אלה היקרה
אני מבינה את דברייך הקשים.
מה שהרסני בהפרעת האכילה היא חוסר הרצון להחלים וחוסר היכולת לראות את היציאה ממעגל ההרס.. אבל, מנסיוני החיים הם דינמיים וכל יום מצפה לנו יום חדש, לעיתים מבטיח..
גם אם נראה שאשפוז לא יועיל, לעיתים התמודדויות באשפוז נותנות כלים ומשפרות את איכות החיים בעתיד.

בכל זאת אאחל לך שנה טובה ובריאה יותר
דורית

אני מסכימה איתך שהחיים דינמיים ומלאי הפתעות אך כשנמצאים 17 שנים במעגל של ההרס לא ניראה לי שיש מקום לדינמיות וציפייה להפתעות.

שתהייה גם לך שנה טובה ומתוקה.
אלה

וואיי אלה

את נמצאת המון סביב המעגל הזה..

מה את בכל זאת כן עושה למען עצמך..ונותנת מעצמך כדי כן לצאת מכל זה?

איך את מתמודדת עם ההפרעה ביום יום ללא טיפול?

את בתת משקל? (אם זה בסדר לשאול)

מורמור יקרה.

אין לי כוחות לתת מעצמי ואין לי יותר סבלנות שיכתיבו לי מה לעשות וכמה לאכול.
הייתי בטיפול והעיפו אותי מישם כי ירדתי במשקל, במקום לעזור העדיפו לתת לי להיגמר בבית והיום אני מודה להם ששחררו אותי.
את יודעת? כשפונים מרצון לטיפול אז הקבלה לטיפול קשה יותר אך כשמרימים ידיים ופורשים כל העולם מנסה לעזור לצערי ככה זה חוסר צדק.
לפי מס' השנים את יכולה להבין שעברתי המון מקומות טיפוליים טובים יותר או טובים פחות אך אני עדיין תקועה שם באותו מקום וזה מתוך בחירה אומנם בחירה קשה אך שלמה איתה לגמרי.

שאלת אם אני בתת משקל? יש תקופות שאני מגיעה ל - 40 קילו ויש תקופות שאני 45 קילו אך נלחמת בכל כוחי לרדת כמה שיותר.

אלה.

היי אלה

נשמע שמצבך לא טוב..
עצוב לי לשמוע שהתייאשת מטיפולים ומקבלת עזרה
הרי ללא עזרה מקצועית אי אפשר באמת לצאת מהחור הזה
אני מבינה את הרצון הזה ואת השאיפה לרזון...
אבל עד מתי? את אומרת 17 שנים...זה כ"כ המון זמן...
זה צריך לשרת אצלך משהו מאוד מאוד חזק

בת כמה את אם אפשר לשאול..? מי מודע למצבך...והאם הוריך בתמונה ומה הם אומרים על כך..?

מורמור

אני בת 31 ואכן זה מאוד עמוק וחזק אצלי.
כרגע מי שמעורב בכל מה שקורה לי זאת רופאת המשפחה שהיא באמת מעורבת בהכל בלי הסתרות.
הוריי??? אף פעם לא הראו שאכפת להם ואף פעם לא נתנו יד לעזור רק כשאני מאבדת את ההכרה לידם הם דוחפים לי אוכל בכוח.

ומה רופאת המשפחה אומרת בקשר לזה..?

עד כמה היא מתעקשת ומנסה באמת להכניס אותך למסגרת טיפולית מקצועית..

אלה..ברור לך שאת צריכה את זה?
ושוב אני יודעת שקל לדבר ושמבחוץ הכל נראה אחרת...
שלא תחשבי שחס וחלילה אני באה לתת לך הוראות..אני נמצאת בדיוק במצב שלך
ללא טיפול ולא חשק בכלל לטפל בעצמי
אבל זה קשה..זה מתסכל..

לא היית רוצה לראות את עצמך במקום אחר?
עם חיים טובים יותר ושמחים יותר..?


מקווה שכל הדיון הזה בסדר מבחינתך ..במידה ולא אבין
אני באמת דואגת לך.

מורמור.
זה בסדר כי חשובה לי הדעה שלך ושל באי האתר לכן אני כאן.
הרופאה שלי עובדת עיצות היא לא יודעת איך לפעול ולשמיחתי אני נמצאת בקופ"ח שאין בה מסגרת טיפולית של הפרעות אכילה.
תראי יקירתי, בין צריכה טיפול לבין רוצה טיפול יש מרחק עצום, מאוד עצום.
הגעתי למצבים שהתחננתי לעזרה ואפילו פעם ניסיתי להתאבד כדי לחזור לטיפול ( וזה מה שקרה למרות שנורא רציתי למות ).
הייתי מטופלת אצל דיאטנית מדהימה שמאוד התחברתי אליה אך לא איפשרו לי להמשיך וזרקו אותי למות בבית.
היום אני לא מאמינה לאף גורם טיפולי ואני בטוחה שיש אנשים טובים שרוצים לעזור אך אין לי יותר את הכוחות האלה לתת להם להתקרב נכנסתי למין בועה ואני לא מאפשרת לאף אחד לגעת בה ולהגיד לך שקל לי?  ממש לא ואני אפילו מודה שאני סובלת אך הנסיון לימד אותי שעדיף להיות במצב הזה מאשר להילחם לקבל טיפול ובימקום יד לקבל גב.

אני לא רוצה טיפול, לא רוצה להבריא ושלמה עם כל מה שיקרה.
החיים שלי ריקים וחסרי תוכן אני חייה כמו רובוט.
מבחוץ אני אדם חיי אך בפנים הכל מת.

אין לך מה לדאוג יש אנשים שעושים את הבחירות שלהם גם אם הם ניראים לא הגיוניים אך יש אנשים במדינה " היפה " שלנו שגורמים לנו לשנות כיוון ולעדיף את השחור על גבי הוורוד.

אלה.

וואייי יש פה משפטים שממש נגעו בי
מהסיבה הפשוטה שהם נכתבו כיאילו אני כתבתי אותם
"החיים שלי ריקים וחסי תוכן אני חייה כמו רובוט
מבחוץ אני אדם חיי אך בפנים הכל מת"

אני מרגישה בדיוק כמוך באמת..וזאת אחת הסיבות שאין לי בכלל רצון לטפל בעצמי

אין לי בשביל מה..גם ככה הכל מת רקוב ואין תקווה לכלום

תראי..אני מבינה שעברת המון טיפולים..וניסית המון
אבל אף פעם לא כדי לווותר...ובמידה ובאמת את כל פעם נכנסת לטיפול והמטפלים רואים שזה לא הולך וזה מצב שמצריך מעקב יותר רציני..אז כנראה שהאופציה היחידה זה אישפוז..

למה את נגד אישפוז? לא חשבת לתת לזה פעם צ'אנס?
שם את בהשגחה של 24 שעות..יכולים לייצב אותך..ולהתאים לך תוכנית שתבריא אותך ותעזור לך

מה את אומרת?

אולי בהתחלה זה באמת יבוא ממקום מלאכותי ללא רצון וללא שום חשק..אבל בטיפול עצמו כשיראו לך צדדים אחרים וחיים אחרים אולי כן תרצי בהם ..אולי בכל זאת תחליטי להניח בצד את כל השחור והרייקני הזה...אולי זה יביא אותך למקומות שאת בעצמך לא יודעת שהם קיימים...

בנות יקרות,
באמת לא קל לחיות את הייאוש, הריקנות והמצוקה שלכן. במיוחד שזה נראה לנצח, כאילו כבר ניסיתן הכל והכל אבוד. כאילו אתן כבר יודעות שהפסדתן במלחמה הכואבת. (האמנם?!??)

ויחד עם זאת,

מורמור - את שואלת את אלה על טיפול, על אשפוז,, שואלת אותה אם היא לא היתה רוצה לראות את עצמה במקום אחר?
עם חיים טובים יותר ושמחים יותר..
ומה איתך מורמור? מה את עונה על כל השאלות הטובות שלך???

אלה - אולי אם את כאן, מחפשת אוזן קשבת, מחפשת תשובות, זה אומר שבתוך תוכך יש עוד רצון שמישהו יושיט יד ויוציא אותך מהבור הכל כך עמוק שנפלת אליו...?
מה כן היה יכול לעזור לך עכשיו? מה היית באמת רוצה כעזרה??
את יודעת, אני לא מאמינה שבאמת ויתרת לחלוטין.
ואת יודעת שהדלת של תל השומר פתוחה בפניך בכל עת!!

שתהיה לכן שנה טובה וחזקה
מיכל

היי מיכל תודה רבה על ההתייחסות

כמו שאמרתי תמיד קל לדבר מבחוץ...עד שזה מגיע אליך

קשה לי..מפחיד לי..ובאמת שאני לא רואה את עצמי במקום אחר..

גם אם הכי ארצה להוציא את עצמי מזה..אין לי באמת בשביל מה..המחלה הזאת לקחה איתה את הכל

אם זה חברים..אם זה שמחת חיים..אם זה אהבה...אם זה חשק...אם זה שאיפות ורצונות...אכפתיות...הכל!
השאירה אותי לבד סביב כל הרצון והשליטה הזאת לרדת במשקל ולהיות כמה שיותר רזה

הכל פשוט סובב סביב המחלה הזאת..ולא אני לא רוצה שזה ישמע כרוני או משהו..אבל זאת האמת..
אין ספק שגם העליה במשקל תופסת פה מקום לא קטן בחששות..

ובאמת שאני לא יודעת מה יהיה...

תודה לך

מיכל

תראי אם הייתי רוצה עזרה הייתי פונה לעזרה אך אני נשבעת לך שיותר אני לא יפנה גם אם זה יעלה לי בחיי.
אני לא רואה שום דרך לקבל עזרה וכמו שאמרתי למורמור אני בתוך בועה מישל עצמי לא יוצאת ולא רוצה שיכנסו לתוכה.
מעבר למסך יותר קל לכתוב את הרגשות ואני יודעת שיש בנות שמרגישות בדיוק כמוני.
כשקראתי את ההודעה הראשונה של מורמור הרגשתי כאילו אני שם, החגים קשים ונעשים יותר קשים לאלה שלא בטיפול לאלה שנאבקים יום יום לבד מול הקול הפנימי שאומר לא לאוכל, לא לחיים וכן לרזון ולהרס העצמי, להרעבה, לצומות, להתמכרות למשלשלים.
תודה שהדלת בתל השומר פתוחה אך אדם שאינו מרגיש שזה מקומו לא יכנס בדלת הזאת עם כל הצער והכאב.
אני לא מחפשת שיושיטו לי יד לעזרה אני רק רוצה שקט הלוואי שיכולתי לעצום את העיניים ולא ליפקוח אותם יותר.

מורמור
שנים של כאב וסבל וכל פעם שיש טיפה של מוטיבצייה נוחתת עוד מכה ועוד דחיפה מצד המטפלים ( לפחות אלה שהייתי אצלם ) לכיוון של ההרס, לכיוון שאומר בשביל מה צריך לחיות.
אני לא יענה לך על השאלות כי אני בטוחה שאת יודעת את התשובות אחרת היום היית במקום אחר הרבה יותר טוב.
היום נורא קל לבוא ולהגיד שאני רוצה אישפוז אך לא אני אישית לא רוצה אישפוז המצב שלי לא מצריך אישפוז ויש מרפאות שמקבלות בצורה אמבולטורית אך אם מרפאה אחת סוגרת דלת כל השאר אחריה ולא אני  לא יגיע לתל השומר וזה לא בגלל שאני לא סומכת שם על הצוות הייתי שם פעם בקבוצת הכנה לאישפוז אך בקלות זה יכול להפוך מטיפול מרפאתי לאישפוז מלא.

הדחף להישאר רזה הוא חזק הרבה יותר וככל שארד במשקל אני ירגיש יותר שמנה.

אלה.

אני כישלון בכל המערך הזה אני מרגישה שמגיע לי לסבול ( גם אם בעיניכם זה לא נשמע טוב ) נולדתי לסבל ואמות בסבל זה הגורל שלי.
המחלה ניצחה הניפה את דיגלה והריקנות הגיעה לשיאה.
חבל רק שממקום של מודעות המערכת הציבורית מפנה לנו עורף ( ואני לא מדברת על תל השומר אני יודעת שיש שם צוות מדהים ועם הצלחות אדירות ) אך זה אבסורד שאחת כמוני שלא יכולה לממן טיפול פרטי נמצאת במצב שזה או אישפוז או למות אז בחרתי בצד הכואב יותר, על הצד שמוותר למחלה ומוותר על החיים.

סליחה שנאמרים כאן דברים קשים אך זה המצב.

מאחלת לכולם שנה של אושר, בריאות ושקט נפשי.

אלה. 

אלה..

באמת שעצוב לקרוא את מה שאת כותבת..

היום יש אפשרויות שונות שמשתנות מפעם לפעם..
את צודקת שלא בכל טיפול אפשר למצוא את הרופאים הטובים ביותר..ואת האנשים הנחמדים ביותר..
לכן יש לנו אופציות רבות..כדי שנבדוק ונגיע למקום הטוב ביותר עבורנו

את חושבת שבדקת וניסית כל אופציה אפשרית?

יש אישפוזי יום במקומות שונים..זה גם יכול לעזור

אין בנאדם בעולם הזה.......שנולד לסבול!! אל תשכחי את זה

מורמור..
עייפתי מלבקש עזרה, עייפתי שכל אחד יכתיב לי מה לעשות.
אני לא רוצה טיפול כי לי זה לו מועיל וגם לא יועיל.

מבחינתי תם עוד פרק בחיים מבחינת טיפול ועכשיו אני עם עצמי .

אלה.

אוקי..מצטערת אם קצת עצבנתי או נגעתי בנקודות רגישות..זאת לא המטרה..

בכל מקרה תדעי שאת לא לבד...באמת שאני מבינה אותך ואני פה אפילו סתם בשביל לדבר

אשמח =]

מורמור.
אין לך על מה להצטער לא הגבתי לך מיתך עצבנות הגבתי לך מתוך ייאוש מאוד עמוק.
המילים שניכתבו הן חד משמעיות וטיפול לא בא בחשבון.
אני יודעת שאני לא לבד לפחות יש לי את הפורום הזה לפרוק קצת.
גם אני כאן בשבילך מתי שתרצי.

בחרתי בדרך של סבל, בחרתי בדרך שבה לעולם אני לא יזוז מימנה גם אם זה לא יגמר טוב.

תכתבי לי אשמח לשמוע מימך אם תרצי נצרף אחת את השנייה כחברות  לאתר בלי כל החשיפה הזאת.

ליל מנוחה.
אלה.

אלה...

מבינה מאיפה כל הייאוש הזה מגיע..ויודעת עד כמה הוא עמוק

אשמח לדבר איתך ולצרף אותך לרשימת החברים..אבל אין לי אפשרות לעשות זאת כי את כותבת כאן כאורחת

תצרפי אותי אליך ..ותעדכני אותי שזאת את

שיהיה המשך ערב רגוע ומחייך.

אלה..
מדהימה שכמותך..בא לי לבכות כשאני קוראת את הדברים הקשים והכואבים האלה.....
בואי אני אגיד לך משהו אחד שמשותף לבנות עם הפרעות אכילה..(ככה אומרים בכל אופן)...אנחנו חכמות ואינטלגנטיות....עם המון פוטנציאל...אנחנו פשוט פוחדות מאוד להכשל...פוחדות להעז...והכאב הזה בפער בין מה שאנחנו שוות ומסוגלות לעשות  לבין מה שאנחנו עושות בפועל....הוא גדול...
אני מקווה שאת מבינה למה אני מתכוונת.....הרי את בעצם כואבת את הפחדים שלך...את הקושי שלך להתמודד עם דברים בחיים...ובעצם..(אני לא מחדשת לך) ההפרעת אכילה היא הסימפטום....
ועוד משהו משמעותי...עצם זה שאת לא אוכלת....גורם לדכאון ודכדוך וסבל...מה עשית בחיים שמגיע לך הסבל הזה??????
אם מישהו גרם לך סבל בחיים...ואני בטוחה שעברת הרבה סבל בחייך...אחרת לא היית במצב הזה....
מה אלה עשתה לאלה שמגיע לה לסבול?????????
אני אומרת לך....אלה מותק..יש חיים אחרי האנורקסיה....ואת תראי שברגע שתתני לעזור לך....ותתחילי לעלות במשקל....לאט לאט...אני מבטיחה לך שאת תראי שהשד הוא לא כזה גדול או נורא כמו שאת חושבת..כי ברגע שאת מתרגלת את לאט לאט יכולה להשלים עם עצמך ולקבל את עצמך....כמובן שזה תהליך ארוך ולא קל...עם כמה עצירות ונפילות בדרך....אבל אני נשבעת לך....מילה של אחות לצרה....שיש תקווה...שזה שווה את זה....את שווה את זה לעצמך.....את אלה יקרה וחשובה מספיק בשביל לעשות את המאמץ הזה בשבילך....
אני אשמח לתמוך בך מכל הלב...אפילו בטלפון אם תרצי....אני אעזור לך לעבור את זה....
אל תיכנעי...אני מתחננתתתתת.....זה לא שווה את זה....זאת אשליהה....זה האויב שלך וממש לא החבר שלך.....
המון אהבה....
מחכה לשמוע ממך....
נשיקות
אושר:-)