שלום אסף,,
יש אפשרות לקבל טיפול פסיכולוגי דרך הקופה שלך,
גש לרופא/ת המשפחה דבר איתו על  כך ותקבל ממנו הפניה.
עליית המשקל שלך כמובן מובנת ממצבך הפסיכולוגי,,
כל טוב.

 קראתי את מה שכתבת ונשמע שאתה בכאב ובלבול, האם אמך בתמונה? מה אומרת החברה שלך על המצב? האם הקשר השתנה גם איתה? האם אתה מטפל באביך?...יש לי כל כך  הרבה מידע חסר שיהיה ממש לא אחראי לתת עצות. משתתפת בתחושה הבאסה שלך.

הי אסף.
אכן אתה מתאר סיטואציית חיים מדכדכת בהחלט.
השאלה המרכזית היא מתי התרחשה התאונה של אבא שלך?, כמה זמן אתה מרגיש כך?
רגשות כמו אלו שיש לך הם חלק מאבל על מה שקרה לאבא שלך והם נורמאליים וטבעיים. לא פשוט לבן לראות את אביו סובל ובמידה מסויימת לעמוד חסר אונים מול הכאבים הפיזיים והנפשיים בלי יכולת לעשות דבר.
וכן אין לי ספק, שתחושותייך כלפי בת זוגתך נובעים מאותו הדכדוך - דיכאון בשל מה שקורה בסביבתך.
אם השינויים המשפחתיים הללו התרחשו לא מזמן הרי שרגשותייך תואמים את הטראומה שהמשפחה עוברת ובהנחה שאינך סובל מדיכאון ובדרך כלל חיוני ונמרץ כלפי החיים. הזמן עושה את שלו והכאב מהסוג שאתה מרגיש מתפוגג.
במידה והתאונה התרחשה לפני זמן יחסית רב ואתה מרגיש שנכנסת למצב כרוני ואין סימני התאוששות הרי שהדברים הם אחרים.
אם אינך רוצה ללכת לטיפול הרי שאתה צריך למשוך את עצמך בכוח חזרה לחיים. מה זאת אומרת?
ראשית, עשה לך בכל יום רשימה של דברים שאתה רוצה לעשות או להשיג.
הכרח את עצמך לעשות ספורט גם אם אין לך חשק אל תוותר - ספורט מסייע מאוד לדיכאון.
קבע עם החברה שלך פעילויות שעושות לכם כייף: סרטים, טיולים.
הכי חשוב להקיף את עצמך באנשים - חברים, שאתה יכול לדבר איתם על מה שקרה, קורה ולבטא את הרגשות שלך. אל תשאיר בבטן - דבר!
אינני יודעת מה אתה מרגיש היום כלפי אבא שלך, האם יש דברים שהיית רוצה לעשות איתו? יכול להיות שאם היית יכול להרגיש יותר אקטיבי ופעיל ביחס אליו היית מרגיש יותר טוב עם עצמך.
ספר יותר על עצמך ועל מה שקורה לך בחיים באופן כללי וננסה יותר לכוון את התשובות....
ובקשר להשמנה. הדבר הכי חשוב הוא שלא תלחיץ את עצמך עכשיו. ככל שתמצא דברים משמחים ונעימים לעשות בחייך כך תראה שהמשקל שלך מתאזן והעלייה נפסקת. כשנמצאים בסטרס ובדאון עולה הורמון שנקרא קורטיזול וגורם לנו לרצות יותר מאכלים שומניים ומתוקים. כך שהדבר הכי חשוב מבחינתך כעת הוא לטפל ברגשות.
אורית

ראשית כל אני רוצה להודות על התגובות!
אני אוסיף קצת פרטים:
התאונה קרתה לפני בערך עשר שנים והמצב היה שתמיד תמכנו באבי כל הילדים וגם אמא שלי הייתה בתמונה מהיום הראשון ועד עכשיו.
נכון להיום רק אני ואמי גרים איתו בבית. הוא לא עושה כלום כיוון שהוא לא יכול להפעיל את עצמו כך שהוא כל היום בבית . הקשר שלי איתו לא הכי טוב אפשר לומר וזה מתבטא בריחוק כיוון שניסיתי כמה וכמה פעמים לדבר איתו על זה אבל לא עוזר לי כלום אז וויתרתי. אני יותר משתף את אמי בכל העובר עלי ואנחנו דיי מחוברים ומשתפים אחד את השני במה שעובר עלינו. אבי קיבל לא מזמן כסף מהביטוח הלאומי ואיתו הוא סגר את כל החובות שלו. את כל החובות שלי ושל אמי הוא לא ממש מתעניין לסגור או לפחות לעזור . אמי עבדה מאוד קשה בכל התקופה שמיום התאונה והיום היא ממש בקריסה נפשית ואני חושב שמה שמחזיק אותה זה הקשר איתי שיש לה למי לפרוק.
אני משלם בשנה 26000 שקל שכר לימוד וזה קשה לי מאוד , אני עובד בעבודה לא קלה שיש בה גם משמרות לילה אך השכר הוא גבוה ולכן אני ממשיך שם ולא מחליף כרגע אך כל זה לא מספיק כיוון שיש לי הוצאות שוטפות ולכן איני עומד בתשלום של הכל . יש לי מלגת לוחמים שמכסה לי חלק אך את החלק הנוסף אבי עזר לי רק בשנה האחרונה ולכן נוצרו לי פערים שקשה לי לסגור
אני מנסה לצמצם את עצמי כמה שאני יכול אך גם זה לא ממש עוזר.
בת זוגתי רואיה לשבח על התמיכה והפרגון שהיא נותנת ואין לי ספק שמצאתי את שלי אך מה שבעיה פה זה שאני לא תמיד משתף ואני גם לא יודע איך להוציא את זה ממני כך שהרבה מאוד נשמר בתוכי. התחננתי לעצמי שאולי אשב לבד ואצליח לבכות ולפרוק אך זה לא קורה.
לפני כשבוע סבתי נפטרה בערב החג ואפשר להגיד שסאת הפעם היחידה שבכיתי בכמה שנים האחרונות. חשוב לי לציין כי בכיתי בגלל העובדה שראיתי את אבי בוכה וזה משהו שבכלל נדיר לראות אז זה דיי שבר אותי אבל נכון לעכשיו יש לי את אותה הרגשה חנוקה כזאת שלא נותנת לי לשחרר.
עוד משהו שאני מרגיש זה שאבי מצד אחד סומך עלי ותולה בי את כל כולו ומצד שני הוא מאוד מאוד ביקורתי כלפי כך שזה דיי מרחיק אותי ממנו כי לא נעים כל הזמן לשמוע כמה זה לא טוב וכמה אני לא בסדר או כל מיני דברים לא חיוביים.
אני רוצה לציין עוד עובדה שנראת לי חשובה וזה שאני מתקשה לשחרר את הרגשות וזה אני לא יודע למה ממש אבל נראה לי שזה משהו שקרה מאז שנפרדתי מהאקסית שלי לפני שלוש שנים בערך הפרידה הייתה כתוצאה מלחץ משפחתי הם לא ממש אהבו אותה וזה גרם לי בסופו של דבר לטעות של חיי ועד היום אפשר לומר כי יש לי כעס לא קטן על בני משפחתי כי אפילו שמצאתי את בת זוגתי ואני מאושר אני מאמין שאת הפגיעה בי זה עשה וכנראה עשה טוווב.
טוב אני מקווה שעד לפה זה מספיק ואם לא אשמח לענות על שאלות יותר ספציפיות כי אני לא רוצה להרגיש חופר.
תודה לכולם.

הי אסף.
אכן, עכשיו התמונה יותר מתבהרת.
נראה שאתה עדיין מתאבל על החברה הקודמת שלך ומחזיק הרבה כעס על העובדה "שנכנעת" ללחצים. יכול להיות שגם זו אחת הסיבות לכך שקשה לך להתמסר לזוגתך למרות המשלמות שלה.
האם באמת נפרדת רק בגלל לחץ משפחתי?, האם באמת עשית את הטעות של חייך? - הרי יש לך עכשיו בת זוג תומכת ואוהבת אז מדוע אתה מרגיש שזו הייתה הטעות של חייך?
האם יכול להיות שאתה מתלבט בנוגע לבת זוגתך ולא מעז לבטא זאת בפני עצמך?
אני לא מכירה אותך מספיק בכדי להמליץ על טכניקות שחרור אבל יכול להיות שאתה צריך לכתוב לעצמך מכתב על כל מה שקרה ודבר ראשון לסלוח לעצמך!. גם אם נכנעת למשפחתך ולא היית צריך לעשות זאת (בדיעבד לפי הרגשתך) כנראה שאז היו לך נסיבות סביבתיות וחברתיות שלא איפשרו לך לעשות אחרת.
כתוב מכתב כזה, שרוף אותו או שלח אותו לים.
יכול להיות שכדאי לך למצוא מקום שבו תוכל לצרוח כאוות נפשך בלי שאף אחד ישמע ולשחרר.
אולי כדאי כספורט להצטרף לקיקבוקסינג או לסוג פעילות שיש בו שחרור של אגרסיות. אחרי השחרור הזה יבוא הבכי.
אתה נשמע לי בן טוב ומסור ואתה צריך לזכור זאת ולהיות שלם עם כל נה שאתה נותן או נתת.
משמרות לילה הן הרסניות למצב הרוח והן מהוות טריגר ולפעמים גורם מרכזי לדיכאון. יש מקום בכל זאת לשקול שנוי מקום עבודה.
אולי לפצל את הלימודים....
בנוגע לאבא שלך יכול להיות שכדאי להזמין מטפל משפחתי הבייתה. האם אבא שלך מקבל סיוע נפשי, נראה שיותר מכל הוא זקוק לכך.
האם יש לו מסגרת שהוא יוצא אליה? האם עבר תהליך שיקום?
טוב, יש כאן מלאי שאלות. אתה יכול לענות בקצב שלך ובסוף נגיע למחשבה מחודדת יותר בנוגע לאיך כדאי להמשיך....
אורית
אתה נשמע לי בחור מאוד אינטיליגנטי וחרוץ

שוב תודה על התגובה המדהימה.
אז אני אענה על השאלות בזו אחר זו על מנת שיהיה לך יותר ברור.
אין טיפול משפחתי לאבא שלי כיוון שהוא דיי עצמאי פשוט אין לו מסגרת והוא כל היום או רוב היום בבית או למטה במרכז מסחרי שכונתי כזה.
הוא לא עבר תהליך שיקום הוא רק מטופל ע"י כדורים כמו שציינתי.
לגבי בת זוגתי אני לא יודע בוודאות אם יש לי התלבטות לגביה אני פשוט לא מוצא את הדרך להביע את הרגש יש בה המון דבראים נפלאים שלא היו לי אצל האקסית זה נכון שאני הושפעתי מלחצים ומי היה יודע מה היה עכשיו אילולא כל הלחץ וההחלטה שלי אבל בתוך תוכי אני יודע בהסתכלות לאחור שהאקסית זאת לא מי שחיפשתי פשוט הפגיעה קשה לי וזה קשה לחיות כשאתה יודע שהחליטו בשבילך זה בדיוק כמו שיחליטו לי מה ללמוד ומה לאכול וכל מיני דברים דומים.
אני לא יודע איך בדיוק לסלוח לעצמי.
אחרי שכל זה קרה המשפחה פשוט לא התעניינה באיך שאני מרגיש ואפילו ניסיתי לחזור בזמנו לאקסית אך זה לא הלך כי אני פגעתי בה אפילו יותר כי הרגשתי שאני לא יכול להסתיר כלום ועד היום אני דיי מתקשה להסתיר אז ישר שמים לב למצב רוח שלי.
אמרתי לאקסית את האמת על המשפחה שלי ואפילו הודתי בפניה שאני מטומטם ושאני ממש מצטער אבל אין לי דרך להחזיר את הזמן לאחור ומה שנעשה זה נזק שאי אפשר לתקן אני לא מוכן לחיות בצביעות עם המשפחה שלי שהיא יודעת בדיוק מה חושבים עליה והם מצדם כאילו יתנהגו רגיל פתאום רק המחשבה על זה הורגת אותי.
ניסיתי לכתוב בזמנו מכתב על איך שאני מרגיש ועל מי שאני כועס והכל אבל לא ממש הלך לי.
באמת שלגבי בת זוגתי הנוכחית אין לי שום תלונה ברור שיש לנו מחלוקות וריבים אבל בשורה התחתונה היא בעיני אשה לחיים ולכן אני לא חושב שמשהו בה לא טוב ואני יודע שזה משהו אצלי.
עוד משהו חשוב זה שאני בן אדם שלא מרבה לדבר עם אנשים על צרותי ולכן אנשים לפעמים מתלפאים לשמוע מה מצבי כשאני כבר מספר ואומרים שזה לא נראה כי אני חי במאין שני עולמות נפרדים. מנגד אני כן מרבה לתת לאנשים לשפוך את ליבם אצלי ותמיד יש לי מקום בשביל כל אחד ואחד.
אני מתנדב בעמותת עלם בפרוייקט מגדלור שעוזר לבני נוער במצבי סיכון להצליח במסגרות השונות וגם שם יש את כל הכאב של הבני נוער אבל זה פשוט מספק אותי שאני יכול לעזור להם.
לפני שנתיים בערך הייתי באימון אישי ושם היא אמרה לי שאני טוב מדי ואני נותן לאחרים לשחק לי בחיים במהלך האימון דיי שיניתי דברים אבל שזה נגמר לאט לאט הכל חזר לקדמותו.
אני מרגיש שהיום אם אני לא אדבר אף אחד לא ישאל מה קורה ולכן גם קשה לי להוציא כי אני רואה מישהו שלא טוב לו אפילו שאני לא מכיר אני ישר שואל ובלי שאני צופה את זה מתפתחת שיחה שהבן אדם מספר לי דברים שרק אלוהים יודע.
אני מקווה שהוספתי עוד מידע שיעזור ואשמח לענות על עוד שאלות אם צריך.
תודה רבה,
אסף

הי אסף.
ממה שאני קולטת ממך. אתה אדם עם המון כוחות  - מרשים. זה שתמיד נשאר בקרב ואף פעם לא בורח גם כשהפגזים שורקים מסביבו.
אתה גם תומך באמא שלך, גם לומד גם מתנדב גם עובד ומבין השורות ניתן להבין, שלמרות המצב המשפחתי הקשה שרתת כלוחם בצבא. שאפו!

השאלה היא מה אתה עושה עבור עצמך?
אנשים כמוך הם נדירים למדי. יש להם מעינות של נתינה והם קשובים למה שקורה לאנשים בסביבתם. מרבית האנשים אינם כאלו. לא בגלל שהם רעים הם פשוט לא כאלו...ולכן בכדי לעורר אנשים למצוקה שלך אתה צריך "לצעוק" לא ברמת הקול אלא לדבר כך שתשמע. הכנס לעצמך לראש שהאחריות להישמע היא עלייך ולא תלויה ברצונם הטוב של אנשים...
אני מבטיחה להמשיך לכתוב. כרגע בגלל תקלה אין ביכלתי להמשיך...
אורית

אוקי אני ממשיכה...

יש לי הרגשה שחלק מהקשי שלך לבטא רגשות כלפי החברה שלך נובעת אולי מאיזה סוג של הרגשה ש"אם אתה הולך איתה הם ניצחו". ב"הם": הכוונה למשפחה שלך שגרמה לך להפרד מהחברה הקודמת .
ייתכן, שהחברה הנכחית שלך, בהיותה מצלחת אוהבת ומתאימה מאשרת את ההתנהגות של המשפחה שלך שעליה אתה לא מוכן לסלוח.
בראש שלך כפי הנראה ישנו קשר (כנראה לא מודע) בין היכולת לאהוב את החברה הנכחית לבין הוויתור והכעס על עצמך ועל המשפחה.
אם אכן ההשערה הזאת נכונה (אתה תגיד לי...)
אז ככה: נראה לי שחשוב שתבין, שהחברה הזו לא גוזלת לא גזלה ואף לא מוכיחה את צדקת הורייך. בין האהבה שלך כלפיה לבין האהבה שלך לקודמת אין כל קשר אמיתי.
כל אחת מהן קשורה למקום אחר בחיים.
לגבי החברה הקודמת: למרות שאתה אדם מרצה ונותן אתה גם יודע לעמוד על שלך היטב ולהלחם על הדברים שאתה מאמין בהם. יכול להיות שההתנגדות של המשפחה שלך ביחס לחברה הקודמת נגעה באיזה מקום בתוכך, שלא היה שלם איתה ולכן איפשרת ללחץ הזה להכניע אותך.

יכול להיות שאם החברה הקודמת הייתה מדהימה בעינייך, כליל השלמות והאשה שלמענה היית מוכן להיאבק - לא היית מוותר למשפחה.

בנוסף, וכאן אני נוגעת בסליחה העצמית כל אחד מאיתנו יכול להימצא בתקופה שבה יש לאחרים כוח רב יותר על רצונותיו. העובדה שאתה בן מסור ונאמן להורייך גם היא מהווה סלע כבד מאוד על הרצון החפשי שלך, שכן אתה מתהלך כל הזמן בין הטיפות בכדי לא לפגוע.
במצב זה גם קשה לי לראות כייצד היית יכול לנהל זוגיות עם בחורה שאיננה "מקובלת" על ידי הורייך, שהרי בשנים אלו אתה צמוד לשניהם (לטוב ולרע ) ומאוד משפע ממצבי רוחם.
שילובם של כל אלו אומר, שהחיים ממשיכים וה"זיווג" הזה לא נועד להיות. כשתשחרר אותו יהיה קל יותר להרגיש כלפי הנכחית... (כך אני מאמינה).

לגבי אבא שלך, כדאי אולי לשתף את הרווחה. יכול להיות שבאיזשהיא דרך, עובד שיקום יכול לסייע לו. ומעבר לכך, ההרגשה שלי היא שחלק מזה שהוא יורד עלייך קשורה אולי לעובדה שאתה אדם פעיל ומתפקד ואילו הוא שקוע בנכותו. הדרך שבה הוא נוהג נראית לי חלק ממחלתו (ואולי גם אופיו במידה מסויימת) ואיננה קשורה להתנהגותך או התנהגותה של אמך. אבל בהחלט, שניכם צריכים לקבל סיוע כייצד לחיות עם אדם שנמצא במצב שלו
ומעכיר את החיים באופן תמידי.
לא לעד תוכל לחיות עם אמך - היא חייבת לקבל טיפול ואפילו תרופתי ולהחליט נפשית ופיזית כייצד להתמודד עם החיים המשותפים עם אביך. החוזק חייב לבוא ממנה ולא להשען על נוכחותך.

נראה לי שאת הדברים העיקריים כתבתי אבל אמשיך בהתאם לתגובותייך.

אורית

היי אורית!
טוב אז שמחתי לראות את התגובה שלך יש נקודות אור בנושא אך עדיין רחוק.
השלמתי עם המצב שהאקסית היא לא בשבילי ואני גם מודע לזה אך עדיין משום מה אני מרגיש כאילו הגוף לא משחרר רגשות כמו הגנה כדי לא להפגע עוד פעם.
אפשר לומר שאחרי הפרידה הקודמת הייתי בדכאון ובכיתי לא מעט ובעיקר בגלל הקושי הרבה שהמשפחה שלי השאירה אותי לבד אחרי שעשיתי מה שרצו. אבל השלמתי עם זה ואני מאוד מאושר שיש לי חברה כיום שהיא טובה ואוהבת וטוב לי איתה אבל אני לא מצליח לשחרר ויש הרבה מצבים שכשלא טוב לי והיא שואלת אותי אז אני מתחיל לצחוק והיא שואלת למה אז אני אומר לה לא יודע סתם צוחק וזה בגלל שאני לא מרגיש את הנוחות לספר ולא בגללה שוב זה משהו שלא בסדר אצלי.
אני משחחר הרבה אצל אימי והיא גם משתפת אותי ודיי טוב לי ככה אך הנוכחות של אבי מעיקה עלי ועושה לי לא טוב
אפשר להגיד שבימים האחרונים אני בקושי מדבר איתו וזה בגלל שהוא כנראה לא מעריך מספיק את מה שאני עושה בשבילו.
אחי ואחותי הגדולים ממני כבר בקושי בקשר איתו בגלל אותם דברים כולם פשוט מלאי כעס עליו אבל הייתה פעם שניסינו לשבת כולם ולדבר איתו והוא פשוט הלך ולא עלה הביתה. אני בטוח שאם אני יעזוב את הבית הוא יקבל סטירה ואז הוא יבין כמה אני חסר אך שוב אין לי את האומץ כי אמא שלי מאוד חשובה לי.
אני לא רוצה לעשות צעדים מאחורי הגב של אבי ולפנות לרווחה מה גם שאני לא במצב של לדבר איתו ולהגיד לו מה אני מרגיש.
הוא עושה לאחרונה המון דברים שמכעיסים אותי גם אם הם לא נוגעים אלי באופן ישיר וזה מרחיק אותי עוד יותר.
בקשר לסליחה העצמית אני מרגיש שאני גם כועס על עצמי יותר מאשר על בני המשפחה אני לא מוצא את הדרך לפתור את זה ולסלוח לעצמי כי אני דיי כועס על עצמי גם היום כשאני עם הנוכחית ואני לא מצליח להוציא רגש.
לפני כשבוע סבתי נפטרה מצד האבא ושהייתי בבית חולים אז היה רגע שבו בכיתי , אני לא זוכר אם אמרתי לך את זה אבל אני מזכיר בכל אופן מה שכן כשבאתי לחברה שלי אחרי זה היא חיבקה אותי ושהיא שאלה איך אני מרגיש שוב צחקקתי ולא יכולתי להראות רגש לא יודע למה.
אני מקווה שנמשיך בהתכתבות הזאת כי היא עושה לי טוב.

תודה רבה
אסף

אבא שלך איננו מאוזן נפשית ולהרגשתי אמך ואתה אינכם מצליחים להבין זאת באופן רגשי. הראייה לכך היא הפגיעות הגדולה שאתם חשים ביחס לדבריו אשר חלקם לפחות באים ממוחו שאיננו קודח בכיוון הנכון.
עצוב שאתם סובלים כ"כ הרבה. נראה לי שאם תלמדו לקחת את מה שהוא אומר בפרופורציות המתאמות למצבו תרגישו הרבה יותר טוב.
אינני קולטת עד הסוף את מצבו של אביך אבל אם הוא איננו מאוזן נפשית וגורם לפגיעות כ"כ קשות לסביבתו גם עבורו וגם עבור אמך וגם עבורשאר המשפחה הייתי מנסה להשיג עזרה בכל דרך גם אם זה אומר "לפעול מאחורי גבו".
אם לחץ עובד עליו יכול להיות שגם אתה וגם אימא שלך יכולים לפעול עליו ביחד. מה יקרה אם לדוגמה היא תאיים לעזוב את הבית יחד איתך אם הוא לא ילך לטיפול?
אורית