אני בת 29 בקרוב.מאז שאני זוכרת את עצמי היה חשוב לי איך שאני נראת.אף פעם לא הייתי שמנה ,משקל המקסימום שהגעתי אליו היה 52.

ואז התחילו להעיר לי ששמנתי ושאשמור.אמא שלי עזרה לי,אכלתי רק לחם קל ומעדנים של 0% וירדתי מהר מאוד למשקל 47(הגובה שלי הוא 160)

אחכ זה נעצר.כי הכריחו אותי לאכול.ואז גיליתי את המשלשלים,זה היה כשהייתי בת 14.ומאז ועד היום אני מכורה.

עברתי טיפולים שמרתי על משקל מסוים ואז לפני שנה עברתי תאונה ושיקום אחריה.במהלך התקופה הזאת ירדתי די הרבה במשקל ואז משהו קרה לי.פתאום החלטתי שזה לא מספיק וכשהתאוששתי היה לי ברור שאני לא מתכוונת לעלות במשקל.היום אני בתת משקל וחיה עם זה בשלום.בשלום מהבחינה שחוץ מלקחת משלשלים(ומדובר על כמויות גדולות מאוד ) האוכל לא מנהל אותי.אני אוכלת,מבלה ונמצאת בחברה.אני לא חושבת על המשקל שלי כל היום,כל עוד שאני לוקחת משלשלים זה "שומר" עליי לא5 לעלות במשקל.רק שלאחרונה בסיפרתי לחברה על זה והיא אמרה לי שאני אנורקטית וחולה.נכון שאני מתייבשת הרבה פעמים,מתעלפת וחלשה קצת אבל זה מחיר שנראה לי הגיוני לשלם.אני לא מרגישה שזה חריג או שונה מכל מישהי שעושה דיאטה ונמנעת מאוכל.אני כן מבינה שזה לא הגיוני לעיתים,בעיקר כשאני מקיאה מהרעלה.אבל רק כך אני מצליחה לסבול את עצמי ולהמשיך לתפקד ברמת החוץ.אני בטיפול בגלל בעיות אחרות אבל לא מביאה את הנושא הזה לטיפול כי הוא לא נראה לי חשוב או שבגלל שאני מפחדת שמהטפל יעצור אותי ואני לא חפצה בכך.

אני רק רוצה לא לעלות במשקל ,אין לי שאיפה לרדת.האם זאת באמת בעיה?