הי רפולי יקר.

יש לי חבר טוב, שכל הזמן התרגשו עליו כל מני צרות ואסונות והוא תמיד עם חיוך ומנטרה , שכל מה שקורה קורה לטובה - בהתחלה צחקתי עליו

ולאט לאט ראיתי, שזה פשוט עובד. המנטרה הופכת למציאות, לדוגמה: נשרף לו הבית, לחלוטין ולא היה לו ביטוח. פתאום, באמצע החיים עם אשה וילדים הוא נותר בלי מחסה לראשו ואז (ואני לא ארחיב בסיפור) אישרו לו (מרוב רחמים) איזה חלקת אדמה.

החלקה התגלתה כחלקת אלוהים ואפילו נמצאו בעמקה כמה אוצרות. היום תשעה חדשים אחר כך הוא מתגורר בבית מפואר (כל החברים התגייסו לעצב ולשפץ ולתת ממיטב כשרונותיהם), שסמוך לו הוא הקים פינת חי שהפכה לעסק מניב....

וזו רק דוגמה אחת.

החלטתי שאני אתרגל את צורת החשיבה הזו גם...אני אספר לך איך אני מתקדמת....

רפולי, חסר לי הסיפור שלך. אבל מה שברור לי שהמחלה השתלטה לך על הרגש....נכון, לא נעים לקחת כדורים אבל זה רק כדורים. עדיין יש לך רגליים, ראש טוב ונפש.

במצבים האלו אחד הדברים החשובים ביותר הם להיאחז בחיים, בתחביבים, בחברים, בעבודה, להפוך את החולי לשולי.

אני מטפלת הרבה בבני נוער וילדים, שחלו בסוכרת נעורים אינני יודעת אם אתה מכיר את המחלה אבל מדובר בחיבור למשאבת אינסולין, בדיקות דם רבות ותכופות והזרקה קבועה של אינסולין, למעשה האדם צריך לתפעל את תפקודי הלבלב שלו מבחוץ.

לפעמים אני עצמי שואלת "איך הם מצליחים לעמוד בזה?", אבל כמעט כל מטופלי חזרו לשגרה מלאה כולל שירות אינטנסיבי בצבא וכמו שאמרה לי רק אתמול המטופלת שלי (בת 19) :"אם הייתה באה פיה ומבקשת למלא משאלה שלי, הסוכרת לא הייתה הדבר שהייתי מבקשת לשנות היא כל כך חלק מהחיים שלי כמו לצחצח שיניים שאני לא רואה בה שום מגבלה אמיתית".

ספר לי יותר על עצמך ומה קרה לך

אל תתיאש.

אורית

שלום לך

אני חושבת שאתה עובר שלך שכל אחד שמתבשר על מחלה/בעיה בריאותת כזו או אחרת - עובר. וכמו כל שלב - זה עובר. אתה תפנים ותתחזק ותלמד להיאחז בדברים הטובים והקטנים ולמצות אותם.

אורית שלום הסיפור שלי הוא כזה שבגיל 26 עברתי אוטם שריר הלב שלוש פעמים כיום אני מושתל דפיברילטור ויש לי אי ספיקת לב של 25%

ומועמד להשתלת לב

בגלל הלב עברתי כמה דברים כמו PE כמה פעמים וDVT גם כמה פעמיים זה בקצרה הסיפור מאז אני נילחם אני לא ישקר ויגיד שאני שוכב כל היום

אני עובד בתור קונדיטור וקשה גם

פשוט נימאס לי להילחם במחלה באמת שאין לי כוחות יותר  אין לי אין לי  אני עייף  אורית

למה זה מגיע לי  היה לי הכל לפני והיום אין לי כלום

אני לא רוצה ללכת לישון כל יום ולשאול את עצמי אני יקום בבוקר אני לא מסוגל עם זה יותר מהפחד הזה שאולי הקוצב יפעל

אני כבר לא ישן  בגלל הפחד הזה שאני יעבור משהו בלילה אני לא מסוגל  כבר

הי רפולי יקר.

קודם כל זה נפלא שאתה עובד ואני כבר מזמינה אצלך עוגת חלומות לאירוע הטוב הבא בחיי.

ספר לנו מה אתה אופה?, מהי המומחיות שלך?, במה אתה טוב ומה אתה אוהב לעשות?

אני מכירה הרבה אנשים עם קוצב והם חיים מצוין...חלקם יותר טוב מאחרים, שהלב שלהם כביכול בריא....ואחרי השתלה השמיים יכולים להיות הגבול.

אני מבינה אותך, מאוד מבינה...אבל אתה חייב לצאת מהסרט הזה אתמול פגשתי בחור בן 24 מושתל כלייה והוא מאוהב ועובד ואמר שהחיים הם "סבבה"....לגבי התרופות שדוחות שתל הוא אמר שזה לגביו "כמו אשה שלוקחת כל לילה גלולות נגד הריון".

מה שהורס אותך עכשיו זה הפחד וסרטי האימה שרצים לך בתוך הראש....תחשוב איך יראו לך החייים עם אותה מציאות רק בלי האימה?

מי תומך בך?, האם אתה נמצא בטיפול?, מה עוזר לך להתמודד.?

כתוב לי וננסה ביחד להתקדם

אורית

וואי נשמע לי סיוט מה שעובר עליך וברור שזה לא פייר ולמה זה קורה לי ולמה ככה ולמה היום ולמה בכלל

אבל חייבים לצאת מהשאלות האלה כי נתקעים בלופ שאין לו תשובות ופתרונות והוא לא מוביל לשומקום טוב :(

אגב יש פה גם קהילת לב עם מומחים וזה.

יש במשפחה שלך רקע של בעיות לב?