מנהלי קהילה
תחושת ניתוק
שלום אני בן 20. כרגע בצבא. אני מקווה שהגעתי למקום הנכון.שמעתי על האתר ברדיו וחשבתי ששווה לנסות.
אני בחור שמח ואופטימי ולפני יותר משנתיים הייתה לי חברה ואחרי חצי שנה נפרדנו.הפרידה הייתה קטסטרופה עבורי.עברתי מאז עוד שתי פרידות אבל זה לא משתווה אפילו טיפה למה שהיה עם החברה הראשונה(שזה חשוב לציין שזאת הייתה האהבה הראשונה שלי).בתוך הקשר הייתה לי הרגשה קשה של חוסר ביטחון.פחדתי שמה שאני אגיד יוכל להרוס הכל.לא אמרתי את מה שעל ליבי והייתי מדחיק תחושות בקשר אליה רק כדי שזה לא יסתיים.וזה הסתיים מן הסתם. בתוך הקשר כבר הייתי שרוי במצב של חרדה. לא הצלחתי לישון כמו שצריך ולאכול בכלל היה לי קשה. הורדתי כמה ק"ג במשקל.לאכול הייתה כמו משימה בשבילי שהייתי צריך לעבור.לאחר הפרידה הרגשתי תחושה של ניתוק.מעצמי,מהסביבה.כאילו אני חיי בבועה שאי אפשר לחדור אותה.ואני כמובן לא יכול להתגבר עליה.הייתה במצב קטסטרופלי.הרגשתי שאני לא אני.נכנסתי עוד יותר ללחץ.חיפשתי עזרה וכולם אמרו שזה יעבור לי.שזה בגלל הפרידה.אף אחד לא ייחס לזה חשיבות. חודשיים לאחר הפרידה התגייסתי לצבא ושם מצד אחד המצוקה אפילו החמירה בגלל הטירונות והקושי שם,ומצד שני הצלחתי קצת להשתחרר מהמצוקה כי עשיתי דברים אחרים ולא שקעתי בעצמי ובמחשבות.
הגעתי בסופו של דבר לטיפול אצל הפסיכולוגית בבסיס.דיברנו,זה הקל עלי.אחר כך הפנו אותי לפסיכיאטר ובסוף קיבלתי תרופות נגד חרדה ודיכאון.והאמת שאני לוקח אותם עד עכשיו.והמצב שלי יחסית טוב(עברו שנתיים מאז שהתחלתי לקחת את התרופות-רסיטל וסורבון).אני מטופל אצל פסיכולוג פעם בשבוע וגם ניסיתי היפנוזה.אני חושב שההיפנוזה עזרה אבל לא בצורה משמעותית.
לפי מה שהבנתי יש לי הפרעה דסאוסיאטיבית. אני חייב שרוב החיים שלי בתקופה האחרונה לא מלווה בתחושת מסכנות בגלל תחושת הניתוק.אני מצליח לתפקד וזה לא מנצח אותי.אבל השאלה מתי ואיך אני סוף סוף אצליח לנצח את התחושה הזאת? מתי אוכל להרגיש נורמלי? אף אחד לא יודע.שאלתי כל פסיכולוג ופסיכיאטר שהגעתי אליהם.לאף אחד אין תשובה.יש כיוון אחר?מה אפשר לעשות?
תגובות
BENO1952
נכון,,אף אחד לא יוכל לתת לך תשובה,,
זה תלוי אך ורק בך,,!! כמה אתה באמת רוצה לצאת מן הסיטואציה הזו שבסך הכל באם נסתכל על כך אינה ,,חלילה וחס איזו מחלה סופנית,,!!!
אהבה ראשונה היא אכן קשה !!
אבל החיים ממשיכים ואני מוכנע שתמצא בדרך את זו שתמשיך איתה את החיים ,,כמו רבים רבים מאיתנו,,
תתרכז במה שאתה עושה היום,,אך ורק בזה,,נקה את הראש,,
היחסים החדשים "יגיעו" מבלי שתבחין בכך,,
אלו החיים בחור,,
כל טוב,,
רספוטין
חוץ מזה שאתה רגיש מאוד את נורמאלי לחלוטין..לא כל האנשים הם אותו דבר ולכל אחד יש את השריטות שלו אז למה אתה מלקה את עצמך?
מאיזה תחושה אתה רוצה להפטר?
אייל7
מתחושה של ניתוק.שאני לא מרגיש אני
אורית זאבי יוגב
הי איל.
אני בהחלט מבינה את הסבל שלך חוויה של ניתוק "האני איננו אני" איננה פשוטה. אבל ,וכאן החדשות הטובות: באמצעות טיפול מסודר ועקבי הפרוגנוזה של יציאה ממצב דיסוציטיבי היא מצויינת.
ההיסטוריה שלך כאדם שמח ואפטימי עוד יותר מחזקת את האופטימיות.
המשאב המרכזי שאתה צריך לגייס עכשיו הוא אופטימיות ביחד עם עבודה טיפולית עקבית וסבלנות.
נראה שהטראומה בקשר הראשון שלך הייתה הרבה יותר מאשר פרידה ואבדן של הבחורה. כנראה שבאיזשהוא אופן היא לחצה לך על כל הכפתורים האדומים ובמהלך הקשר שלך עמה בכדי לנסות לא לאבד אותה - איבדת את עצמך. ייתכן, שהדיסוציצאציה הזאת התחילה כבר שם באותו הקשר, שפרידה ממנו איימה על הזהות שלך ועל מי שאתה באמת.
אשמח אם תספר לנו כאן, מה קרה בקשר הזה?, איך ניסית לרצות אותה?, אילו חלקים ניסית להסתיר בעצמך בכדי "להרוויח" אותה?
עוד חשוב אם תוכל לכתוב לנו באריכות איך היית קודם לכן: ממה נהינית?, מה אהבת לעשות?, מה הרגשת לגבי עצמך?, מדוע הסתיימו הקשרים האחרים ומהם חלומותייך לגבי העתיד?
כן, אני יודעת שזה נשמע הרבה אבל אולי יהיה בכך תהליך תרפוייטי עבורך ולנו יאפשר להבין מה קרה לך טוב יותר.
בנוסף, יכול להיות, שהטיפול התרופתי תורם אף הוא להרגשת הזרות מאידך, כמובן שאין זה הזמן לנסות להפסיקו.
התמד כפי שכתבתי לך בטיפול, סיים את הצבא בנה את חייך וכשהזמן יבשיל יהיה מקום (בליווית יעוץ מקצועי כמובן) לנסות להפחית את המינון התרופתי.
והכי חשוב זכור שיש לך את כל הסיבות בעולם "לצאת" מתחושת הניתוק.
אורית
אפרת_זיו
הי!
אני ממש עברתי פוסט טראומה כתוצאה של פרידה ומבינה לגמרי על מה אתה מדבר וחווה.
ממרומי גילי אני יכולה לכתוב לך שזה לא יימשך כך לעד - אם זה מעודד.
זה לא שחזתרי במאה אחוז להיות עצמי השמחה של קודם, אבל בהחלט אני שגם יודעת לשמוח וגם מפוכחת וגם כבר מכירה את עצמה.
מה שכן זה תהליך שלוקח זמן ולא רק זמן אלא גם חוויות. קרי, כל אימת שתמשיך להשתבלל ולא לחיות ולהתעמת עם אנשים וסיטואציות - לא תרחיק את עצמך מהמצב שאתה תקוע בו ולא תתקדם.
קל להגיד - קשה בקרב. אבל זו הדרך שאנ מאמינה בה.
לגבי התרופות - הן גם מקהות חושים ואולי מפה קצת מחיקת האני שלך? אולי שווה להחליף או לשנות מינון? שים לב שקריטי למנן לפי משקל הגוף.
אני פה לכל שאלה! תחזיק מעמד.
רספוטין
מאחר ואתה מכיר את האני שלך ואת מה שאתה(מה ההבדל?) האם אתה מתכוון בין מה שאתה היום ובין איך שהיית בעבר או שאתה מנותק מהרגשות שלך? ואם אתה מכיר את האני שלך הרי שאתה במודעות ואין כאן דיסוציאציה.
לאורית, איך אפשר לדבר על פרוגנוזה ללא הכרות עם מצבו הסוציואקונומי של איל?לא חסרים נתונים?
אייל7
איזה כיף לראות כל כך הרבה תגובות.כנראה שבאמת הגעתי למקום הנכון.
אורית,נראה כי את מבינה טוב מה אני מרגיש. אספר לך איך היה הקשר.
הקשר שלי עם רותם,אותה בחורה שהפרידה שלי ממנה הייתה קטסטרופלית התחלק לשני חלקים.
חצי ראשון טוב וחצי שני פחות טוב עם הדרדרות עד שהקשר ניהיה ממש לא טוב.
אני חייב לציין שממש התאהבתי בה.הקשר היה סופר ריגשי.המון מילים חמות,שירים שכתבתי לה,מכתבים.מה שכן אני זוכר שבהתחלה הייתי אני,הבאתי את עצמי,עשיתי המון דברים שאני אוהב ולא הרגשתי שאני תלוי בה. עם זאת כבר אחרי חודש,שפעם ראשונה רבנו,הרגשתי שהיא לא מקבל אותי לגמרי כמו שאני.היא הייתה עם חברה שלה באוטו וגם אני הייתי באוטו.את חברה שלה לא סבלתי והחברה שלה דיברה איתה על משהו די אישי בזמן שאני איתה ואחר כך החברה שלה ביקשה ממני לצאת החוצה.ורותם לא אמרה כלום.אחר כך היא קראה לי ממש חזק ואני ג'ינג'י אז היא קראה לי ג'ינג'י וזה לא משהו שאני מצפה שחברה שלי תקרא לי ככה.בקיצור הייתי עצבני עליה ולא הגבתי לה כשהייתי מחוץ לאוטו למרות שהיא קראה לי.אחר כך שהיינו לבד היא התחילה להתעצבן למה התנהגתי ככה ולמה התעצבנתי. היא לא נתנה לי לבטא את מה שאני מרגיש באמת לגבי דברים שהיא עושה. משהו נוסף זה היה בעניין שאני לא מספיק ג'נטלמן.היא טענה שאני לא מספיק משלם עליה,למרות שהייתי משלם עליה יותר מידי(ובקשרים הבאים אחריה גיליתי כמה בחורות לא מתות על זה שמשלמים עליהם).וגם זה הגיע לזה שאני לא מספיק מעניק לה,שהיא לא מרגישה מיוחדת מספיק איתי. וזה היה אידיוטי לגמרי לדעתי כי אני הייתי סופר אוהב ומשקיע ונתתי מעל ומעבר וזה לא הספיק לה.עם זאת המחשבה על לאבד אותה זה היה ממש כמו לאבד את החיים שלי.לא הייתי מסוגל לחשוב על זה.וגם כשאמרתי לה פעם שאני פוחד לאבד אותה,היא התעצבנה ולא קיבלה את זה.ואמרה שברור שאפשר לחשוב על זה,אבל זה לא טוב לדבר על זה.
אני זוכר שפעם שרבנו באמת והיא לא הסכימה לדבר איתי יומיים אחרי הריב וזה היה כמו סוף העולם בשבילי. היא עברה תאונה והייתי איתה יומיים ברצף כמעט כל היום אחרי התאונה.וביום אחרי זה רציתי זמן לעצמי ולדברים שלי,ואמרתי לה שנפגש באותו היום ושאדבר איתה על זה. ובסוף רשמתי לה באיזה 3 בצהריים שאני לא אוכל להפגש איתה היום כי אין לי זמן כי יש חתונה בערב. וזה הרגיז אותה נורא כי הבטחתי לה שאפגש איתה.היא הייתה במצב רגיש,אך הייתי הכי דואג ואיכפתי בעולם.והתקשרתי אליה בלי סוף עד שהיא ענתה ואמרה שהיא לא רוצה לדבר איתי עכשיו.אני זוכר שאמרתי לאחותי "רבתי עם רותם.מה אני יעשה?!" והייתי בפאניקה. ואני בעצמי לא ראיתי בזה שום דבר פסול במה שעשיתי,אבל המילה הקטנה שלה הפילה אותי.הייתי תלוי בה באופן גמור.היא הייתה כל החיים שלי.
כל כך פחדתי שנריב שהייתי מכריח את עצמי בכוח להיות במצב רוח טוב ולשדר משהו חיובי למרות שהייתי בדיכאון ובחרדה,רק כדי שהיא לא תראה שמשהו לא בסדר איתי,כי אחרי הכל זה היה קשור אליה.למרות שבסופו של דבר היא גילתה את זה,ושאלה אותי אם זה אם לפני זה הייתי מרגיש תחושות של לחץ וחרדה לפניה?ואם לא הייתי אוכל כמו שצריך ולא יושן כמו שצריך? ואמרתי שלא הייתי מרגיש ככה. וזה היה שובר אותי.הייתי נכנס לחרדות קשות בגללה. לאכול הייתה כמו משימה מורכבת בשבילי.פחדתי,כל כך פחדתי שנפרד.זה מצחיק אבל את כל הטוב שלי בחיים תליתי על הקשר איתה,למרות שלא היה לי טוב איתה באמת.
בחיים האישיים,עם החברים ועם המשפחה לא הייתי בשיאי בכלל. גם לא דיברתי עם החברים עליה יותר מידי וגם כשדיברתי איתם ושיתפתי אותם במה שאני מרגיש,הם אמרו שהיא מטומטמת ושהיא עושה לי לא טוב,וכעסתי עליהם על זה.רק כדי שמישהו מבחוץ לא יגיד לי שהיא עושה לי רע,למרות שידעתי את זה בעצמי.
למרות כל הרע שהיא עשתה לי,אהבתי אותה בצורה מטורפת.יש כל כך שירים שמזכירים לי אותה עד היום וגורמים לי לבכות.אני חושב שהתאהבתי בה ולא אהבתי אותה,לא באמת אהבתי את מי שהיא,את ההתנהגות שלה.התאהבתי בכל התחושה החזקה הזאת.בריגוש,בשירים,במילים של "אני אוהב אותך".כל אלו היו כמו כל החיים שלי.ריגשו אותי תמיד והעיפו אותי לעננים.
בקשר לשאלה השניה..לפניה לא הייתה לי זוגיות.היא הייתה האהבה הראשונה שלי.יצאתי עם בחורות אבל לא הייתה לי זוגיות.מה שאני יכול להגיד אבל,שתמיד רציתי חברה בצורה קיצונית וקינאתי מאוד בחבר שלי שהייתה לו מישהי. וכשיצאתי עם מישהי,נאחזתי בזה וזה עשה לי טוב.היה לי את הקטע של התלות מאוד. לפניה ואחריה אני חושב שאני אותו בן אדם.נשארתי בן אדם שאפתן,שרוצה להרגיש את עצמו ולהגיע הכי טוב שיש,ולהצטיין.יש לי המון תחביבים:מוזיקה,גיטרה,בישול,ספורט,חקלאות,אמונה ותורה. אני בן אדם מאוד רגיש ואיכפתי ואני באמת אוהב את מי שאני.
היו לי גם שתי מערכות יחסים בשנתיים האחרונות.מערכות יחסים קצרות יחסית.של חודשיים-שלוש כל אחת. היה לי כואב אחרי כל מערכת יחסים וגם אחרי כל אחת תחושת הניתוק העצימה. לא נשברתי והתפרקתי כמו אחרי רותם.כמובן שלא היו את העוצמות כמו שהיה עם רותם. ממה שהסביר לי הפסיכיאטר,התחושת ניתוק העצימה כי הניתוק בעצם מגן עלי מפני חוויות קשות,וברגע של פרידה זאת חוויה קשה אז אני מתנתק עוד יותר. מה שכן התלות בבחורה פחתה,ולא הייתי מכין את עצמי לפני כל שיחת טלפון איתה כדי שלא נפרד.הרבה דברים השתפרו והיו לי גם הרבה חוויות מתקנות,כמו הקטע שאני לא מספיק ג'נטלמן.והבנתי כמה שאני ג'נטלמן גם אם לא שילמתי על הבחורה,וזה גם טוב אם מתחלקים חצי חצי.
זהו...זה מה שעולה לי עכשיו.
תודה רבה על העזרה,
אייל.
אורית זאבי יוגב
הי איל יקר.
אתה נשמע בחור נפלא ורגיש אבל כנראה, למטה, עמוק בפנים לא מספיק מעריך את עצמך ומאוד תלוי בפידבק החברתי.
רותם, כפי הנראה, הייתה עבורך סוג של ניצחון, השגת את מה שרצית. היא כנראה היוותה עבורך סמל למה שצריך להיות לך בחיים. נראה, שיותר מכל ההערכה העצמית שלך הייתה תלויה בה.
אינני מכירה את רותם אבל ממה שעולה מדבריך, היא כפי הנראה הרגישה את העצמה האדירה שיש לה עלייך מה שגרם לה להתעלל בך יותר ויותר ואתה, שהרגשת, שכל עולמך תלוי בה, היית מוכן לעשות ה כ ל ולעוות את רגשותייך האותנטיים רק בשביל לא לאבד אותה.
הדרישות של רותם ממך, התובענות שלה, נראה כאילו הצרכים שלך כלל לא היו חשובים בקשר הזה אלא רק שאלת מילוי הצרכים שלה.
האהבות האלו הן נוראות ומייסרות ו....אין להם שום קשר לאהבה אלא לאובססיה.
ישנו סרט נלא על הבת של הוגו - "אדל הוגו", סיפור אמיתי על אדל שהתאהבה בקצין בצבא שהיה לה רומן איתו. הבחור כלל לא התיחס אליה ברצינות וזנח אותה אחר כך לאנחות. אדל התחפשה לגבר רדפה אחריו באוניות והגיע עד הודו (נדמה לי) שם חולה והזויה המשיכה לעקוב אחריו עד שלא זיהתה יותר את דמותו ונפטרה.
כמובן, שהקצין הנ"ל לא הגיע לקרסוליה של אדל המצלחת והיפה .....
הסרט מדגים את כוחה של אובססית האהבה.
ברור לחלוטין למה פיתחת תחושת ניתוק - כל כך סבלת וכאבת שהיה עדיף לך כבר לא להרגיש כלום....סוג של מנגנון הגנה.
אני מבטיחה לך שעוד כמה שנים, כשתהיה מחובק עם בת זוג אוהבת ונפלאה, כמו שמגיע לך....תודה לאלוהים, שמילט אותך מהקשר עם רותם ואפילו לא תצליח להבין למה הרגשת כך.
האם יש בילדותך טראומה של נטישה?
אורית
אייל7
אני לא חושב שיש לי טראומה של נטישה.אף פעם לא ננטשתי.הייתי ילד מאוד חסר ביטחון זה בטוח.עכשיו אני הרבה יותר בטוח בעצמי ומאמין בעצמי.אני גם מאומן עם מאמן אישי שמאוד עזר לי בשיפור הביטחון העצמי ועזר לי להבין לגמרי מה אני שווה.
אורית זאבי יוגב
מעולה. אני חושבת, שאתה בדרך הנכונה. בטוחה.
אני מאמינה, שמה שקרה לך לעולם לא יחזור על עצמו מאחר ואתה במקום אחר לחלוטין....וכשגם אתה תאמין בזה מעטפת ההגנה תחלש.
אורית