לאחרונה גיליתי שאין מודעות באוכלוסיה לכאבים איסכמיים.

כאבים איסכמיים נובעים מהפרעה באספקת הדם לרקמות השונות. הדבר יכול לנבוע כתוצאה מבעיה בכלי דם, או מבעיה בדם עצמו (קרישתיות יתר). ישנן מחלות בהן לעיתים נוצרת איסכמיה(חוסר חמצן) באיבר מסויים ועם האיסכמיה מופיעים כאבים נוירופטיים. 

נחלות כאילה יכולות להיות סכרת, PVD,  לסינדרום APLA, אנגינה פקטוריס, טרומבוזיס של עורקים ועוד.

כל מקרה כמובן מטופל לגופו והריפוי הטוב ביותר הוא כמובן ריפוי המחלה הבסיסית - למשל איזון הסוכר, מתן נוגדי קרישה, וכיוב'. אולם לעיתים העצבים נפגעים וגם כשהבעיה נפתרת הכאב ממשיך. לעיתים לא ניתן לפתור את הבעיה ואז נותר רק להתמודד עם הכאב.

שני דברים חשובים שנמצאו בהקשר זה -

כאב מעורר תחושת עקה (stress). תחושת עקה מעוררת את מערכת העצבים הסימפטטית לפעולה וזו משחררת חמרים כימיים שגורמים מצידם לעליה בלחץ הדם, דופק מהיר לעיתם הזעת יתר, ותחושת לחץ.

כאשר מדובר בעליה בלחץ הדם המערכת מיישמת את זה ע"י כווץ העורקים הפריפריים בגוף.

אם עורקים אילו מלכתחילה חסומים באופן חלקי או מלא (וזו בעצם סיבת הכאב), הרי כווצם יגביר את חוסר החמצון, וכך נוצר לו מעגל קסמים: 

איסכמיה גורמת לכאב שגורם לכווץ כלי דם שגורם לאיסכמיה וחוזר חלילה.

נמצא שהפסקת הכאב במקרים אילו מעבר להיותו נותן הקלה על הסימנים המעיקים יכול לתרום להקלה במחלה הבסיסית הגורמת לו. זהו בעצם המקרה הקלאסי בו טיפול בכאב תורם ישירות לריפוי המחלה או לפחות לשליטה בה.

בהקשר הזה, לא פעם כשמדובר בכאב איסכמי אנו מציעים לעשות חסמים סיפטטיים. המדובר בטיפול פולשני של הזרקות ולעיתים גם צריבה בגלי רדיו. התערבות כזו חוסמת את המערכת הסימפטטית ולא מאפשרת לה לכווץ את כלי הדם באיברים הנגועים וכך משיגים גם הקלה על הכאב וגם שיפור בזרימת הדם.

אפשרות טיפול נוספת היא השתלת קוצב. קוצה משבש את פעילות המערכת וכך גם מיישם שני עקרונות חסימת הכאב למוח וחסימת המערכת הסימפטטית לגוף.

עד יום דווחו הצלחות יוצאות מן הכלל בשיטות טיפול אילו כולל לאסיכמיה של איברים פנימיים כגון אנגינה של הלב, ואיסכמיה של המעיים.

לכן אם אתם סובלים מאיסכמיה וכתוצאה ממנה מכאב כדאי במקביל לטיפול באיסכמיה להתייעץ גם עם רופא כאב - יתכן שהטיפול לכאב יקל על מציאת פתרון לבעיה האיסכמית.