אכן הדרך הנכונה. אבל זה כמו לספר להמונים על קיומו של מקום אוטופי ואורח חיים אוטופי. ידוע שיש בישראל אחוז קטן של אנשים כמוך ששילב פעילות גופנית לתוך שגרת חייו ונהנה ממנה. מרבית האכלוסיה בישראל לא עושה שום סוג של פעילות גופנית. צריך למצוא את הדרך לשלב יותר ויותר סוכרתיים בפעילות גופנית כלשהי. הליכה פשוטה משך שעה אחת ביום לא מצריכה, בריכה, אופניים או ציוד יקר ועושה בדיוק את אותה עבודה נפלאה על הגוף...

כל הישג גדול מתחיל בצעדים קטנים! גם לאורי לקח זמן רב והתמדה רבה להיות היכן שהוא נמצא כיום. לאורי אין ציוד יקר, והוא מסתפק במועט - יוגה בבית, רכיבה בחוץ (אופניים לא יקרות) ושחיה בבריכה. תירוצים יש לכולנו, ועשייה אין - רק בכך אני מסכים איתך, ובכל זאת.... צעדים קטנים יביאו אותך ואותנו בסופו של דבר למקום שבו אורי נמצא ומוביל בדוגמא אישית!

לא ירדת לסוף דעתי. אני דווקא מסכים אתך. טענתי העיקרית היא שצריך להוריד את חסמי הכניסה עד למינימום האפשרי כדי שנראה יותר אנשים שחיים נכון. לצערנו המקרה של אורי אינו מלמד על הכלל. אני דווקא מאלה שהפסיקו לתרץ והתחילו לעשות והתוצאות שלי... הלוואי על כל עם ישראל... כן... כולל הבריאים...

הרעיון ברור, והביצוע פחות. בפועל, גם אתה וגם אורי הגעתם לשם לאחר עבודה רבה, ואתם יכולים להוות דוגמא. זה שאינכם מעידים על כלל - זה ברור! אחרת לא היינו צריכים את השיחה הזו כלל, כי כולם היו שם(-: