מנהלי קהילה

דנה צינמן ליטרט
פסיכולוגית קלינית. למדתי באוניברסיטת תל אביב, אני מטפלת בילדים, נוער ומבוגרים.
אני עובדת כבר הרבה שנים במערך להפרעות אכילה לילדים ונוער בתל השומר, תחילה כמדריכה במחלקה להפרעות אכילה, בהמשך פסיכולוגית באשפוז יום, עשיתי את ההתמחות האשפוזית במחלקה וגם את התזה כתבתי בנושא הפרעות אכילה והפחד מהחיים. בשבע השנים האחרונות אני פסיכולוגית במרפאה להפרעות אכילה (הייתי שותפה בהקמתה). בנוסף, יש לי קליניקה פרטית ברמת השרון שם אני מטפלת גם בבוגרות המתמודדות עם הפרעות אכילה.

מורן וילנר סקאל
שלום, אני מורן, פסיכולוגית לאחר התמחות קלינית.
בשנים האחרונות עבדתי במרפאה וגם במחלקה להפרעות אכילה לנוער בתל השומר.
בעבודתי פגשתי מקרוב את המצוקה, הקושי והמורכבות שפוגשות המתמודדות ופוגשים המתמודדים עם הפרעות אכילה, ונושא זה קרוב מאוד לליבי.
כיום יש לי גם קליניקה פרטית בצפון תל אביב : https://www.moranws.com/
אני מאמינה שחלק חשוב מתהליך ההחלמה הוא היכולת לא לחוש לבד, בייחוד במצבים וברגעים בהם נדמה שאף אחד אחר לא מבין מה עובר עלייך, והתחושה יכולה להיות מאוד בודדה.
לתחושתי, כל אחת וכל אחד ראויים לחיות חיים מלאים ועשירים, ואני מאחלת לך להצליח להגיע לכך!

אפרת וייס שורץ
נעים מאד, אני אפרת, דיאטנית קלינית, בעלת 12 שנות ניסיון בטיפול בהפרעות אכילה במבוגרים ובמתבגרים.
בוגרת תואר ראשון בתזונה מטעם האוניברסיטה העברית ובעלת תואר שני במדעי הרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב.
דיאטנית קלינית בצוות הטיפולי של המרכז להפרעות אכילה במבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, חברה בצוות הטיפולי במסגרת הדיור המוגן של הבית השיקומי לנשים מחלימות מהפרעות אכילה בהוד השרון, ומטפלת במבוגרים ובמתבגרים המתמודדים עם הפרעות אכילה בקליניקה פרטית בהרצליה.
כמוניהפרעות אכילההפסד ורווח?!
הפסד ורווח?!
09/01/12 11:27
4 תגובות
שלום לכולם,
שאלה שעלתה בטיפול שלי:"מה הרווחתי/הפסדתי מהפרעת האכילה שלי"?
אשמח שתשתפו אותי בדיעותכם/ן,
המשך יום נעים!
תגובות
כדאי לך לקרוא גם את זה
dreams
לא קשה להבין מה הפסדנו. זה ברור לחלוטין. אני אישית מתקשה להבין מה לעזאזל אני מרוויחה. למה אני את זה לעצמי?? התשובה הראשונה שעולה לי בראש זה שליטה. ברור לי שזה לא ככה. התשובה השנייה שעולה לי היא שקט- שקט וסדר בראש והתנהלות היומיומית שלי. כשאני לא אוכלת אני עסוקה מידי בלהתמודד עם היומיום. כשאני אוכלת ומחזיקה תפריט הראש מתבהר ועולות יותר מידי רגשות ומחשבות שאני פשוט לא יודעת איך לאכול אותן.
Noa
1. רווח להימנע מכאב בצורה תת הכרתית.
2. קבלת תשומת לב, בעיקר מאמא.
3. הערכה אודות החוזק הנפשי.
4. תחושות של כוח, עליונות, ייחודיות.
5. שבריריות פיזית שמזמינה דאגה מאחרים.
6. הימנעות מהתפתחות גוף מבוגר - הגוף הילדותי והדקיק, מנסה להימנע מהתחייבויות של מבוגרים שמלוות בבגרות ועצמאות, הימנעות מגוף נשי.
7. מרד פסיבי נגד הדמויות הסמכותיות והחודרניות, ה"אני השולט"!
8. לאכול מן העוגה ולהשאיר אותה שלמה בעולם המודע במיוחד למשקל הגוף.
9. מילוי משבצת ה"זמן החופשי".
10. בליעה בצורה סמלית של רגשות מאיימים במקום להתמודד איתם בצורה תקינה.
11. ביטוי סמלי של כאב וזעם.
12. שחרור לחץ וחרדה, כתוצאה מפעולת ההיטהרות.
13. השגת פרטיות בתוך מסגרת משפחה חודרנית או דרשנית.
14. קריאה דו משמעית לעזרה והבנה.
15. הימנעות מעימות עם אנשים או סיטואציות מסובכות, הימנעות מקשרים, אירועים וכו'.
16. השגת ביטחון עצמי שקרי.
17. השגת דימוי עצמי שקרי.
18. התנהגות אסרטיבית התופסת את המקום של המניפולציה, האגרסיביות או הפסיביות.
19. סגידה לפרפקציוניזם וציפיות בלתי מציאותיות לגבי הישגיות.
20. אפשרויות לביטוי אנטי-בריא של כוח ושליטה.
21. עודף תלות בהערכה חיצונית.
22. טכניקות להתמודד עם חרדה, בדידות וזמן פנוי.
23. אמון בעצמי ואך ורק בעצמי.
24. תירוץ מושלם לאי אינטימיות וקשרים כי איני משלימה עם גופי שלי.
25. הבית תמיד יישאר:"הבית", לא יזרקו או ינטשו אותי כל עוד אני חולה.
מיכל אפק
וואו, איזו רשימה מרשימה, כנה וחזקה.
ומה הצעד הבא?
חווש