יעל שלום,
אמנם שנה זה לא טיפול ארוך, במיוחד לא אם הוא לא אינטנסיבי, ובכל זאת ייתכן וזה הזמן לשקול אישפוז. במחלקה של הילדים בניהולו של פרופ דני שטיין יש בית ספר בו לומדים את כל החומר הנדרש כך שהלימודים של בית הספר לא נפגעים כתוצאה מזה. ייתכן ואת זקוקה לפרק זמן של טיפול אינטנסיבי, כמו מעין "גמילה", במקום מחזיק ומכיל, ושילוב של טיפול תרופתי ועוד.

ממליצה לך לפנות אליהם בהקדם.

אל תאבדי תקווה, זה ממש לא חסר סיכוי. את עוד צעירה וכל החיים לפניך.

בהצלחה,
מיכל

קודם כל,תודה מיכל שהשבת מהר על השאלה שלי.
ושנית,כבר חשבנו הוריי ואני על האופצייה הזו לאישפוז במחלקה לנוער אך ירדנו מהר מזה מכיוון שהטיפול הוא כן אינטנסיבי פה בחוץ.. ותמיד אמרו לנו שעדיף בחוץ ולא במחלקות סגורות..מה יבטיח לנו שזה הפיתרון?אם אני מקבלת הכל "בבית" למה שבמחלקה זה יהיה שונה.זה באמת מעניין אותי לדעת.
אני פשוט מיואשת כבר.

מאז שההורים גילו מה שקורה איתי,בעיקר ממה שהתלווה לכל המצב הנפשי[מחשבות אובדניות וכו'.. ] אז הם היו שותפים להכל..
זה כבר כמה שנים.. הם מאוד נרתמים לטיפול הם מאוד משתדלים להוציא אותי מזה. וגם אני רוצה. אבל תמיד יש את השד בראש שצועק לי להכנע. תמיד אני נופלת. זה קשה. אחרי כמה שנים שאני בתוך זה וסביב זה וכל כולי נשאבת לזה אז בבת אחת להירתם לטיפול זה מאוד מאוד מאוד קשה.

הרבה פעמים החברות הטובות מנסות להבין מה עובר עליי בעיקר מבחינת המצבי רוח והן לא מצליחות להבין.. אז אני עוזבת את זה ואפילו לא מנסה להסביר..
זה מטריף כמה שיש מסביבך אנשים אבל אתה לבד.