הי לך

די טבעי בעבודות ראשונות

אתה יוצר דיסטנס ומאדיר את דמות הסמכות ושוכח שלמעשה מדובר בבן אדם ותו לא

חשוב שתזכיר לעצמך שזו רק עבודה

וכמו שמצאת אותה

במקרה הכי גרוע

תהיה אחרת

להתמקד במה שחשוב - להיות בן אדם, להיות בריא, להיות נאמן לעצמך ולעשות את העבודה המוטלת עליך הכי טוב שאתה יכול - וזהו.

מעבר לזה הכל מאללה.

חשוב לנסות לשבור את הדיסטנס לאט לאט ולהתקרב

אם בשיחות חולין או ארוחות משותפות אם יוצא בעבודה

ואז תראה שהשד לא ככ נורא

בהצלחה ותעדכן!!!

אגב בנוסף למה שכתבו לך. יש בהחלט מצב שנפלת על בוסית שלא מתאימה ושלא תהיה כימיה

זה גם קורה

ועוברים הלאה.

ויכול להיות שסתם הרושם הראשוני שקבלת מוטעה..

תן לזמן לעשות את שלו ובהצלחה!

יעילי,יכול להיות שאת צודקת אבל כמו שאני מכיר את עצמי כל בוס שאני אמצע כמעט לא יתאים לי,יש לי בעיה עם סמכויות,לא שאני ילד רע או משהו כזה פשוט הם תמיד מהווים איום מבחינתי.

תודה רבה על התגובות המהירות והתמיכה זה עוזר לי מאוד להרגיש יותר בנוח!

שיהיה לכם לילה טוב.

שלום לך יקר. פחד מסמכות הוא בדרך כלל חוויה של מי שחווה סמכות, שלא הייתה מחוברת לצרכים שלו ולרגשות שלו. לדוגמה הורים מאוד נוקשים /ו או מענישים או מסגרות חינוכיות מאיימות. הפחד נגרם בשל חוויות מסויימות ובעיקר החוויה של חוסר האונים מול הדמות הענקית הזאת, שעומדת מולך ומחליטה עלייך כשלך אין מה לעשות בנידון. האם זה מה שאתה חווית? איך הסתדרת בצבא? אורית

ההרגשה הזאת מול סמכות היא דיי קשה לתאור במילים,אני בכללי לא טוב בלחבר רגשות למילים,בצבא היה קשה לי להסתדר,הייתי חייל טוב מבחינת משמעת,בחיים לא קיבלתי עונשים או משהו כזה.. אבל עדיין היה לי מאוד קשה עם הסמכויות הגבוהות כמו הרסר או המ"פ,אפילו חבר טוב שלי שהגיע איתי והתגייס איתי הפך להיות המפקד שלי כביכול ופתאום הרגשתי פחד ממנו.

ההרגשה העיקרית הייתה זה פחד מהם והמון שנאה כלפיהם,השנאה נוצרה בגלל הפחד הזה מהם.הייתי גם נכנס לשיחות אצל הקב"ן בבסיס והיא עזרה לי במידה האפשרית להתגבר על הפחד הזה. אני לא בטוח ממה זה נובע אני פשוט יודע שאני בחור נורא רגיש ושנורא איכפת לו ממה שחושבים אליו
 

איך זה היה כשהיית ילד? האם פחדת מההורים שלך?, האם הם פחדו מדמויות סמכות והעבירו את התחושה, שצריך להתבטל בפניהם?

אורית

כשהייתי ילד גם הייתי בעייתי בבית הספר,תמיד הייתי מדבר בכיתה בכלל לא הייתי לומד,אני לא חושב אבל שפחדתי מהמורים,היה לי פחד מאבא שלי,הוא אף פעם לא הרביץ אבל הוא היה צועק והנוכחות שלו הייתה נורא מפחידה כשהוא היה כועס,וגם אמא השתמשה בו ככלי הפחדה בכל פעם שהייתי עושה משהו רע היא הייתה מאיימת שהיא תגיד לאבא וזה היה מפחיד אותי כלכך שלפעמים לפני שהוא מגיע הביתה הייתי בורח מחוץ לבית ומחכה קצת שהכל ירגע.

זה מוזר כי דווקא אמא שלי הייתה היותר עצבנית בבית,זה קצת מביך אבל הרבה פעמים היא הייתה משתמשת בכוח אם הייתי מעצבן אותה,אבל ממנה אף פעם לא פחדתי,רק מאבא.

בכל מקרה מחר היום הראשון שלי בעבודה,מקווה שיהיה טוב,אני אעדכן אותכם.

שלום יקירי. ההסטוריה שלך, מסבירה בדיוק את מה, שקרה לך. הדמות הראשונית של חייך - אבא שלך הפחידה אותך למוות. אז, כשהיית ילד הרגשת כנראה איום על חייך ולא חשוב, שהוא לא הרביץ לך. הפעוט הקטן מול האבא הגדול - לא היה לו סיכוי. לא היו לו הכלים.... לברוח - הייתה ההשרדות שלך. עכשיו, כשאתה בוגר, כבר אינך פעוט חסר אונים. יש לך הכלים (אם לא היית באימת מוות) להסתדר עם כל סיטואציה . אתה יכול לענות, אתה יכול לבחור להתעלם מחלק מהדברים, אתה יכול לאיים בעצמך בהתפטרות, אתה יכול לדרוש אבל אינך יודע זאת. כי המוח הפרימיטיבי (לכולנו יש מוח פרימיטיבי - זה מונח מדעי ומתייחס לאותו חלק במוח, שמגיב מיידית לאיום או לסכנה) למד להשתולל. סמכות = סכנה = פחד. מה דעתך ללכת לייעוץ ממוקד בנושא, שיעבוד איתך או בדמיון מדרך או באימון לאסרטיביות כך שתוכל להסתכל לכל דמות סמכות בגבה העיניים. ולדעת מבפנים, בתוך הלב, שאף אחד לא יכול עלייך.... נ.ב. אחת הטכניקות היא לדמיין את הבוסית שלך קטנה קטנה זעירה בגודל נמלה מתרוצצת בחדר - תסתכל עליה ןאז לאט לאט תגדיל את הדמות כשבכל פעם תבחן מה אתה מרגיש. גם הבוסית שלך הייתה כנראה ילדה, שאולי אחרים הפחידו אותה ולכן היא צריכה היום להגן על עצמה באמצעות קור וקשיחות, שלא יהרגו אותה... גם לה יש מוח פרימיטיבי, שמזהה סכנה וצורך להתגונן מבלי שיש סכנה.... מה דעתך? אורית

מה שאמרת נשמע לי הגיוני,אני משוכנע שהוא גם יותר מורכב מזה אבל הוא גם חלק גדול בסיפור.

היום היה היום הראשון שלי בעבודה,אותה הבוסית המדוברת לא הייתה אבל הסגן שלה היה,בחור מבוגר שבסך הכל לא עשה לי רע,אבל הצורה שהוא ביקש דברים,מספיק שלא היה בה צליל של נימוס או לבקש יפה אני מתחיל להכניס את עצמי לסרטים מבפנים. אני לפעמים מנסה להגיד לעצמי -למה לעזאזל אתה מתייחס לכל פרט קטן?!, אבל זה לא תמיד עוזר.

למה את מתכוונת ביעוץ ממוקד? 

ותודה רבה על העזרה!

התכוונתי לטיפול. טיפול, שיהיה ממוקד בפחד מסמכות. אני מסכימה איתך, שזה לא עוזר להגיד לעצמך להפסיק כי כרגע אתה לא שולט בזה. המוח הפרימיטיבי מתחיל להכנס להתגוננות. נסה למצוא לעצמך מנטרה למשל: "שידברו איך שהם רוצים. הם תלויים בי ובעבודה שלי לפחות כמו שאני תלוי בם". בכל פעם, שתרגיש, שמישהו לא מדבר איתך יפה, תרגיל את עצמך לחשוב שהיה לו יום קשה ובטח דפקו אותו במקום אחר. הדיבור הלא יפה - לא קשור אלייך. מה דעתך? אורית

תאמת שאין לי מושג למי לפנות באיזור שאני גר בו לטיפול 

אבל היום עבר היום השני בעבודה,בסך הכל היה בסדר,הבעיה שלי הייתה יותר עם העובדים מאשר עם הבוס.

הבוס ראה שאני עובד ותמיד יש לי מה לעשות אז הוא הניח לי אבל העובדים בכמה מקרים ניצלו את "צעירותי" במקום וביקשו ממני לעשות דברים שאני אישית הרגשתי מושפל לקבל כזאת הוראה מהם,זה אולי נשמע מטופש אבל בעיקר שהם קטנים ממני בבערך 3 שנים או יותר.

בפועל עשיתי את זה את מה שהם ביקשו אבל בפנים הרגשתי כעס עצום,במקרה אחד ניסיתי להוציא את עצמי קצת מהבוץ ולנסות להגיב בצורה כזאת שלא אצא המושפל בסיפור וביקשתי מהם לעזור לי במה שאני עושה גם.

שוב הסיפור חוזר על עצמו באיך שהם דיברו ולא מה לעשות,כי אין לי בעיה לעשות אם מבקשים יפה ולא זורקים פקודות כאילו אני חייל של מישהו.

קשה לי לקחת את זה למקום שזה לא קשור אליי כי אני אדם שחושב לעומק על איך להגיד משהו ובאיזה טון אני לעולם לא אפגע בבנאדם ואגיד לו לעשות משהו שלא בצורה יפה

מזדהה גם. אז מה אם זה לפני 4 שנים!!! עבודה זה לא פשוט. וויווש, את לא לבד, ואני לא יודעת בת כמה את אבל לעבוד במשק בית זה לא פתרון!!!! הפתרון המרכזי בעיני, אחרי שנים של פסיכולוגים, תרופות למיניהן, מדיטציות וכל מה שיש ליקום בארסנל- זה: 1.לעשות ולשקשק עד שאתה כל כך רגיל לשקשק שזה נראה לך טבעי 2.לחרבן על הרגשות שלך וגם של אחרים בפוטנציה. יש למיקי מינאז' משפט כזה: im shitting on you hole life (מתוך beez in the trap)- לנסות שלא יהיה לך כל כך אכפת. כמובן לא מדובר על שבאמת לא יהיה לך אכפת, אבל כשהמצב כל כך קיצוני שאת מפחדת להזיז מהדק ושהנימה שמישהו שמדבר עושה לך חררה, את צריכה להתמקד במה שאת רוצה ולחרבן על כולם. נשמע פשוט? זה הדבר הכי קשה לאנשים כמונו לעשות, אבל צריך לדמיין את זה, לנסות את זה ולתרגל את זה. מנטלית כמובן. לפעמים אנחנו כל כך דואגים לאחרים ורוצים להראות טוב ושיאהבו אותנו ויעריכו אותנו שאנחנו משתתקים וחוטפים בעיות נפשיות. אז אני לא מושלם, אני לא עשיתי מה שרצית כמו שחשבת שאעשה, פישלתי. אני מחרבן על זה. כמובן לא להגיד את זה לאף אחד בחיים, אלא להגיד לך את זה מבפנים. כולם מפשלים, ראשי ממשלה, שרים, אנשי צבא, חברות תרופות, אנחנו מפשלים כי אנחנו בני אדם, ועדיף לעשות טוב ולפשל מאשר לא לעשות כלום. 3. למצוא את היתרון היחסי שלך. מה עושה אותך מיוחדת? מה יש לך לתרום שאין לאנשים אחרים? כשמסתכלים עלייך, במה את נראית לאנשים טובה? (חוץ ממשק בית). כשתמצאי את היהלום שבתוכך, שאת יכולה לעשות טוב יותר, ותלכי בעקבות היהלום שלך, יהיה לך הרבה יותר בטחון עצמי- וגם אם מישהו לא יהיה ממש מרוצה ממך, עדיין תדעי שאת נותנת משהו מעולה, עושה משהו שאת אוהבת ושאת בדרך הנכונה.