שלום לך,
דיאליזה צפקית הינה אופציה טובה מאד לטיפול כלייתי חליפי, אולם בארץ, כמו גם בכל רחבי העולם, רק כ--10% מחולי הדיאליזה מטופלים בשיטה זו. להערכתי הבעיה המרכזית היא שהאחריות על הטיפול "נופלת" על המטופל ומשפחתו. אומנם יש תמיכה מלאה של צוות הדיאליזה במטופל בכל בעיה שלא מתעוררת, אולם עדיין על המטופל ללמוד ולבצע את הטיפול בעצמו. מאחר וחולי דיאליזה רבים הם אנשים קשישים, מבוגרים, חולים ורבים מהם גם מוגבלים פיזית, ולא תמיד יש בן משפחה שיכול לקחת חלק בטיפול, השיטה הרבה פעמים מוגבלת מסיבות שאינן רפואיות גרידא. בנוסף, הטיפול בדיאליזה צפקית דורש גם מערך מתאים בצוותי המרפאות הנפרולוגיות/מכוני הדיאליזה, כולל אחות ייעודית, רופא ייעודי לענין, ולא בכל מקום זה קיים.

 והנה תגובה מצד חולה לשעבר.
כפאראמדיק במקצוע,ולאחר שהומלץ לי על דיאליזה,קראתי המון והתלבטתי בין 2 השיטות.
כמוך,עלו בידיוק אותן השאלות,שכן דיאליזה פריטונאלית היתה נראית לי פתרון הרבה יותר טוב מהתלות בהמודיאליזה.
לא רק שדיאליזה פריטונאלית פותרת אותי מהצורך להגיע למרכז דיאליזה אחת ליומיים,למשך כ-4 שעות,אלא גם שרוב התופעות הקשות של המודיאליזה נחסכות.
בהמודיאליזה,מאזן הנוזלים של הגוף עובר שינוי במשך 3-4 שעות, שבמצב נורמלי היה לוקח 48 שעות,מה שגורר היפוטנסיביות,חולשה,הפרעות אלקטרולטריות,ערכי אוריאה גבוהים יותר,משטר נוזלים קפדני וירדה מהירה בפעילות השאריתית של הכליות (אם עוד קיימות).

במהלך אישפוז במחלקת מושתלים,ראיתי שכולם עשו המודיאליזה,ושאלתי אותם לסיבה שלא בחרו בפריטונאלית.
אלו היו התשובות:

30% לערך,בכלל לא הכירו את השיטה ויתרונותיה,והיו מאוד מופתעים מהיתרונות וחוסר התלות,או ששמעו עליה,אך בשל חוסר הפופולריות שלה,לא טרחו לברר לעומק,ולאחר ששמעו ממני על השיטה,הצטערו שלא ידעו על כך קודם.

3 מטופלים איתי,עשו דיאליזה פריטונאלית,אך תוך שנה עברו להמודיאליזה בגלל זיהומים בצנתר,אחד היה במצב קשה.

כפי שד"ר לוין ציינה,היו גם אנשים מאוד מבוגרים,שפחדו להתעסק עם דיאליזה עצמאית.

כך שנתקבל הרושם העיקרי,שבורות וחוסר ידיעה או פחד היו הגורמים המרכזים.

כמהנדס,תוכל לדעתי להצליח לשנות את הפחד אם תצליח למצוא שיטה,שמורידה בצורה דראסטית את פקטור הזיהום,ביחוד בנק' החיבור בין הצנתר לנוזלים,או באיזה שהיא צורה,להציא נקז שמחובר בין הפריטונאום לשלפוחית השתן,עם סוגר אלקטרוני שמסונכרן עם מכשיר הנוזלים,כך שהמכשיר יזרים את נוזל הדיאליזה לפריטונאום,והנקז בסנכרון,ינקז את הנוזל אוטומטית לשלפוחית השתן,וכך תדמה יותר את פעילות הכליות הטבעית.

יש עוד הרבה רעיונות יצירתיים,ואני אשמח אם תרים את הכפפה,ותמצא דרך להקל על חולים אלו.

דר' לוין-יינה ויניב תודה על האינפורמציה.

מספר שאלות המשך -

• ברור כי זיהום (פריטוניטיס) הינו סיבה לקיצור/הפסקת השימוש ב PD. האם הזיהום 'נכנס' דרך קצה הקטטר בזמן פתיחתו בשיחלוף הנוזל או דרך פתח הקטטר בדופן הבטן (exit site) ? מה אומרת הסטטיסטיקה/הספרות הרפואית ?
• ברור גם כי הפרוצדורה נתפסת כמורכבת (דר' לוין-יינה הזכרת צורך בתמיכה מהמשפחה ויניב הזכיר פחד מ'התעסקות' עם דיאליזה עצמאית). תוכלו אולי להרחיב מה בדיוק מרתיע/הופך למסובך את התהליך ? האם רצף הפעולות מורכב ? האם מספר השיחלופים היומי הגבוה מעיק ? האם פרק הזמן לשיחלוף בודד ? 

כנראה שכולם בעייתיים, אבל אני מנסה 'לזקק' במה צריך לטפל קודם.

• האם יש פחד מפני תת-דיאליזה (דיאליזה לא מספקת) מכיון שהפרוצדורה אינה 'בפיקוח רפואי' רצוף אלא ביתית ? (גם מצד המטופלים הפוטנציאלים וגם מצד הצוות המטפל ?)

שלום לך,

הנושא באמת מורכב וסבוך, וישנם פקטורים רבים המשפיעים על הטיפול.

בנוגע לזיהומים - שתי האפשרויות קיימות כמקור לכניסת זיהומים. על פי רוב מדובר בחיידקים המצויים על פני העור (אצל כולנו יש כאלה..)
שנכנסים לצנתר הטנקהוף או דרך הפתח שלו, או מסביב בדופן הבטן. המערכות היום של הצינורות סגורות ולא נחשפות לאויר, אולם לעיתים ההקפדה על הסטריליות אינה מושלמת.

עקרונית, הפעולה אינה מסובכת ואנשים מן השורה יכולים ללמוד ולעשות זאת בקלות. יתרה מכך, היום ישנה אפשרות להתחבר בלילה למין מכשיר שמבצע את השחלופים באופן אוטומטי במהלך השינה, וכך מתחברים לפני השינה, ומתנתקים בבוקר כשקמים, מה שמאפשר ניידות וחופשיות במהלך היום, וזה מעיק פחות מאשר לבצע שחלופים במהלך היום. השחלוף עצמו לוקח כ-30 דקות לערך, ומשך ההשהיות תלוי בכל חולה בהתאם למצבו.

על פי רוב אין תת דיאליזה, והחולים מאוזנים טוב, לפחות תקופת מה. מעבר לנושא הזיהומים שמחייב הפסקת הטיפול, הבעיה המרכזית היא שכעבור מס' שנים (לא רב מאד), הצפק מאבד את תכונותיו הבסיסיות ואינו מאפשר יותר ביצוע של דיאליזה יעילה, וזו סיבה עיקרית לעבור להמודיאליזה בהמשך. ככל הנראה החשיפה המתמדת לתמיסות הדיאליזה תורם לכך.

התמיכה של המשפחה חשובה במצבים בהם החולה אינו יכולה מסיבה כלשהי לבצע את הטיפול לבדו (מחלה חריפה למשל..), ואז יש צורך בגיבוי של אדם שיוכל לעזור ולסייע לו בטיפול.

מקווה שהמידע מועיל

אני שמחה לשמוע שמצבך יציב וטוב לאחר ההשתלה ועוד יותר שמחה על השיתוף..
זו מטרת הפורום, מעבר לשאלות ולתשובות שלי. אין ספק שאין כמו הניסיון האישי, ששווה לעיתים
יותר ממה שכתוב בכל ספר. רק בריאות.

שלום, דר לוין, 
   מאחר ואני מועמד לטיפול בדיאליזה בעתיד הלא רחוק , (קריאטנין 3.5 נכון לעכשו ) , עקב כליות פוליציסטיות וירידה בתפקוד כליותי, בשיחה מוקדמת עם הנפרולוגית שלי היא המליצה לי שבעת הצורך עדיף שאבצע דיאליזה בשיטה הציפקית . היא הבהירה לי שבשל היותי לוקה גם באי-ספיקת-לב ,(EF-15% ) זו השיטה העדיפה בעיניה כי הפיסטולות ביד בדיאליזה המודינאמית גורמות בעיות (אמרה משהו על חמצן ) .הסכמתי עימה ובעת הצורך אעבור את הניתוח להחדרת קטטר ע"ש טנקהוף .
    אני מניח שלשילוב זה של אי-ספיקת כליות ואי-ספיקת -לב יש השפעה משמעותית על הטיפול בדיאליזה . מהן ההשלכות הצפויות מכך? איזה סיכונים מתגברים עקב השילוב ? האם הדיאליזה הופכת למסובכת יותר ? האם יש איסור על טיפול תרופתי כלשהו ? האם ניתן למבצעים דיאליזה ציפקית לנסוע לחו"ל לטייל ?
  אני שואל כי בסה"כ תיפקודי היומיומי די טוב , אני מטייל בחו"ל , לומד באוניברסיטה (למרות שאני בן 67 !) ומבצע פעילות מגוונת אף כי מתונה וללא מאמץ מוגבר .לפעמים סובל מתעוקות-חזה .  
                         שאלה מורכבת , בכל מקרה אודה על התייחסותך . תודה !

שלום לך
אכן כשיש אי ספיקת לב משמעותית, הטיפול בדיאליזה צפקית לעיתים נסבל טוב יותר מבחינת הורדת נוזלים, לחץ הדם וההרגשה הכללית, במיוחד אם יש לחץ דם נמוך יחסית, שמקשה על ביצוע המודיאליזה. אין בעיה לנסוע לחו"ל, ודווקא עם דיאליזה צפקית ההתניידות קלה יותר, זה לא דורש תאום מול מכון דיאליזה במקום אליו נוסעים, אלא רק יש לתאם מול החברה שמספקת את תמיסות הדיאליזה הצפקית, להביא תמיסות ליעד בו נמצאים בחו"ל. יש גם יתרון בכך שאין צורך להגיע 3 פעמים בשבוע לבצע המודיאליזה במכון דיאלזיה במשך מס' שעות, וכל ההתנהלות הימיומית גמישה יותר. הטיפול התרופתי ייקבע ע"י הרופאים המטפלים בהתאם לצורך, ישנן תרופות שמתאימים מינונים, גם בשלב מחלת הכליות בו אתה נמצא. הנחיות תקבל אם יהיה צורך לשנות את הטיפול הנוכחי שלך.

היי ד"ר לוין, אני תלמידה בכיתה י"ב ואני עושה עבודה במסגרת המגמה המדעית הנדסית, יש לי כמה שאלות בנוגע לדיאליזה פריטוניאלית.. היכן נגרם זיהום הפריטוניטיס בדיאליזה פריטוניאלית וע"י אילו חיידקים? איך החיידקים גורמים לזיהום? יש אפשרות לחמם את הקטטר או להכניס לתוכו אלכוהול לחיטוי? מצאתי שיש כמה סוגים של צנתרים לדיאליזה פריטוניאלית, מה ההבדל בינהם? מה הנפוץ? תודה מראש(: