הי נץ, קודם כל תרגע. תפסיק להאשים את עצמך. הרבה אנשים חווים תחושות דומות כשהם נכנסים לעבודה, שהתנאים שלה מלחיצים והם מרגישים טובעים... זה קורה להמון אנשים!!, באמת. חוץ מזה יכול להיות שישנה בעיה במקום העבודה ובדרך, שבה הם קולטים אנשים. יכול להיות, שזו לא הפעם הראשונה, שאנשים עזבו מחרדת העומס התחילתי. לא בטוח שהבעיה היא בכלל אצלך. אתה ממש לא מקרה אבוד. מה שכואב הוא הדרך האיומה שבה אתה שופט את עצמך וחוסר הערכה עצמית שאתה מפגין כלפי עצמך. אני חושבת, שהגוף שלך דיבר במקומך....לא נתת מספיק מקום לעובדה שלא אהבת את העבודה הזאת והנפש שלך פשוט לא הסכימה להכנע. יכול להיות, שהיא (הנפש שלך) צודקת ושהעבודה הזאת באמת לא בשבילך ומה שקרה לך זה הדבר הטוב ביותר - לעוף משם. ולפני שעושים עוד החלטות ספר על עצמך. במה עבדת?, מה הכשרתך? במה היית רוצה לעבוד? וכל מה שאתה יכול לספר עלייך....זה יעזור לנו להכיר ולכוון... אורית

"אני פשוט לא מסוגל לסבול לעבוד..... לא מבין את זה",,

זה בעצם שורש הקיום שלנו,,אם יש אצלך עץ שמצמח במקום עלים כסף,זה נהדר,לא צריך לעבוד,או לחילופין אתה בן שנולדת למשפחה עשירה,גם טוב,יש לך את כל מבוקשך,לא צריך לעבוד,,

למה לא מסוגל?? תהיה עצמאי,, תפתח לעצמך עבודה /עיסוק שמעניינים אותך ותהיה עצמאי,[קבל הדרכה וסיוע מהמערכת לחיילים משוחררים,תוכל להעזר גם במחלקה במשרד התמ"ת המסייע לעסקים קטנים ואתה מסודר],כך תחליט לעצמך מתי לקום,מה לעשות,כמה לעשות,מתי להתחיל,מתי לסיים,,,

"אף אחד לא מבין את המצב שאני נמצא בו וקשה להסביר."

כמובן,זה לא "טבעי". אם אתה נכה,פיזיולוגית,ויש בעיה לבצע עבודה זה ברור שיובן,סתם כך?? ברור שלא יובן.

"קשה להסביר"? לא קשה,אתה צריך להתאמץ קצת ולספר על מה מבוסס הקושי הזה של "להסביר".

בדרך כלל אנשים לא מספרים את שעל ליבם-באמת .

קשה להם,לשם כך פונים לקבל "הסברים" להתנהגותם מפסיכולוגים,פסיכיאטרים.

כמו חולה שכואב לו משהו וניגש לרופא לקבל הסברים וסיוע.

גש לרופא המשפחה שלך,בקש הפניה למרפאה לבריאות הנפש,ותקבל סיוע מפסיכולוג,פסיכיאטר במרפאה.

"אני חייב לפתור את הבעיה הזו כדי לנהל חיים נורמלים"--נכון מאד,ראשית כי זו בעיה "קיומית" ושנית בעיה פסיכולוגית.

אתה צריך לפתור את הבעיה כי החיים לפניך,מחר אתה "עלול " לפגוש מישהי/מישהו שימצא חן בעינך ואז יכולים להתעורר קשיים במערכת היחסים.

כל טוב ובהצלחה,,

הי נץ, אני מבינה שהקשיים שלך נובעים מאינטרקציות בינאישיות. כלומר, אתה חושש לא לעמוד בציפיות של אחרים, אתה מפחד שלאנשים יש כוונות רעות כלפיך ובאופן כללי נראה שאתה מרגיש די חריג בחברה, נכון? כתבת שאם אתה נמצא בתוך הבית, אתה יותר רגוע. אני לא בטוחה שזה קשור לזה שאתה לא מסוגל לעבוד. נראה לי שאתה מאד נלחץ מהאנשים סביבך. גם כשהרגשת שיש לך סביבה תומכת, זה מאד הלחיץ אותך שאתה לא "כמו כולם". אתה ממש לא מקרה אבוד, אתה עדיין צעיר ויכול להשפיע על המשך החיים שלך וההתפתחות שלך. אתה יכול לספר יותר על העבר שלך? ככל שנכיר אותך יותר, כך נוכל לעזור לך טוב יותר. אתה לא צריך לחשוש מלחשוף את עצמך. יש כאן אנונימיות מוחלטת בדיוק בשביל אנשים כמוך, שרוצים להתייעץ אך חוששים לחשוף את עצמם. שירי

הי נץ

כמה זמן ניסית את התרופות שניסית?

האם יכול להיות שהיית חסר סבלנות אליהן? כי מהניסיון שלי לוקח לזה זמן להשפיע

וגם ככה אנחנו מראש מדוכדכים וסקפטיים..

אה ועוד משהו חשוב

 המינון! משתנה בהתאם להשפעה עליך ובהתאם למשקל הגוף

הי נץ אני חושב שאתה צריך לחזור לטיפול התרופתי כי חודש זה לא מספיק תיקח תרופות כמה חודשים ותראה שינוי אני אומר לך מניסיון אם תפסיק לעבוד אתה רק תדרדר ולעבוד בצורה שכזאת אי אפשר אז תחזור לטיפול בשבילך ואז תוכל לעבוד בנחת בלי ההרגשות שכרגע אתה מרגיש . מאחל לך רק טוב מכל הלב בהצלחה ואל תתייאש.......

נץ למה שלא תהיה יונה.מיפו זה מתחיל "הדימוי" אני הייתי בסרט הזה,הדבר הכי חשוב זה אורך רוח.ולא להיות פזיז.להתחבר לטוב. בברכה מיקי

נץ, אתה מתאר יעדים ומטרות גבוהות שאתה שואף להגיע אליהם ומוטיבציה להצליח בחיים, ומצד שני יאוש ורצון להיעלם מהעולם, להידרס. אני חייבת להודות שאני מרגישה מבולבלת. האם לפעמים אתה מרגיש ככה ולפעמים אחרת? איך אתה מתמודד עם כל הקולות האלה בתוכך? האם יכול להיות שגם אתה מבולבל לגבי עצמך ואולי אפילו זה מקור הקושי שלך? אני לא בטוחה אם זו רק ההרגשה שלי או גם של אחרים. אני מרגישה שאני צריכה שתנסה לתאר שוב את מה שעובר עליך, אני רוצה לנסות להבין אותך טוב יותר כדי לא להשאיר אותך לבד... שירי

נץ יקר. אני אמשיך לכתוב לך גם מחר כי אני במצב עייפות שלא נראה לי שיאפשר לי להתבטא מספיק טוב. ראשית, הדבר האחרון, שאפשר לאמר עלייך זה שאתה עצלן. אתה ממש ממש לא. מה שכן הוא שיש לך איזשהיא בעיה אובייקטיבית , שעדיין איננו מבינים אותה. כמה שאלות: איך היית כילד?, איך הצלחת ללמוד?, האם אי פעם עשית אבחונים של קשב וריכוז?, האם נחשבת "איטי" מבחינת הספקים בבית הספר? האם אתה מרגיש חרד בקרב אנשים גם שלא בסביבת העבודה? סליחה על ה"חפירה" אני מנסה להבין משהוא.... תודה. אורית

אוי נץ כמה שזה מוכר לי בגלל זה אני בבית כבר מעל לשנה וחצי ניסיתי את כל סוגי הכדורים ללא הועיל ...עדיין מחכה לכדור הפלא

נץ, אני קוראת את כל הדברים שכתבת ואני חושבת שאתה משווע לעזרה מקצועית. למישהו שיסביר לך מה עובר עליך ויעזור לך להרגיש טוב יותר (זה אפשרי!). אני מבינה שאין לך את המשאבים הכספיים ללכת לטיפול (אני חושבת שבמקרה שלך, כדאי להתחיל אצל פסיכולוג או לפחות לשלב אותו בטיפול. נשמע שיש דברים אצלך שהמענה עליהם הוא לא תרופתי). האם שקלת לפנות למרפאה לבריאות הנפש בעיר שלך? המרפאות האלו נותנות טיפול בחינם ויש שם צוות רב מקצועי. אמנם הן בדרכ עמוסות ויש תורי המתנה, אבל שווה להקדים ולעשות את הפניה. זה משהו שהוא אופציה מבחינתך? שירי

הי נץ, קצת קשה לי להמליץ לך האם לעבוד כרגע בתחום שדורש אינטרקציה רבה עם אנשים. אני מבינה שאתה מקווה שדרך זה יפתרו לך חלק מהקשיים הבינאישיים. המחשבה שלך נכונה, כי הדבר הכי גרוע שאתה יכול לעשות בשביל עצמך הוא להימנע מקשר. אבל גם לא בטוח שכדאי ללכת דווקא לקיצוניות השניה כבר עכשיו. יכול להיות שכדאי שתעבור איזה תהליך עם עצמך לפני שתאתגר את עצמך בעבודה שדורשת הרבה מיומנויות בינאישיות. לגבי המרפאה לבריאות הנפש, הדיסקרטיות שם נשמרת ברמה מאד גבוהה, זה אחד מעקרונות האתיקה הראשונים בתחום בריאות הנפש. אבל, מן הסתם, מי שמגיע למרפאה כזאת, הם אנשים שיש להם קשיים רגשיים. מה שאני מציעה הוא שתעשה שם סיבוב, תגיע סתם, תיכנס ותראה איך נראה המקום, נראה לי שזה יעזור לך פחות לחשוש. חוץ מזה, אתה זכאי לסבסוד מקופת החולים שלך. זה עדיין לא זול (כ 160 לפגישה), אבל מאפשר לך להגיע באופן פרטי לפסיכולוג. שירי