מנהלי קהילה

דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים.
אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.

מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית.
בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר.
בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי.
כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/
אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה.
לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!

אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים.
בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב.
דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילהאישפוז בשיבא
אישפוז בשיבא
01/09/12 0:30
6 תגובות
הי מיכל אני חדשה בפורום ובאתר בכלל אני סובלת מבולמיה במשך שנים לפני מספר חודשים שיצא חוק שאי אפשר לקנות משלשלים לבד אז נגמלתי לחצי שנה כמו כן הלכתי לטיפול פסיכולוגי שלא עזר +לדיאטנית לאחר תקופה עברתי לטיפול בתל השומר בקבוצת תמיכה ודיאטנית , הפסקתי ללכת למרות שזה דיי עזר , נכון להיום המליצו לי ללכת לשיבא לאישפוז הפחד הכי גדול שלי שממש יכרחכו אותי לאכול יותר ממה שאני אוכלת היום (תפריט שניתן לי ע"י הדייאטנית ) רק הפחד הזה מונע ממני להתאשפז חזרתי 2 בשבוע למשלשלים ואני צריכה הקניית הרגלי אכילה אבל עלי לקבל איזשהי הבטחה שלא יכריחו אותי לאכול הרבה -זה פשוט ימנע ממני להגיע
מה המגמה בענייני האכילה בבית החולים אודה לתשובה
תגובות
כדאי לך לקרוא גם את זה
מיכל אפק
הי אושר,
לא יכריחו אותך לאכול הרבה. יתנו לך לאכול את מה שאת צריכה. לבנות במשקל תקין אשר סובלות מבולימיה נותנים מה שנקרא "תפריט איזון", והוא זהה לתפריט אותו המאושפזים לוקחים הביתה לאחר השחרור כתפריט מומלץ לאורח חיים בריא. זהו תפריט שאדם אמור לא לעלות ממנו במשקל ולא לרדת. להשאר מאוזן במשקל הגוף הנכון לו.
בכל מקרה, את תשתחררי מהאישפוז במשקל תקין ומאוזן. על כך אני יכולה להתחייב (בהנחה שתשתפי פעולה באופן מלא עם הצוות והאישפוז כולו כמובן).
מה שכן - הימים הראשונים באישפוז עלולים להיות לך לא קלים בכל מקרה. האכילה עלולה להיות מפחידה עבורך. הבטן שאינה רגילה להכיל אוכל מבלי לשלשל אותו עלולה להתנפח וכד'. אלה תופעות מוכרות ושכיחות והן יחלפו תוך כמה ימים.
אני ממליצה לך להגיע לפגישה אחת של מעקב דיאטני בתל השומר לפני האישפוז, ושם תוכלי לשאול את כל השאלות ולשתף בכל החששות.
בהצלחה,
אשמח לעמוד לרשותך בכל שאלה נוספת,
מיכל
אושר 2
תודה רבה , הייתי במספר פגישות בתל השומר כרגע אני אצל דיאטנית המתמחה בהפרעות אכילה שנמצאת קרוב יותר אלי מה שמפחיד אותי הוא שאני לדוגמא בגובה של 175 ואני מוכנה לקבל את עצמי (ע"י עזרה של ציפרלקס ועבודה עצמית ) במשקל של 57 . ולא כמו במשקל שהייתי לפניי כ 9 חודש 54 . אני כבר שנתיים הוכ
לת יום יום עם מחטב בטן עד אמצע הברכיים גם בחום של 40 מעלות כבר 20 שנה לא נכנסתע לים כי נמנעתי ללכת עם בגד ים כפי שציינתי אני עובדת עכשיו על עצמי ובחודש וחצי האחרונים הלכתי 3 פעמים לים :) כל הכבוד לי כמובן שעדיין לא מוכנה להחשף בפניי חברים אבל גם זאת התקדמות
dreams
א. אם הנתונים שכתבת נכונים- את לא במשקל תקין - הBMI שלך נמוך מ-18.5. המשקל שדורשים להגיע אליו באשפוז הוא לפחות BMI של 19, אז כן - ידרשו ממך לעלות במשקל, ולא- ממש לא אכפת להם באיזה משקל את "מוכנה לקבל את עצמך"
ב. אני לא יודעת מה התפריט שלך עכשיו. התפריט המינימלי באשפוז הוא 1800 קק"ל (כפי שמיכל כתבה תפריט איזון) ואת נדרשת לאכול את כולו. אין כאן ויתורים. אם את לא מסיימת מהצלחת- את נענשת.
תעשי את החשבון שלך- האם את רוצה להישאר בשליטה אבל עם ההפרעה, או האם את מוכנה לוותר על השליטה המדומה הזו בשביל הסיכוי לשנות משהו .
מיכל אפק
חולמת - מילים כדורבנות
אושר - אני רואה שאת מתקדמת. באמת כל הכבוד לך. אם את מצליחה לעלות למשקל של 57 בכוחות עצמך, ולהיגמל ממשלשלים !!! - אין סיבה למהר לאישפוז.
57 אינו משקל תקין עבורך, אבל אני מאמינה שאם תצליחי להתמודד עם האתגר בכוחות טיפול אמבולטורי, את תשלימי את השאר בהדרגה.
ההמלצה שלי היא להיות בטיפול, דיאטני ופסיכולוגי. בנוסף כמובן להיגמל מיידית ממשלשלים.
אם את רואה שתוך חודשיים - שלושה זאת לא המגמה - אז אישפוז יכול בהחלט להיות נחוץ.
בהצלחה
אושר 2
חשבתי ועדיין מאמינה שאצליח אבל הצוות הטיפולי שלי קייםי ישיבה והחליט שהם "נכשלו במשימה" ז"א שאני לא מתקדמת בטיפול האמבולטורי . כיוון שאני בטיפול לפחות שני אם לא שנה וחצי וחוץ מהפחתה משמעותית במשלשלים אין כ"כ שינוי בהרגלי האכילה , ואם אני קונה משהו שנמכר בחבילה אני פשוט מסיימת את כל החבילה באותו היום אין לי גבולות , לכן אני גם מפחדת להכניס כמויות מרוכזות של אוכל הבייתה בעיקר לחם שסופו של הכיכר להיגמר בארוחת הערב .
היום הייתה לי פגישה עם הפסיכיאטרית שלי ועם אמא שלי בפגישה התחייבתי כן להגיע לאישפוז לכשיגיע תורי , כשהגעתי הבייתה בכיתי במשך שעות ! זו החלטה מאוד מאוד קשה במיוחד שנראה לי שאם היה אישפוז יומי זה היה נהדר בשבילי מעיין בררת מחדל של טיפולים אינטנסיבים מאוד ועם זאת לצאת הביתה אחר הצהריים
טוב אני מנסה לשכנע את עצמי ומקווה מאוד שאעמוד בהתחייבות שלי למרות שזה מפחיד מאוד
מיכל אפק
ב ה צ ל ח ה באישפוז!!
אשמח לשמוע איך הולך לך, ונשמח להיות לך כאן לתמיכה וחיזוק.
מיכל