטבח והאוכל לחדר כושר:-)

טוב, דוח נכון להרגע, הצלחתי להמלט מאימת העוגה, לא נגעתי אפילו בפירור... איזה כיף לי. ועכשיו שמתי בצלחות כמה חטיפים, אז לדאבוני טעמתי אחד מכל אחד, ואני מתפללת שהם יסיימו הכל, רק שיגיעו כבר. האמת שזה דוחה!! חשבתי לאפות עוגה, עוגיות, ואז אמרתי שאת זה יש סיכוי גדול שאוכל לכן פשוט קניתי כמה חטיפים שכרגע לאחר אכילת התמרים בערב נראים לי דוחים ביותר. ולגבי השיעור, אני לא הזמנתי אלי, שאלו אותי אם אפשר לעשות אצלי שיעור, אז לא היה לי נעים והסכמתי. מדובר בשיעור תורה, לפחות שיכניס לי קצת ברכה לבית.

אמן, כל הכבוד לך! שקירות ביתך יספגו את הקדושה של השיעור ושגם המחלה שלך תספוג את הקדושה ותצא ממך!!! אוי הלוואי והייתי חוזרת למקום הרוחני שהייתי... אני עם אפיסת כוחות נפשיים פיזיים, מתביישת לומר שלא התקלחתי בדיוק שבוע... לא יכולה לראות את הגוף שלי, נגעלת מעצמי בכל מצב שהוא, מרגישה נורא ואיום, עם אותם בגדים כל השבוע, אני במצב נוראי:-( עוד מעט מגיעה הביתה, אברח ישר לחדר ואנעל את עצמי שלא אחשוב לצאת לאיזה עוד בולמוס והקאה, מספיק היום פעמיים, לא? ומה אני אעשה עם המקלחת? אני לא מרגישה גי'פה... לא בא לי להתפשט:-(((((

וזהו, נגמר השיעור, ישבתי מקופלת מכאבי בטן מהטיפה שטעמתי :( רוב הממתקים נשארו כמובן, שמתי במטבח וברחתי למחשב.. אמרתי לבעלי שישים בשקיות בחזרה או שיאכל בעצמו.. אבל עכשיו הבית שלי עמוס ממתקים, מה שלא קורה כל יום... הצילו... ועכשיו אברח גם למיטה.. (כולנו בענייני בריחה)

כל הכבוד שנתת לבעלך לסדר, את הממתקים תחלקי לילדים לבי"ס, מקווה שנהנת לפחות מהשיעור, וישר כח שעמדת בפיתוי, גאה בך:-) ממש הצחקת אותי ולגבי המקלחת, מזמן לא צחקתי, רעיון טוב להתקלח בחושך, אבל חברותיי לדירה לא יבינו מה קרה לי... מצד שני לא בה לי:( עוד אחרי מכון כושר של כמה ימים... מבינה את המצב? למרות שאני לא גי'פה אבל אני מרגישה נורא, אולי כי אני כן גי'פית ומכחישה את זה.. מחכה מתי יבוא החשק... מקווה שכמה שיותר מהר, אני לא סובלת את עצמי!!! לילה טוב חמודה:)

כולינה יקרה מה שאני עושה עם עצמי שלאט לאט אני נרגעת כי אפ אני במלחמה עם עצמי אני רק בסטרסים עם עצמי. את הנעשה בעקרון אי אפשר לתקן(אלא אם את משתמשת במשלשלים או מקיאה ואני ממש לא ממליצה/מעודדת את זה ואני בעצמי לא משתמשת בזה)ואין מה לעשות זה מבאס זה מאכזב מתיש מדכא זה הדבר הכי נוראי שקורה אבל מחר יום חדש יש התחלה חדשה והמקרה כבר יהיה שייך לעבר...

כולינה מתוקה, תודה על התמיכה.. מקווה שלפחות עבר עליך לילה נפלא. וסתם שאלה, חברותייך לדירה, איפה הם בסיפור הנורא? הן לא רואות שאת לא אוכלת, או מקיאה? איך את מצליחה להסתיר זאת במגירה? אני מבינה שזה נמשך כבר כמה שנים, אז איך מסתירים כאלו חיים? איך לא משתגעים? או שיש מישהו שלו את מספרת ושופכת את הלב, מישהו שאת סומכת ואותך הוא אוהב? סורי על הבוקר אני והפיוטים, מקווה שזה לא מפריע הם פשוט ממני נשפכים... יום טוב לך ולכולכם.. אוהבת אתכם

ודייזי יקרה, זה הרי ידוע, כשהגוף רגוע גם הנפש רגועה, אבל זו הרי ההפרעה.. ידוע זה אחד ומעשה לחוד.. וכל הכבוד לך שמצליחה לעמוד בייעוד..

כולינה, לאכול כמה ירקות בודדים ביום ולא להקיא זאת לא הצלחה! זה הצד השני של אותה המטבע. אני מודעת מאד לעובדה שההקאות הרבה יותר קשות פיזית ונפשית, אבל חשוב לדייק ולקרוא לילד בשמו. שתי ההתנהגויות הן חולות מאד. אני שומעת עד כמה קשה וכואב לך, ואני מבינה שאת עושה כל מה שביכולתך. אני תמיד מעודדת אותך לקחת את השינוי עוד יותר לקצה, עוד קצת כל פעם. כלומר, למשל - ליידע את חברותיך לדירה, לבקש עוד תמיכה מאנשים קרובים לך. את חייבת לנסות לעשות משהו שעוד לא ניסית עד היום!! עד שבסוף נמצא את הדבר המועיל...

אבל מיכל, אני שוב פעם עכשיו באטרף לפני הקאה בשעה כזו של הלילה שרק לפני שעה בדיוק כבר הקאתי.... ושימי לב מתי בדיוק הכל התחיל, ביום רביעי כשאכלתי לפי התפריט..... אם כבר חולה בהפרעות אכילה, אני מעדיפה להיות אנורקסית ולא בולמית אין סיוט יותר מלהקיא, מיכל, וכל יום מבחינתי שאני לא מקיאה הוא הצלחה גדולה, האם שווה לי להיות במצב שלי עכשיו ממש לפני שאני מקיאה חסרת אונים, ישע, רוצה למות למות למות למות למות למות למות ממש ממש ממש ממש עכשיו, ברגעים אלו, כי אני יודעת מה הולך להיות לי כשאסיים לכתוב כאן בפוסט כשאני בבולמוס נוראי!!!! ברור שעדיף לא לא לא לא לא לא לא לא לא לאכוללללללל!! מיכל יקרה, אני כל כך מקנאת בך שאת לא יודעת מה זה לחיות עם השד/השטן הגדול והארור והנורא והמקולל... לא יודעת איך לכנות אותו שפשוט דוחף אותך לבלמס ולהקיא.... וזהו....חיסלתי את כל הזבל של האוכל ושאלוקים יעזור לי שיהיה לי קל עכשיו, כי אם אני אשתגע ואשב על הרצפה במקלחת עד הבוקר, אמאלללללללה!!! ונולדת מחדש יקרה, אענה לך מחר כי אני במצב קשה עכשיו ואין לי מושיע ברגעים אלה:-((((

חזרתי.... אלוקים ישמור, עדיין לא רגועה, מקווה שארגע לאט לאט, מיכל, אני יידעתי את 2 אחיות שלי שיעזרו לי בשבת בעזרתך, אבל זוכרת מה קרה? נחלתי אכזבה איומה, באותה שבת הקאתי מלא פעמים זה לא עזר לי, רק בייש אותי בלשתף אותן וגם בסוף התמודדתי לבד! יש לי חברה אחת בדירה שכן יודעת שאני מקיאה, אבל אני מסתירה את זה כ"כ טוב שאין לה מושג מתי זה קורה. נולדת מחדש יקרה, אנחנו 6 בנות, כל אחת עסוקה בענייניה, כל אחת יוצאת ונכנסת לדירה מתי שבה לה, אנחנו לא כל היום ביחד, אני אוכלת בחדר, מקיאה בחדר או במקלחת, לא שומעים אותי, מסתירה את ההקאות בארון, מזעזע... זורקת מתי שיש לי כח, לפעמים נשאר ימים, משתדלת שלא... החיים מאוד קשים, אני כל הזמן בלחץ שיתפסו לי את המקלחת בדיוק כשאני צריכה להקיא, או בלחץ שהשותפה תגיע לחדר בדיוק כשאני מקיאה, לחץ, לחץ, לחץ, שימי לב כמה לאאא שווה לי בכלל לחשוב על בולמוס והקאות, זה שואב ממני המון המון כוחות, המון זמן, המון המון כסף, דואגת לקחת מלא שקיות חדשות מהסופר (עם רשות כמובן...), פשוט חולה! עכשיו את מבינה למה אני רוצה למות? מהמצב הקשה שהכנסתי את עצמי, מהמבוי הסתום שנכנסתי אליו, ואיך אספר לשותפות? אני מתביישת מעצמי! זה לקבור את עצמי חיה באדמה אם דבר כזה יוודע להן, במיוחד לשותפה שלי שמודעת שעובר עליי משהו. אוף מיואשת, בה לי מחר לעשות צום, להישאר כל היום במיטה, בלי לזוז! עדיף צום מאשר להיות כל הזמן באטרף של אוכל והקאות, אנורקסיה על בולמיה....

וואי כולינה, כל כך מבינה אותך, זה באמת מצב נוראי וקשה ומלחיץ... אין לי איך לעזור לך חוץ מלעודד ולתת לך חיבוק וירטואלי.. הלוואי שכבר יקל עליך ואני מבינה את מה שאת אומרת שאת מעדיפה להיות אנורקסית על בולמית... אני כרגע גם במצבך.. זה מצב של שליטה כביכול שעדיף על פני אי שליטה-בולמיה.. אוף בא לי לבוא אליך לחדר ולשמור עליך ועלי ביחד..

וואי, ריגשת אותי נולדת מחדש, האיכפתיות שלך מדהימה, הלוואי והיה לי מלאך שהיה שומר עליי ועלייך ועל כולנו... כבר התחיל לי היום בבולמוס בשעה 12 כשקמתי, הלכתי לישון ב-4 שוב אחרי בולמוס, ואני עכשיו בדרך לבית הוריי כשבא לי להקיא, מחכה כבר להגיע, אין לי ברירות, מגיעה למסקנה שאמות במוקדם או במאוחר עם הצער הזה... מה זה משנה התולעים יוכלו אותי שמנה יהיה להם הרבה מה לאכול... בתקווה לשבת כמה שיותר שקטה, בלי הקאות אין סכוי חבל שאלאה את עצמי , אבל עם כמה שפחות ובקלות....

כולינה, מה שלומך? איך עברה השבת? דואגת לך... אצלי היה שבת סתמית, ללא בולמוסים. מצד אחד דיכאון ואז אין תיאבון ומצד שני סיפוק על כך שהגעתי לאיפוק. זה לא אומר שלא הצטערתי גם על מה שאכלתי, מצידי רציתי לצום אם רק היה מתאפשר..

סיוטטטטטטטטט, סיוטטטטטטטטטטט, סיוטטטטטטטטטטטטט!!!!!!! ועדיין גם עכשיו כשהגעתי לדירה מההורים אני עדיין מבלמסת ועוד מעט הולכת לעזאזל להקיא, מעדיפה להיות אנורקסית..... ממחר ממחר ממחר צום תמיד זה מתחיל מיום ראשון ונשבר לקראת סופ"ש!!! בא לי למות למות למות למות למות למות למות למות למות למות למות...... נמאס לי מעצמי!!!!! כיף לך שהצלחת להתאפק! אני התאפקתי ולא אכלתי ארוחת בוקר בשולחן שבת אבל בשעה 2 בצהריים הבולמוסים וההקאות לא מפסיקים עד עכשיו...... דיכאון דיכאון דיכאון, עדיף לא לאכול, עדיף להתאפק, מתחילה מחר מחר מחר מחר..... והיום אני מקיאה עכשיו בפעם האחרונה וננעלת בחדר, זהוווווווו! אמאלללללללללללללההההההההה

חיבוק ממני, אין לי איך לעזור ונקרע לי העור.. אני לא יכולה כבר לשמוע ת'סבל. כואב לי בלב ונהיה לי עצוב יותר ויותר. דייייייייי!!!!!!! הכל מתערבל לי בתוכו ביחד, הכאב שלי וכאב של כל אחד. כמה סבל כמה כאב, האם לעומת זה הכאב שלי מתגמד? קצת כן וקצת לא, אמרתי מתערבל, אמרתי או לא? לילה טוב נשמתי, לפחות עכשיו אני הולכת לעשות מעשה טוב עם לב שבור אחר, למרות שאין לי כח השלטתי עלי את המח!! בהצלחה!

תודה יקירתי החביבה, אחרי.... לא יודעת כמה יצא, בדיכאון בטוחה ששמנתי ןנשאר הרבה הרבה זבל בא לי לצרוח!!!! לוקחת 3 משלשלים והולכת לי לישון.... לילה טוב, מחר יום חדש לכולנו, שיהיה שבוע מוצלח:-)