שלום לך,
ראשית אני מברכת אותך על החלטתך לשאול את השאלות ואולי בהמשך גם לטפל בבעיה.
שנית, אבחנה ראויה ורצינית תוכלי לקבל רק לאחר תהליך איבחון שכולל שיחה בארבע עיניים וכמובן מדידת גובה ומשקל. על מנת לתת אבחנה צריך לשמוע את כל ההיסטוריה וכל התשלשלות ההפרעה.
את כותבת: "מעולם לא הגעתי לתת משקל קיצוני ומעולם לא היו לי סיבוכים בגוף".
אני לא יודעת האם את ואני למשל מגדירות אותו הדבר תת משקל. אני מכירה לא מעט בנות אשר סובלות מהפרעת אכילה שמגיעות ב-BMI של 18 וחושבות שהן לא בתת משקל. זאת כמובן טעות או מה שנקרא עיוות בדימוי הגוף, סימטום הכרחי בהפרעות אכילה.

אוכל לומר באופן חד משמעי שאת סובלת מהפרעת אכילה כלשהי: אנורקסיה, בולימיה או EDNOS (הפרעת אכילה בלתי ספציפית). בשביל לקבוע איזו הפרעה בדיוק כאמור דרושה פגישה ומדידות. בכל מקרה, אישפוז אצלינו במרכז נועד למי שסובלת מהפרעת אכילה, ואין שום קשר למשקל הגוף או לסיבוכים. לעיתים יש קדימות בתור ההמתנה למי שנמצאת בתת משקל מסכן חיים. 

בנוסף, את כותבת: "איך הגיוני שהגוף שלי לא מראה שום סימנים של סיבוכים" - גם כאן לא אוכל להסכים איתך. עייפות, חולשה, כאבי ראש, בעיות בשיניים אלו בהחלט נזקים וסיבוכים של ההפרעה. מה גם שתופעות אלה מעידות על הפרעות חמורות יותר אשר וודא יבואו לידי ביטוי בבדיקות דם מקיפות. הנזקים הם מצטברים, ויראו סימנים קריטים וחמורים עוד יותר ביום מן הימים.

האמירה שמישהי כמוך בסכנה יותר ממישהי באנורקסיה נובעת בדיוק מהמצב אותו את מתארת. כי אם מישהי לא מקבלת אבחנה רשמית של אנורקסיה היא מרשה לעצמה לא ללכת לטיפול, חייה כאילו היא אינה סובלת מהפרעת אכילה בעוד הנזקים מצטברים ומצטברים - ואז הסכנות הן חמורות.

אני מזמינה אותך לפנות אל המרכז שלנו ולקבוע לעצמך אינטייק בהקדם. בפגישת האינטייק תוכלי לקבל מידע מקיף ואישי יותר.

אני כאן לרשותך אם יש לך שאלות נוספות.

יום נעים,
מיכל

 היי מיכל,
תודה על תגובתך.

אני מבינה שבהפרעה יש עיוות כלשהו של דימויי הגוף, אך במצבי כיום הBMI שלי מעל 18.5 ונראה לי בגדר ה19 או ה20. כך שבאמת המשקל שלי תקין לגובה שלי ואידיאלי[?]  כך שאין לי כאן שום עיוות בהקשר זה.
האמת שמעולם לא עשיתי בדיקות דם [אולי פעם אחת או פעמיים וזה היה לפני שנים רבות..] אבל גם כאן הבנתי שהבדיקה יכולה לצאת תקינה גם אם ההפרעה כבר בשלב לפני מתקדם..טרום מתקדם..
אני לא יודעת אם הנזקים מצברים אצלי או לא, בינתיים אין לי שום סימן פיזי מוכח שזה מההפרעה, זה השפיע עלי בוודאות בעניין הנפשי ודי הרס לי את החיים שרציתי לעצמי. נכון שזה עוד לא מאוחר מידי, אבל תוהה אם אצליח לשקם את הנפש במוקדם..[?] שזה בעצם הדבר שהכי מטריד אותי בהפרעה.

אני לא יודעת מה זה האינטייק שדיברת עליו? עם מי הפגישה הזו? מי מאבחן בעצם? מה אומרים לי שם? מייעצים? האם זה מופיע בתיק הרפואי שלי?
עד היום נמנעתי מללכת למרכזים ומקומות טיפול כיוון שאני לא מעוניינת שיכתבו לי כלום בתיק בנוגע לפגישות עם פסיכולוג או כל דבר שנוגע להפרעה, בגלל זה היה חשוב לי מאוד ללכת אך ורק לטיפולים פרטיים.

אשמח לקבל קצת יותר פרטיים בקשר לזה דרך כאן לפני שאני מתקשרת..ואם אתקשר..

שוב
תודה על תשובתך.
יום נעים.

כל אדם יכול לבקש לעבור תהליך הערכה במרכז בתל השומר, בתאום מראש (טלפון 03-5305105), תהליך לו אנו קוראים "אינטייק".

בתהליך האינטייק כל פונה שמגיע אלינו עובר שתי הערכות – אחת הערכה דיאטנית, הערכה שכוללת שיחה עם דיאטנית וגם לקיחת מדדים של גובה ומשקל. השניה, הערכה פסיכולוגית/אישיותית/ נפשית, אשר כוללת שיחה עם פסיכולוגית או עובדת סוציאלית לצורך קבלת רקע אישי, פרטים על השתלשלות ההפרעה, היסטוריה של ההפרעה, רקע על האדם וארועים אחרים בחייו וכד'.

הצעד הראשון הוא לשלוח פקס קצר, בו מתארים את הבעיה ומבקשים להגיע לאבחון. פקס למספר: 03-5305107
לאחר קבלת הפקס יצרו איתכם קשר טלפוני ויקבעו לכם תור להגיע למרכז.
ניתן להתקשר לוודא שהפקס הגיע, למספר טלפון : 03-5305105
חשוב לכתוב שם מלא ומספרי טלפון בו ניתן להשיגכם.
בפקס יש לכתוב בקצרה ממה סובלים, כמה זמן, מה חומרת הסימפטומים.

אם המקרה הוא דחוף, כלומר מצב בריאותי חמור ומסוכן, יש לציין זאת בברור ולהסביר מדוע.
ההמתנה לאינטייק משתנה. לעיתים זה עשוי לקחת גם כחודשיים.

לאחר שתי השיחות האלה החומר מסוכם לכדי אבחנה והמלצה טיפולית.

החומר נמצא בתיק אישי שלך במחשב של בית חולים תל השומר בלבד, ויש עליו סודיות רפואית. כלומר, כל גורם חיצוני שירצה לקבל מידע מהמרכז שלנו עליך יאלץ קודם כל לבקש ממך אישית לחתום על טופס ויתור סודיות. שום מידע לא יוצא מהמחשב של בית החולים בלי אישורך בכתב. המידע הזה לא יופיע אצל רופא המשפחה שלך באופן אוטומטי. את גם יכולה להגיע ללא הפנייה של קופת החולים ולשלם בעצמך את העלות, כ - 110 ש"ח, אם אני לא טועה.

אני חייבת לציין כי רצוי ומומלץ שתשתפי את רופאת המשפחה שלך בסימפטומים מהם את סובלת, ושהיא תבצע בדיקות דם מקיפות ורלוונטיות, לרבות זרחן, אשלגן, המוגלובין, מאגרי ברזל, HCT, פריטין, ויטמין B12 , חומצה פולית, רמות הכולסטרול, טריגליצרידים.
זה שאת לא מרגישה סימנים פיזים לא אומר כלום על הנזקים הפיזים!!

 אני לא מנסה להציג..המצב הספציפי שלי הוא רחוק מלהיות קריטי.

וכן חבל על עוד שנים מוחמצות..אבל זה כבר משהו אחר..

וחוצמזה הפחד שלי והרצון העז שלי להשאיר את ההפרעה בגבולות שלי ובעולם האישי שלי, זה לא נראה לי משהו כלכך רע..אם הייתה אפשרות הייתי משלמת גם 1000000 דולר למקום פרטי שיאבחן אותי וייעץ לי מאשר שזה יהיה לי באיזה תיק בבית חולים עם תווית של הפרעה..
וואלה לא בא לי "לסחוב" את התיק הזה עלי ..מה רע בלא לרצות בזה?

וזה בסדר אני יודעת שהכל מדאגה

[מחכה לשמוע איך עבר עלייך היום...]

ראשית, צד אחד שבי כן מצליח להזדהות עם החשיבה שלך, אבל הצד השני סותר זאת באופן מוחלט. ובסיבוב הזה - גם נראה כצד מנצח...
כעת אסביר את עצמי, ובבקשה קראי זאת יותר מפעם אחת:
לא ייתכן שאת שואפת (?) מצד אחד להחלמה, טיפול, אבחון וכו'...ומצד שני רוצה להשאיר את ההפרעה בגבולות שלך ובעולמך הפרטי.
צר לי לבשר לך, ואיני מתיימרת לאבחן אותך או להשיב מנקודת מבט פסיכולוגית, שניסיון חיי ההפרעתי העשיר יש לומר, הוכיח לי כי כל עוד השארתי את הפרעתי בעולמי ובגבולותיי - המצב רק הלך ודעך, החריף וקיבל מימד מפלצתי. אז אמנם כל מקרה לגופו, אבל בהפרעות אכילה רבות שנים - תחימת הגבולות העצמיים ומלכוד ההפרעה אך ורק עם עצמך - לא תניב שום פרי, את חייבת ומוכרחה לתחום לגבולות גם צד בריא,שפוי,טיפולי...
אז חשבי רגע עם עצמך מה עדיף, שימי את בריאותך על כף המאזניים לצד "תיק" שלאף אחד אין שום גישה אליו, אלא אם כן את חותמת על ויתור סודיות. לא יודעת, זה נראה לי מפונק, שטותי וחולה להשאיר את זה כך, את ההחלטה שלך. הכל בידייך, ושוב אני מבקשת סליחה מראש על הבוטות, הישירות והכנות. אני יודעת מה אני כותבת, אומרת... תאמיני לי, אלו לא מילים באוויר.
אז יהיה לך "תיק", אז מה? גם ככה את סוחבת את עצמך עם המחלה המופרעת הזו 12 שנים, אז מה אכפת לך עוד תיק קטנטן על גבך? שבתקווה יוריד ממך את מסת ועומס שאר "התיקים".
קחי צעד אמיץ, נשימה ארוכה וצאי דרך...
אפרופו הכינוי שלך - סיילנס, לא הגיע הזמן לשבור את השתיקה הזו?

סיילנס,
ציינת שהיו לך פסיכולוגים ופסיכיאטרים - האם עכשיו את לא בטיפול? כמה זמן שאת לא בטיפול? מדוע את לא בטיפול עכשיו?
את האיבחון ניתן לעשות גם באופן פרטי.
אם תרצי אוכל לכוון אותך, לפי איזור מגוריך.

 שי-
אני חושבת שבהפרעה הרבה חולות משלבות את עניין החולי לצד החלק הטיפולי או השפוי והבריא כמו שקראת לזה..כי איפשהו את רוצה לשמר את המחלה כי היא נותנת לך משהו..רווח כלשהו..וקשה לוותר על זה, וגם אם מנסים..זה עדיין קשה לצאת כבר מהמעגל הזה שנכנסת אליו לפני הרבה הרבה שנים..נכון שאיפשהו יש את הצד שרוצה עזרה וטיפול אבל זה חלק מאוד פחדן וקטן שחושש מלאבד את "היקר" לו שחיית איתו 12 שנים שזה חצי מחייך.
אתה כבר לא זוכר מי אתה בלעדי החלק הזה..

אולי אצלך המחלה קיבלה מימד מפלצתי והגעת לקרקעית, אך שי-בהחלט צריך לזכור שכל מקרה לגופו, כי אני למשל מעולם לא הגעתי לתחתית גם כשהייתי ללא טיפול וללא עזרה כלל. הגוף שלי תמיד שמר על איזון כלשהו, על משקל תקין, ועל חסינות כלשהי שלא נתנה לי לקרוס וללכת ולדעוך.
גם כשרציתי [דרך אגב..].
מבחינת התיק זה עדיין הדבר שיותר חשוב לי מההפרעה הזו. יותר חשובה לי הסודיות הזו...ושלא ירשם כלום בשום מקום.מה לעשות?! ככה אני!
צעד אמיץ? אולי..[ראי תגובתי עכשיו למיכל..]
ולשבור שתיקה?..אוך. זה כבר סיפור אחר לגמרי!

מיכל-
כרגע אני נמצאת בסוג של טיפול..שהוא עוזר אך אני לא בטוחה עד כמה, אני רק 3 חודשים בתהליך..וכרגע מבחינת ההפרעה אין שינוי של ממש..
אני לא ממש רוצה לציין כאן על דפי הפורום את הטיפול אך זה לא פסיכולוג או פסיכיאטר.

מיכל,
אשמח לקבל פרטים על האיבחון הפרטי..עליות, אילו אנשי מקצוע, איפה זה מתרחש...זה נראה לי דבר שדווקא כן הייתי הולכת עליו..רק כדי לבדוק מה יש לי לפחות..

תודה רבה לשתיכן על התגובות.

סיילנס!!!
עניין השימור בהפרעות אכילה - כבודו במקומו מונח, זה אכן נפוץ, שכיח, ואני חושבת שלא נתקלתי במישהי שבשלב כזה או אחר של המחלה לא נטתה לשימור...
בכל אופן, זה מצחיק ופרדוקסי בו זמנית...הפחד מלאבד את "היקר" מכל - ההפרעה...אכן מרתיע אותך, אבל הפחד להמשיך לחיות בצילה, רק מהחשש לא להיות מתויגת או מהסיבה כי את לא עונה על שלל הקריטריונים "החולים" - זה לא מדיר שינה מעינייך...
בלי קשר למימד מפלצתי או לא, כל מקרה לגופו - זה נכון, אבל! כפי שגם מיכל ציינה בתשובתה...הנזקים נותנים אותותיהם לא במיידי...אצל חלק זה לאחר X זמן, אצל אחרות פחות... זה שלא "נפגעת" ישירות לא מנטרל אותך ומחסן אותך נגד פגיעות עתידית.
ולגבי הטיפולים...
אני אישית הייתי בתהליך שאת בו כעת...הוא לא הניב כל תוצר, ואני לא אתחיל לנמק פה את טיעוניי...לבטח תשכילי להסיקם לבד.
ובקשר לכל האבחון והטיפול הפרטי - אם 12 שנים זה לא הוכיח את עצמו...מה העקשנות העיקשת הזו לתת צ'אנס למסגרת מומחית בתחום, לאו דווקא פרטית?

ושוב, הכל נאמר ברוח חיובית...