הי מיכל וד"ר גור,



הייתי שמחה אם הייתם כותבים לי מה הייתם ממליצים לי לעשות:



אני בת 24 ואנורקטית על רקע של טראומה מינית מתמשכת בילדות. מגיל מאוד צעיר נמנעתי ממזון והמשקל שלי תמיד היה נמוך מאוד ולא תקין. כשהייתי נערה אושפזתי ועליתי מ-BMI 13.8 ל-BMI 19. אחרי האשפוז ירדתי מיד בחזרה ל-BMI 17.7, ואחרי עוד כמה שנים ל-BMI 16.7, שבו אני נמצאת כבר כשנתיים. אני לא מקיאה, לא משתמשת במשלשלים, לא מתעמלת באופן אובססיבי, ואין לי מאכלים "אסורים". אני מקבלת מחזור בעזרת גלולות ובדיקות הדם שלי לא מצביעות על בעיה, אבל אני סובלת מקור, חולשה, נשירת שיער, רעד, ומיגרנות תכופות. דימוי הגוף שלי מעוות ואף על פי שברור לי שאני נמצאת בתת משקל אני נראית לעצמי בריאה ולא רזה מדי (להפך, הייתי שמחה אם הייתי רזה יותר), אני נוטה למזער את הבעיה, משוכנעת ש-BMI 16.7 אינו מסכן אותי ואינו מצריך טיפול מיוחד. אני חיה בחו"ל מזה כשנה ונמצאת בטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי וטיפול דיאטני, אבל למרות רגעים שבהם אני מצליחה להתגייס ולאכול כמה שבועות לפי תפריט עלייה, אני לא עולה במשקל, או עולה מעט מאוד ומיד יורדת בחזרה. אני רוצה להחלים ומוכנה לעלות במשקל לBMI 18.5 (הקו התחתון של משקל תקין, להבנתי) אבל לא מצליחה לעשות את זה כבר שנים, ובכל פעם המשקל שלי מתייצב על BMI נמוך יותר ויותר. האם מישהי במצבי יכולה להרוויח משהו מאשפוז נוסף? בגלל שכשהתאשפזתי בעבר תמיד היה מדובר במצבים של סיכון חיים ממשי, במצבי היום (למרות האנורקסיה אני סטודנטית מצטיינת, נמצאת בזוגיות ארוכה ויציבה, יש לי חיים חברתיים עשירים) אשפוז נראה לי כמו פריווילגיה. הייתי שמחה לשמוע מה דעתכם...



תודה רבה!