לקשת- מ אחלת לך אינסוף אושר והצלחה, אמונה והמון תקווה וכוחות להמשיך הלאה, תהיי חזקה, אל תוותרי על החלומות שלך, אני בטוחה שתצליחי בלימודייך ותהיי מטפלת מצויינת והמטופלים יאהבו אותך ויעזרו בך הרבה, בטוחה שיש בך המון לתרום לאחרים. הייתי רוצה עוד כמה שנים גם להיות במקום הזה שלך של קבלה לאוניברסיטה. גם אני הייתי רוצה ללמוד מקצוע טיפולי. בהצלחה בהכל!

לקשת, היי איך את מרגישה..
לשאלתיך- אני רק בתחילת הדרך, יש לי עוד הרבה ללמוד עד התואר ובעיקר אני חושבת שמונע המצב שלי, הרגשות והמחשבות הקשים שבהם אני שרויה, אינסוף הרגשות כישלון, אמונה קטנטנה שישנה ושאני מנסה בכל כוחותיי להיאחז בה לא לתת לה לחמוק מידיי מנשמתי, אמונה שאני מנסה בכל יום להגדיל, אפילו במעט, אבל זה קשה, זה כמו לטפס על שרשרת אינסופית של הרים גבוהים כמו השמיים.
אבל אני יודעת שאם מקונן בי הרצון הזה להצליח, בעיקר הרצון לחיות אחרת, להיות במקום אחר, כל פעם בחיפושים אחרי מקום שיעשה לי טוב יותר, אני יודעת שאם יש את זה ויש לי כל פעם קצת את עצמי, אז אני אצליח.
מאחלת לך הצלחה בהכל, שוב
הרבה כוחות ואושר.

shura היקרה,מבינה מאוד את המקום הזה שצריך "בציפורניים" לתפס למעלה וזה קשה.רוצה קצת לשתף במצבך ובמחשבותיך?אולי אוכל לסייע לך והאיר בפניך "קיצור דרך"?אני לא רוצה לתת עיצות ולספר מניסיוני מבלי לדעת שכן זה מוביל לקלשאות.תבחרי מה בא לך.זה או זה. שהה לך שבוע טוב דעה

בגלל תקלות רפואיות לא התחלת ללמוד.ממתנה לשלושה מהלכים בראותיים ולאחרהם "אני יוצאת לדרך".מאמינה שאת שנת 2011 אתחיל במצב הרבה יותר טוב.ואז...מבחינתי השמים יהיו הגבול.

היי קשת. האמת שמאוד קשה לי, קשה לי לתאר איך אני מרגישה במילים הכל כ"כ מעורפל אצלי ולא ברור
ההתמודדות נורא קשה לי חשה שהכל נופל עלי ואני לא מצליחה לאחוז בכלום, לא מצליחה לאחוז את עצמי, מאבדת את עצמי בתוך כל ה בלאגן וזאת רק ההתחלה אני לא רוצה לתאר לעצמי איך אהיה אחר כך.
מצתערת על החוסר אמונה, אני מנסה בכל כוחותיי להיות אופטימית אבל זה מאוד קשה. יש בי את הרצון לצאת מכל זה והרצון הזה חייב איכשהו להחזיק אותי לגרום לכך שלא אוותר.
תודה על הכל לילה טוב