מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתי גור אריה
מנהל היחידה לשיכוך כאב בשיבא, תל השומר. ד"ר גור-אריה כותב הספר "כאב, מאבחנה ועד הקלה"
עידית רונן
עידית רונן
אחות מומחית לטיפול בכאב, יו"ר יוצאת של פורום הסיעוד לטיפול בכאב. עבדתי שנים רבות במרכז שניידר לרפואת ילדים בריכוז ותיאום הטיפול הכאב כמו כן, ריכזתי את תחום בטיחות המטופל וניהול סיכונים וכיהנתי כאחות הועדה לילד בסיכון.
ד
ד"ר גור רות
אני מומחית בנוירוכירורגיה וברפואת כאב ומשמשת כרופאת כאב בכירה במרפאת הכאב בשיבא. אני מתמחה בעיקר בכאבים שמקורם במערכת העצבים המרכזית: כאבי ראש, כאבי פנים כאבים הנובעים מבעיות נוריולוגיות, כאבים שמקורם בעמוד השדרה לכל אורכו, הרפס, ועוד. אני מתמחה בעיקר בפעולות פולשניות לטיפול בכאב, אולם אמונה גם על הטיפול התרופתי.
אלה סטולר
אלה סטולר
פיזיותרפיסטית, BPT,MPT. מתמחה בשיקום אורטופדי, כאב כרוני ותסמונות כאב לרבות CRPS. בעלת 10 שנות ניסיון בניהול מחלקת אשפוז יום שיקומי בבית החולים "רעות". מאמינה בשיקום פונקציונאלי, תוך הסתכלות הוליסטית על האדם כמכלול. דוגלת בעבודה שיקומית רב מקצועית, לצורך קידום מטרות תפקודיות של המטופלים. בוגרת קורסים כגון: דיקור מערבי (DRY NEEDLING), נוירודינאמיקה קלינית, טכניקות מיופציאליות, הנחיית קבוצות ועוד.
ד
ד"ר גלעד וסרמן
מומחה לרפואת הפה, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה משנת 2012 ותוכנית ההתמחות ברפואת הפה באותו מוסד משנת 2018. במהלך לימודיו השלים גם תואר מוסמך מחקרי (MSc) במדעי הרפואה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה. אחראי המרפאה לכאבי פנים, לסתות, ומפרקי הלסת במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב), ובמרפאה פרטית. מאמין ומקיים גישה מולטידיסיפלינרית בטיפול.
ד
ד"ר גיא אלאור
אני מומחה בנוירוכירורגיה, עוסק וברפואת כאב במרפאת הכאב בשיבא. אני מטפל בכל סוגי הכאב, מעבר לטיפול תרופתי יש לי עניין מיוחד בטיפול פולשני לכאב במערכת העצבים המרכזית והפריפרית: עצבי הפנים, עמוד שידרה, קיצוב עצבי מרכזי ופריפרי ושחרור כירורגי של עצבים.
ד
ד"ר נטלי שליט
אני רופאה מומחית ברפואה פנימית וברפואה לשיכוך כאב. רופאה בכירה במכון לרפואת שיכוך כאב בתל השומר ועומדת בראש המרפאה לשיכוך כאב בגיל השלישי. עוסקת בעיקר בשיכוך כאב בגיל המבוגר הנובע ממחלות כרוניות מורכבות, כמו נוירופתיה משנית לסוכרת או כאב נלווה לאוסתאופורוזיס ושברים. אני מאמינה במבט רב מערכתי על המטופל המבוגר, תוך התחשבות במכלול מחלות הרקע והטיפול התרופתי המורכב אותו הוא נוטל.

מובילי קהילה

לימור חורש
לימור חורש
היי חברים :) שמי לימור, לוקה בכאב כרוני מתחילת שנת 2011 עקב תאונה. כיום, לצד הכאבים והמחלה, כל מטרתי היא לאפשר למטופלים, למשפחותיהם ולאנשי מקצוע לבנות סביבת חיים בריאה המבוססת על הבנה, אמפתיה והתחשבות הדדית. בכוונתי לתת הכוונה לרכישת כלים, לתת מקום לדבר על מה שאסור, על מה שמותר ולא נעים, ולתת לכם הזדמנות להכיר ולפגוש זה את זה.
כמוניכאבפיברומיאלגיה ו-CFS

פיברומיאלגיה ו-CFS

11/08/09 17:52
5 תגובות

ברכותיי על האתר החדש.

קיבלתי את הכתובת מרופאה כיוון שאני לוקה בפיברומיאלגיה ו-CFS.

נראה לרופאה וגם לי שהמקום אכן מתאים ללוקות/ים במחלה.

פתחתי גם קבוצה בהתאמה

להתראות

http://www.camoni.co.il/index.php?idr=31&v=23





תגובות

mamaWitch
13/08/09 14:17
היי חיה.
הכינוי שלי.... עתיק יומין מתמיד אמרו לי שאני מכשפה. את יודעת איך זה אצלנו : בהנף מטה או עיקום אף הופכת אבן לגביע יין. לא חלילה כישופים רעים.
במקור זה בא מהילדים שלי, שתמיד הצלחתי להרגיש אותם, לדעת כשטוב, כשרע, כשמטריד, כשחולים, כשמאושרים ו... להתייחס בהתאם ואפילו לפתור עניינים. אנשים שאני אוהבת - אני מרגישה. וכך אני "יודעת" מה יהיה. כשבתי הייתה בת 8 בערך היא קנתה לי מכשפה על חוט שמאז מרחפת במטבח שלי. היום אני ספתא (כן, עם פ' ) וגם הנכד שלי בן ה-3.5 אומר "איך את תמיד יודעת???" אגב, יותר עלי את יכולה לקרוא (וגם לטעום(  : http://blog.tapuz.co.il/mamaWitch הבלוג הזה נוצר במקורו עבור הלוקות בתסמונות: להראות שאפשר לבשל ולעשות מחד ולתת מתכונים קלים מאידך. המעיינים יגלו שבשום מקום לא מוזכרת הפיברומיאלגיה או התשישות הכרונית (כן, "זכיתי" בשתיהן ברמה גבוהה).
 
פיברומיאלגיה ו-CFS: מחלות מתסכלות. יש לי חברה טובה, של המון שנים, שיודעת שאני לוקה בהן. השבוע חזרתי מאשפוז וקיבלתי ממנה המהומי השתתפות שבהם נאמר: "כן... החום הזה מאוד מעייף ומתיש. גם אני חוזרת מהעבודה הרוסה." ובא לי לצרוח: "מה זה שייך?????" כי בחורף אני מקבלת "נו.... בגלל הקור". ואני מוותרת בד"כ כי כשניסיתי להסביר זה פשוט לא נתפס. העצוב בוא לקבל מרופאים ומטפלים תגובות דומות הנעות בין בורות לרוע. אבל לאט לאט יותר ויותר יודעים ומבינים.
 
אגב, יעפת זה ג'ט-לג (jet-leg) ולא CFS שזו תסמונת התשישות הכרונית.
 
לגבי הטיפול.
"סל של תסמונות וסל של טיפולים" אם לצטט את פרופ' רפי קרסו בכנס העמותה. בגדול, כל הרופאים שפגשתי מסכימים ששילוב של תרופות ופעילות גופנית (מתונה, מכוונת) – עוזר. מנסיון אני יכולה להעיד שזה נכון – עד שמתווסף איזה גורם שמשבש את האיזון ו... הכל מהתחלה.
 
לגבי טכניקות הרפיה – אשמח לשמוע למה כוונתך. יש המדווחות על שימוש בדמיון מודרך כשמסייע מעט. כמה מהלוקות סיפרו על דיקור שעזר אך לרובן רק לתקופה קצרה ואחרות – ממש לא עוזר להן. וכך לגבי עוד ועוד.
 
אישית, אני "משוחחת" עם עצמי. לא למדתי טכניקות אבל פיתחתי לי כלים. אני מזהה בעיות מתקרבות (כמו התקף מיגרנה) ו"מחליטה" שלא מתאים לי וזה לא יהיה. בד"כ אני גם מחליטה שהפיברו' או התשישות לא ינצחו אותי ואני עושה המון דברים, התאמצת (לדברי הרופאים) יותר מדי ו... מצליחה בד"כ לבצע עד שמגיע התקף ענק במיוחד. השיטה עובדת בשבילי (אין בזה משום המלצה לאחרות/ים).
 
אגב, הזכרת מטופלים: לפני כ-3 שנים עדיין אמרו שזו מחלה נשית. מחקרים העלו שהייחס 1:9 . כיום מדובר כבר על 1:5. נראה שפשוט גברים מפאת חינוך ופסיכולוגיה מגיעים פחות לאיבחונים.
 
הארכתי. אשמח לשמוע ממך עוד על הטיפולים והמטופלים. הזכרת עירויי תרופות, בזה עוד לא נתקלתי, לא שמעתי. הזכרת הרפיה – אשמח לשמוע.
 
הזמנתי לכאן עוד שאני מכירה עם פיברו' ותשישות כרונית. מקווה שיגיעו כמו התפילה לשלווה, יקירתי מהצפון, שהצטרפה.
 
 
 

בוקר טוב למאותגרות הפיברו .

יום שישי בפתח ואני מאותגרת קשות אחרי השבוע .

 
 
יונתיאל
31/08/09 23:16
תיהיו בריאים כולכם אמן. ושיהיה לכם תהליך הרזיה שיעזור לכם לשפר את החיים ממני דוד אבן ספא
mamaWitch
31/08/09 23:36

יונתיאל - תודה על ברכת הבריאות
ההמשך לחלוטין לא ברור לי: אתה מכיר פיברומיאלגיה ו-CFS? אתה מנסה לטעון שכולנו שמנות (מה שלחלוטין לא נכון) ?
לא לעניין ופוגע

mamaWitch
31/08/09 23:54

חיה יקרה
קראתי בעניין רב את שכתבת. לדעתי זה צריך להופיע כאן בצורת מאמר שתמיד יהיה נגיש. מחכה להמשך.

על הטיפול שפרטת: עירויי תרופה של לידוקאין ומגנזיום לסירוגין. ממש לא ידעתי ובסה"כ אני מהיותר מעורות בטיפולים השונים.
עם התופעות שלי אני מתמודדת בסה"כ בשילוב של ליריקה, הליכה (כשיוצא לי בין התעסוקות המרובות) ו.... נחישות: הפיברו' והתשישות לא ינצחו אותי. נכון שבקרבות בודדים הן מנצחות אבל אז אני מתגברת - במערכה הכוללת אני מנצחת. כן, חלק בעזרת מין ביו-פידבק שאיכשהו פיתחתי לעצמי - בלי לדעת שזה זה :-).
אני בדיוק חוזרת ממפגש מדריכים במתנ"ס לקראת פתיחת שנת החוגים. בחוג שלי יזיזו רק את האצבעות אבל בדיוק דיברתי עם המורה לריקודים מזרחיים (בטן, הודיים ועוד) שיש לי כוונה להכנס לחוג שלה.... אם אצליח לארגן זמן בין לימודים (שאני לומדת), הדרכות (שאני מלמדת), הנכדים שלי ו.... קצת, טיפונת עבודה שלמזלי אני יכולה לעשות ב-2-3 בלילה כשכל השאר לא פעיל :-)... נראה לי שבסה"כ אני מנצחת את התשישות לא רע (עד שאני נופלת) ואת הפיברו...? אנחנו עושות דברים ביחד. למזלי הסיבולת שלי לכאב גבוהה - אולי כי אני רגילה כבר ל"לחיות עם הכאב" במשך המון שנים, עוד לפני ש"המציאו" את הפיברומיאלגיה.

התנצלותי על התשובה המאוחרת - ביליתי קצת בבי"ח, ללא קשר לפיברו (או אם לצטט את עצמי בקו החם: "זה שיש לך פיברומיאלגיה לא אומר שאין לך גם אולקוס או רגל שבורה"). "גרשו אותי מבי"ח אחרי 5 ימים, לפני הזמן "תברחי מכאן מהר שלא תדבקי במשהו אחר". בטח אצלכם בבי"ח במח' הפנימיות זה די דומה. אז חזרתי לטיפול בקהילה שאצלנו הוא עם המון סימפטיה ונועם אבל די מטרטר ומאריך את הזמן לאבחון. מאידך - יותר נעים בבית
להת'