כבכל שנה שהסוגיה עולה בשלב הזה, אני מצטטת ומזכירה את מה שכתבתי בזמנו בנושא:

בניגוד לשאר חגי ומועדי ישראל, בהם נהוג לשחרר את המאושפזים לביתם, אצלנו במחלקה להפרעות אכילה בתל השומר נהוג באופן קבוע להשאיר את כל המאושפזים במחלקה ביום הכיפורים.

הסיבה נעוצה בכך שאחד ממנהגי יום הכיפורים, אם לא המרכזי שבהם, הוא הצום, וידוע שעבור מי שסובל מהפרעת אכילה - אנורקסיה וגם בולמיה - אין דבר אטרקטיבי יותר, גם אם הרסני במידה רבה, מהזדמנות לצום.

יש מטופלים במצב קשה אשר צום עבורם עלול להוות סכנת חיים מיידית או לגרור הידרדרות מחודשת של הפרעת האכילה שתביא סכנה של ממש.

מקובל במצבים של חולי שיש בו משום סכנה ממשית לבריאות וחלילה לחיים, להחשיב מצב זה כפיקוח נפש. כאשר אדם נמצא בסכנת נפשות, הרי שמטעמי פיקוח נפש הוא מחויב להציל את עצמו. לכן, חולה שיש חשש שמא בעקבות הצום ימות - פטור מהצום, שכן גם ספק פיקוח נפש - ספק שמא הצום יסכן את החיים ואפילו אם החשש קטן - דוחה את מצוות הצום. הדין לגבי הפרעות אכילה וצום יום הכיפורים צריך להיות פיקוח נפש, דין שאין חשוב ממנו.

לבסוף, עוד נקודה למחשבה - אדם שחולה באנורקסיה חווה תענית כמעט כל יום, וכל כך מתרגל אליה, לעיתים כבר אין לה את המשמעות המקורית שאליה כיוונה מצוות הצום ביום הכיפורים, ואפילו נהפוך הוא.

לסיכום - אני כמובן ממליצה לסובלים מהפרעות אכילה לא לצום.

רציתי לשתף שגם אני חשתי ככה ומאוד התלבטתי אם לצום (אני דתיה אם זה משנה משהו...) בעלי טען בכל תוקף שאסור לי לצום למרות שמצבי יציב כרגע. החלטתי לשאול שאלת רב שהוא גם רופא (בקיא בענייני הלכה ורפואה) ולהלן תשובתו:

אוף! אני לא יודעת מה לעשות עכשיו, שנה שעברה באמת הייתי במצב לא טוב אחרי ירידה של 20% ממשקל הגוף בעקבות מחלה שעברתי והייתי חלשה נורא. ובאמת לא צמתי לא ט' באב ולא יום כיפור אבל עכשיו שנה אחרי אמנם מבחינת המשקל שום דבר לא זז ונשארתי אותו דבר אבל הגוף כבר לא בטראומה כמו שנה שעברה אבל ופה מגיע האבל הגדול פתחתי באמת הפרעת אכילה ואחרי ראש השנה וההקאות שעברתי צמתי ביום ראשון את צום גדליה וכמו שאמרתם זה ממש לא היה בשביל הצום... ועכשיו אני מרגישה רע אם לא אצום את כיפור, מה אני אעשה אני אפילו לא יודעת מה לומר לרב

היי, אני לא חושבת שאת צריכה להגיד לרב... אם הצום גורם לך להתדרדרות והגוף שלך גם ככה בטראומה מטורפת לא כדאי לך לצום ( אולי את לא רואה את הנזקים עכשיו אבל זה ממש לא רק משקל... זה בעיות לב, אוסטאופורוזיס בגיל צעיר, היפוגליקמיה... וזה רק חלק מהנזקים שאפשר למדוד... יש נזקים שלא ניתן לראות וזה לא בשביל להפחיד... )בעלי אמר שבשביל להתענות אני צריכה לאכול מלא... לא שאני מתכוונת לעשות את זה כי אני לא מסוגלת אבל ת'כלס הוא צודק...

אז שיהיה בהצלחה בכל מה שתבחרי לעשות ... אבל אני מקווה שתצליחי לקחת את עצמך בידיים ולעשות את הצעד הנכון...

העניין הוא שלא אני ולא את יכולות להחליט בנידון צריכים לשאול רופא האם באמת אסור לי לצום ועם זה לבוא לרב ולשאול אותו. ופה הבעיה שלי... אוף לא יודעת מה לעשות. הדחף שלי הוא לצום (ברור אלא מה) אבל אני מפחדת שבאמצע הצום יהיה לי נורא קשה ואם לא שאלתי רב לא אוכל לעשות כלום.

ואיפה שהוא בסתר ליבי אני כן רוצה שיקרה לי משהו רע (לא ממש רע אבל משהו), אבל זה בשושו.. אי אפשר להודות בכזה דבר

היי, יש לך ילדים.? אני שואלת בגלל הכינוי בפורום...

אני שלחתי שאלה לרב ד"ר מרדכי הלפרין והוא ענה לי במייל ולכן את יכולה גם לנסות מכיוון שהוא רב וגם רופא ולכן יכול לתת פסיקה כמו שצריך...

אני מרגישה שאני כם ממש חיבת לצום את כיפור למרות שהיא דיאטנית והרב שלי אמר לי שלא ולהקשיב לדיאטנית אני מבינה אותך נורא אבל אני חייבת לצומת יום כיפור מבינה אותך